ש' ל' מתקשה להכיל את רגשותיה בכל הנוגע להצלחתו של מיכי שלה בלימודיו.
מיכה היום בכיתה ד' ועוד מעט מתחיל ללמוד גמ' כמו כל חבריו.
לא תמיד הדברים נראו כל כך טבעיים כמו שהיום, תודה לקל. בגיל 4.5 התחילו חושיה של ש' להתעורר, כאשר נוכחה לראות כי לא הכל דבש… גם לא אותיות הא"ב שבשער ה"מסורת" בו החל ללמוד. מיכי לא הצליח להפנים את שמות האותיות, ומהר מאוד גם לא רצה לעשות זאת…
הוא העדיף להמשיך במשחקים הילדותיים ולא הוטרד כלל מן הפער שהחל לצבור.
הזוג ל' לא טמן ידו בצלחת וניסה למשוך את ליבו של מיכי בכל הדרכים המוכרות, וגם ברעיונות חדשים שגייסו מידידים ואנשים ש'מבינים'. מה ששינה את התמונה הייתה העובדה כי מיכי עדין לא הצליח לזהות את כל צלילי האותיות כשחבריו כבר החלו לגלגל על לשונם את הקמץ והפתח. בשלב זה הוריו החליטו לעשות מעשה.
מילה של אשת מקצוע:
אצל מיכי נצפה פער משמעותי ביחס לבני גילו. הסיכון בפער כזה שהוא רק ילך ויגדל. לכן ערנותם של ההורים הייתה במקומה ובעצם הצילה את מיכי מכשל לימודי.
כאשר נופלת ההחלטה כי נדרשת התערבות מקצועית, יש להתאימה באופן שתסייע לילד לצלוח את הפער ולהגיע לחוויית הצלחה. דבר כזה לא יכול להיעשות באופן חובבני, אלא באופן אינטנסיבי ומיטבי.
אם כל ילד רוכש את הקריאה במשך שנתיים של לימוד יומיומי, הכולל הקניה אצל הרבה ותרגול נוסף בבית, מה יעשו אלו שרכישת הקריאה בשבילם הוא אתגר? הסיוע שהם צריכים לקבל כדי לרכוש את הקריאה חייב להיות אינטנסיבי לא פחות…
מיכי למד את הקריאה בשיטה המותאמת לו, בעמל ובסיפוק, במשחק ובחוויה, בהתמדה ובתפילות… והשאר? הכל היסטוריה.
"אשר שם שמות בארץ". לא טוב עושים שמשנים וקוראים לאחד/ת בשם אחר. כגון חני ומיכי ושרי. זה דרך המתחדשים. לא דרכינו. וכמו שאסור לקצר בשמו של אדם, כגון גברי במקום גבריאל, כך אסור לשנות בשמו. ששמו הוא שם נשמתו שדרכה יונק את שפעו וחיותו מלמעלה. ואם אל סודו תדרוש, הנה האות ה' היא שם נקבה. ואות י הוא שם זכר. ומלבד מה שטוב שלנקבה יהיה בסוף שמה את האות ה', לא טוב להפך שמה מזכר (האות י) לנקבה. (האות ה') וכן ההיפך. חנה , אמרנו? "מצמיח' קרן' ישועה' סו"ת חנה… אז למה לך לשנות לחני?… מיכה אמרנו? שהמלה מי היא ספירת הבינה, שכינה עליונה. כה, ספירת מלכות, שכינה תתאה. רק שמן הראוי להשלים למיכאל ולא מיכה אם זו היתה הכוונה בשעת המילה. ונברך גם ב..מיכל ר"ת, כי מלאכיו יצוה לך…