יש שיטות ידועות של בית שמאי ובית הילל בהדלקת נרות. בימינו כולם מדליקים בשיטת מוסיף והולך (ולא פוחת והולך) ואני שואלת לפעמים אם השיטה הזו מתאימה גם לשידוכים. הדלקה בהדרגה, צעד אחר צעד עקב בצד אגודל. כל יום מוסיפים נר, עד שביום השמיני החנוכיה מלאה והאור המלא שלה משמח את כולם.
בשידוכים, יש לפעמים מצב של לכאורה דריכה במקום.
אמא אחת הרגישה שהיא מתעסקת הרבה בשידוכים של בתה. בכל הצעה היא בררה, חשבה יחד עם אבא איך להתקדם, שלחה את הבת לפגישה כשהבת לא בדיוק שיתפה פעולה, התייעצה, ניהלה שיחות ועשתה עוד פעולות רבות שהתישו אותה מאד. היא הרגישה שכל הנושא של מציאת שידוך לבת המסויימת הזו קשה מאד. ובכל שידוך בסופו של דבר היתה נקודת שבירה כשהשידוך ירד. ברוב הפעמים הבחורים הורידו את הבת.
היו גם כמה נקודות חוזק כשהבת פתאום שמה לב כמה אמא משקיעה והיא הביעה הערכה לאמא מספר פעמים על מאמציה. פעם היא קנתה לאמא פרחים בהפתעה, ופעם אחרת היא התנדבה לבשל במקום אמא, ועוד פעם אמא היתה מאד עייפה והיא לקחה על עצמה את הניהול של הבית. כל זאת כשבדרך כלל היא לא היתה כזאת, וההתחשבות באמא אינה חזון נפרץ אצלה. בשורה התחתונה, אמא אמנם הרגישה תיסכול מכך ששידוכי הבת אינם מתקדמים אך מצד שני היא ציינה זאת מספר פעמים שמשהו בקשר שביניהן השתפר מאד.
בשידוך האחרון, אמא בררה באופן מעמיק ושמעה על הבחור דברים טובים. נקבעה פגישה. לפני הפגישה אמא אמרה לבת, "תדעי לך שזה מאד משמח אותי שאת פוגשת את הבחור הזה. שמעתי עליו רק טובות".
הבת יצאה לפגישה וכשהיא חזרה היא אמרה לאמא שהיא מוכנה לעוד פגישה, אך נראה לה שהיא כבר החליטה שהיא מעוניינת. בתוך יומיים עשו וורט.
ועכשיו נשאלת השאלה. איך אפשר להסביר זאת בדרך רגילה. הבחורה לאורך כל הדרך לא הצליחה למצוא את עצמה והעניינים נסחבו ונמשכו בלי סוף. איך זה יתכן שכהרף עיו נהיה שידוך אחרי שנתיים של תיסכולים אינסופיים?
האם בגלל שבאמת הבחור כל כך טוב והוא המיועד שלה?
אולי כי אמא נתנה לה קשר טוב ועידוד לפני הפגישה?
האם הבת נוכחה במסירות של אמא, ופתאום נפל לה האסימון והיא תפסה את עצמה וסגרה מהר מאד?
ואולי עוד סיבות? או כל הסיבות ביחד?
האם ההגדרה היא שכל השידוכים התעכבו ורק שידוך אחד לא? או אולי יש כאן הגדרה אחרת? האם כל העיכובים והתיסכולים הם חלק מתוך ההצלחה של השידוך האחרון? אולי אם העניינים לא היו מתנהלים כך, גם השידוך האחרון לא היה מגיח לאוויר העולם?
יש כזה דבר במציאות. התקשקשות וביזבוז זמן כהקדמה להחלטה מהירה ותכליתית. לא שהיה קשה כאן וקל כאן. אלא הן החלק הקשה והן החלק הקל הם חלק של אותה התרחשות בשתי מערכות.
קרה לכם פעם שציפיתם להתקדמות איטית ומעצבנת ופתאום כל ההדורים התיישרו והשידוך תפס תאוצה? האם קלטתם שבלי החלק האיטי, לא היה קם השידוך בצורה מהירה כזו?
הניה גולדברג פסיכותרפיסטית משפחה ושידוכים. בנות הורים זוגות אישי קבוצתי והרצאות 026424049 [email protected]
