הפגנת האלפים שנערכה במוצאי שבת, נועדה להפעיל לחץ על נתניהו, או יותר נכון — לפרק את הקואליציה הרחבה שלו. לפני שנה, ניסו ההמונים להפיל את ראש הממשלה באמצעות המחאה החברתית. נכון שבראש ההפגנה עמדו כמה פעילים "תמימים", שרצו באמת ובתמים לשנות את המצב החברתי. אבל מי שדחף את ההמונים אל הרחובות, וסביר להניח כי גם אלו שמימנו את המחאה או חלקה, פעלו ממניעים שונים לחלוטין. המטרה שלהם היתה ונותרה — סילוקו של נתניהו מהשלטון. רק האמצעים משתנים.
התקשורת הכללית התגייסה בכל כוחה, כדי להוציא את ההמונים אל הרחובות. בשנה שעברה, היא עשתה זאת למען המחאה החברתית, אבל התברר לה כי היא פגעה בעצמה, כיוון שתוצאות המחאה גרמו לפגיעה בגופים כלכליים גדולים וכתוצאה מכך — לירידה בהיקף הפרסומות. בכמה כלי תקשורת גדולים ניתנה הוראה להפסיק לעודד את המחאה, אלא רק לדווח עליה כדיווח עיתונאי ולא כצד פעיל. הוראה זו רק חשפה, כיצד התקשורת רואה עצמה לא ככלי דיווח, אלא כמי שקובעת את סדר היום במדינה. וסדר היום של כמה מכלי התקשורת הגדולים, הוא להפיל את נתניהו. אם זה לא הלך דרך טרכטנברג, אולי זה יילך דרך פלסנר.
צריך לציין כי ההתגייסות התקשורתית המאסיבית, לא הוציאה לרחובות יותר מ-20 אלף מפגינים, וזאת גם לדעת "המחמירים" ביותר. מארגני ההפגנה הביעו אמנם סיפוק ממספר המפגינים, ביודעם כי לולי הסיוע התקשורתי המסיבי, לא היה מגיעים יותר מכמה אלפים בודדים, אבל מי שזוכר את ההפגנות ההמוניות אשתקד בנושא המחאה החברתית, רואה שמדובר במספר קטן בהרבה. בעצרת "אשמורת הבוקר" שנערכה בירושלים, בשעת שחר מוקדמת, שלא זכתה כמובן לכותרות ראשיות בתקשורת החילונית, הגיעו לפחות מספר דומה של משתתפים, כך שמספר המשתתפים בהפגנה במוצאי שבת, אינו מספר רלוונטי לנושא כה חשוב.
הבעיה החמורה יותר, זה גל ההסתה הפרוע השוטף את מדינת ישראל, כאילו וכל תחלואיה קשורים לציבור החרדי, ולעובדה שהוא אינו "נושא בנטל", עד שנוצר הרושם כי אם יתגייסו החרדים וישתלבו בשוק העבודה, יפתרו כל בעיותיה של מדינת ישראל. יש מי שמתפתים לחשוב כך, בשל גל שטיפת המוח התקשורתית הבלתי פוסקת. פה ושם, במינון זעיר, יש קולות שפויים המנסים לנער מעט את החלום הישראלי. הנה, עיתונאי בכיר, עמנואל רוזן שמו, מגלה לקוראיו "סוד צבאי כמוס" שאין מדברים עליו בפומבי וכך הוא כותב:
"לפני כמה שנים ישבתי לשיחה מרתקת עם קצין בכיר. הוא היה אז סגן רמטכ"ל ולימים הפך לרמטכ"ל, ושלל בפניי את המיתוס שלצבא חסרים חיילים. הוא אמר שהגיע הזמן לצבא מקצועי. שהגיעה העת לאפסן את הערגה הבלתי רלוונטית ל´צבא העם´. הוא לא יעז לומר זאת היום בפומבי. צה"ל היה ונותר הקונצנזוס הבלתי מעורער, ולכן נכון כל כך לזעוק מרה נגד החרדים המשתמטים ולקרוא אל הכיכר עם שלם שדובר בקו"ם לכל תלמיד ישיבה… חרדים בגולני הם לא החלום שלי. אני גם לא חושב שזו הפנטזיה של מח"ט גולני, וגם לא של האלפים שבאו אמש לכיכר. הם מאסו בפוליטיקה ובמצב, והם מחפשים דגל להניף. מישהו מכר להם את הדגל הלא נכון. את המחאה הנוחה אבל הלא נכונה…"
