הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה רבנו מאיר מאזוז שליט"א
יום רביעי ח' שבט התשע"ח
כותב הרב 'בן איש חי': "אבטיחים שיש בהם גרעינים הרבה מפוזרים אנה ואנה, ואי אפשר לקחת את האוכל מתוך הפסולת, העליתי בספרי הקטן 'מקבצאל' שיקח את החתיכה של האבטיח בידו, ויתיז בכח בעודה בידו להשליך ממנה הגרעינים בהתזה זו, ומה שלא יפול בהתזה מותר להוציא את הגרעין בידים".
היום קשה לעשות את זה. בימי ה'בן איש חי' עליו השלום, הקרקע היתה לא מרוצפת, אז מה איכפת לך לזרוק גרעינים, אחר כך יטאטאו את הכל. היום אי אפשר לעשות את זה.
לכן, 'ילקוט יוסף' מתיר לכתחילה להוציא את כל הגרעינים.
אבל אצלנו בבית בימי אבא זצ"ל נהגנו אחרת. אנחנו מוציאים את הגרעינים על ידי שדוחפים אותם בסכין עד שייצאו ממקומם, מ'התפר' שלהם (אבל הם עדיין לא נפרדו לגמרי מהאבטיח), ואחר כך אוכלים לאט לאט ותוך כדי אכילה דוחפים את זה עוד ועוד, עד שבסוף הכל יפול ויילך לצלחת של הקליפות. וזו הדרך הטובה.
לפי הגמ' במסכת שבת, ע"ד ע"א, אפילו לשיטת הר"ח המחמירה שהביאו התוס' שם, אין בזה בעיה משום שזה דרך אכילה. וכן משמע ממה שכתב מרן בסי שי"ט. ועוד, ממילא יש רק מעט שמקפידים בזה. אבל הרוב,נושכים באבטיח חתיכה קטנה ואח"כ, או תוך כדי, פולטים את הגרעינים לכף היד משום דרך ארץ ומשם לצלחת. (רק שאין ראוי לנשוך מהאבטיח כמו שאין לנשוך מפרוסת לחם. שזה דרך גרגרן. אלא לחתוך תחילה את פרי האבטיח לחתיכות קטנות מהפרוסה כבר, ולאכול. ומה שיש כאלה שמוציאים קודם את גרעיני האבטיח לפני האכילה הם עושים זאת משום חשש שלא יתגנו ומשום דרך ארץ.)