היום, יום שני ט"ז בכסליו, חל יומא דהילולא של האי חסידא ופרישא, צדיק בדרכיו וחסיד במעשיו, גבאי הצדקה המפורסם הרה"צ רבי דוד לייב שוורץ זצ"ל, שמקום מנוחתו בבית החיים ויזניץ בבני-ברק נעשה תל תלפיות ליהודים המבקשים לשפוך את ליבם ולהיפקד בדבר ישועה ורחמים אצל איש צדיק זה, שכל ימיו מסר נפשו למען שלומי אמוני ישראל.
הצדיק רבי דוד לייב נודע בשערים כדמות-הוד מדור קדומים, בקי בחדרי תורה, מופלג ביראתו הקודמת לחכמתו, בחסידותו ובפרישותו מכל הבלי העוה"ז.
במיוחד בלט במסירות נפשו העצומה להחיות לבבות, בהיותו רודף צדקה וחסד כל ימיו, מקבץ נדבות למען משפחות נצרכות ולמצות הכנסת כלה, זאת ע"פ בקשת רבו כ"ק מרן בעל "אמרי חיים" מויזניץ ובשליחותם של גדולי ישראל זי"ע, כאשר הכל נעשה מתוך הצנע לכת ומתן בסתר, בפקחות ובתבונה יתירה. במשך השנים הוקמו בסיוע מעשי הצדקה שלו מאות בתים נאמנים בישראל.
הוא עצמו חי בהתנזרות מוחלטת ודי היה לו בקב חרובין. צהלתו בפניו ואבלו בליבו, שמח ומשמח, בחן ובחכמה העביר לדורות הבאים דרכם של חסידי קמאי, ואורחות חיים של תורה יר"ש וחסידות.
ת.נ.צ.ב.ה.
מי זוכר את צעקתו "מיין געלט", ואת התייחסו לילדים (שלא זכה בהן) "די הייליגער צדיק- זאלסט ואקסן א חניוק".
אוי כמה הזכרון של האיש הענק
הזה עדיין חי
כאילו הוא מול עינינו
לשמו ולזכרו תאוות נפש
יהא מליץ יושר בעד כולנו
אני נזכר בערגה בימי ילדותנו, בכל הזדמנות שנודע שדוד לייב נמצא, נמשכנו כולנו אליו כבמטה קסם, תוך כדי שהוא עצמו מכריז 'דער שנורר איז דא'. מי שהיה בידו כסף נתן לו בשמחה וזכה בברכות רבות כשהסיומת היתה 'זאלסט זיין א גרויסע חניאק', ומי שלא היה לו, גם יכל לבקש ברכה וקיבל במאור פנים.