את האמת הזאת יודעים מפקדים בכירים בצבא, אשר בסיוטי הלילה שלהם הם רואים את הציבור החרדי ממלא בהמוניו את הבקו"ם ואת מחנות הצבא. גם כך הם מתקשים להתמודד עם מעט החרדים שיש להם היום ועם חובשי הסרוגה, כאשר הם נאלצים להתאים את הצבא לדרישות המינימום שלהם, ועל אחת כמה וכמה גיוס מסיבי של חרדים, יגרום להם לכאב ראש בלתי נסבל. גם נתניהו יודע זאת. גם אהוד ברק. גם כל פוליטיקאי שמעט תבונה בקודקודו. אבל המטרה היא, כאמור, להפיל את נתניהו דרך נושא הגיוס. לערער את יציבות הקואליציה שלו. לגרום לו לפירוק השותפות עם החרדים, דרך חוק שינסה לפגוע בעולם התורה.
נתניהו יודע את כל הנתונים הללו, אבל הוא חושש לכסאו. הוא מתבונן סביבו ומבין כי כל צעד שיעשה, רק יפגע בו, הוא רק צריך להחליט מה יפגע בו יותר. מצד אחד, הוא היה רוצה את החרדים לצדו. מדובר בשותפים שאינם עושים בעיות חדשות לבקרים, ומעניקים לו תמיכה פוליטית רבת שנים. מנגד, יש לו את "קדימה" ומופז, שלא יישארו בממשלה אם לא יעבור איזה חוק שיאפשר להם להצביע על הישג בנושא גיוס חרדים. יש לו את ליברמן ו"הבית הלאומי", שרוצים גם שוויון לערבים. בקיצור — מהיכן שהוא לא יסתכל על זה, המצב שלו די עגום.
ראש הממשלה שהוכתר על ידי אחד מחשובי עיתוני העולם כ"המלך ביבי", מגלה כי הוא "מלך אביון". לחיץ וסחיט. נתון בצבת המכבש הקואליציוני, בלי לדעת כיצד להשתחרר מהצרה הצרורה שהנחית עליו הבג"ץ. הוא ישגה מרות אם ינסה להעביר חוק שיפגע בלומדי התורה. לגבי ציבור היראים לדבר ד´, מדובר בקו אדום. בנושא בו לא ניתן להגיע לפשרה ולוויתורים כלל. מול האלפים שהתאספו בתל-אביב, יגלה נתניהו מאות אלפים בארץ ובעולם, שלא ישלימו עם גזירה שתנסה למנוע ולו גם מבן ישיבה אחד שנפשו חשקה בתורה, מללמוד כחפצו. זה הזמן שלו להפגין מנהיגות אמיתית, לא כזו של כיכרות והצהרות. למנוע את הקיטוב והמאבק הפנימי החמור, שעלול להיגרם אם חלילה תנסה המדינה באמצעות חקיקה לפגוע בלומדי התורה.
הזמן שהקציב הבג"ץ מתקצר והולך ובעוד שלשה שבועות, יפוג ההסדר של "תורתו אומנותו". יש לקוות כי ברגע האחרון יבינו כל הגורמים האחראיים, שיש למנוע את העימות החמור דרך חקיקה שייאמר בה מה שייאמר ובלבד שבשורה התחתונה שלה יהיה ברור כי כל בן ישיבה שיבקש להמשיך ולשקוד על תלמודו, יוכל לעשות זאת באין מפריע, לבל ייווצר מצב בו מדינת ישראל תהיה המדינה היחידה על פני הגלובוס, שלא תאפשר זאת. זה לא פשוט בתנאי הלחץ התקשורתי הנוכחיים, אבל אם יש רצון טוב, זה בהחלט אפשרי.
