"סיפורים קטנים על אדם גדול"

מידת הביטחון המושלמת

אברך תלמיד חכם שהגיע לפרקו ביקש לשאת בחורה צנועה ויראת שמים, אף שמצבה הכלכלי של משפחתה היה בכי רע. ההורים משני הצדדים נפגשו וחתמו על הסכם השידוכין, שכל צד יתן שלושים אלף דולר, ובתום ההסכם לחצו ידיים וקבעו את מועד החתונה בעוד כחודשיים.

קרא עוד:

[postim]

לאחר שההורים המאושרים חתמו על ההסכם, אם־הכלה המיועדת לא ידעה את נפשה מדאגה, מנין לבעלה סכום כה גדול, האם ישנו באמתחתו סכום שמור שהיא לא ידעה עליו. כשנשאל על כך בעלה, השיב – 'לא, אין לי, אך ד' יעזור, מדובר בחתן ירא שמים תלמיד חכם, וחייבים לעשות את כל המאמצים שבתנו תתחתן עם אברך זה'.

'לאילו מאמצים אתה מתכוון?' – שאלה האשה את בעלה – 'האם אתה מתכונן לצאת לעבוד ולעזוב את הכולל?'.

'לא, אני מתכונן להמשיך ולעסוק בתורה', אך היא מוסיפה ללחוץ – 'הרי בעוד חודשיים הם יכנסו תחת החופה והבטחת את הכסף לפני החופה מנין תביא להם כסף'.

'ד' יעזור, ד' יעזור'.

אך האם לא נרגעה, ובצר לה החליטה לפנות לאשת רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל על מנת שתתן לה עצה מה לעשות. הרבנית הבינה שמדובר במצב לא פשוט, והיא הפנתה את האשה לבעלה רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל.

רבינו מרן זצוק"ל הבין מדברי האשה שאין להם רכוש או מזומנים שניתן לפדותם לצורך החתונה, והוא ביקש שבעלה יבוא אליו לבירור העניין. ואכן כאשר הגיע האב לביתו של רבינו מרן זצוק"ל, הם שוחחו על האפשרויות השונות כדי להשיג את הסכום הנדרש, רבינו מרן זצוק"ל הציע לבעל שיצא לעבוד כיוון שמועד החתונה מתקרב, ומשיחתו הבין שאין להם אפשרות לממש הבטחתם, אך האיש בשלו – 'אני לא יכול לצאת לעבודה אני לא יכול בלי לימוד תורה…'.

אך רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל לוחץ – 'אולי תיקח המלצה מכמה גדולים ותסתובב בין בתי הכנסת, וכך תוכל לצבור לפחות חלק מן הסכום'.

אך האב בשלו – 'אני לא בנוי לזה, לא מתאים לי להסתובב כעני ולהתחנן לבקש נדבות'.

'ומנין תשיג את הכסף?' – מקשה רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל.

'הקב"ה יעזור, הוא בוודאי יעזור, הוא יודע שיש חתונה ויש לנו התחייבות מן השמים יעזרו לנו'.

כאשר ראה רבינו מרן זצוק"ל שהאיש עומד איתן בדעתו ולא מוכן לעשות השתדלות אף לא מינימלית על מנת להשיג את הכסף, הציע לבסוף הצעה שאולי יש בכוחה לסייע – 'גש לישיבה ממול, שם יש להם רשימת נדיבים רבים התומכים בישיבה. תאמר למנהל הכספים שאני ביקשתי שיתן לך רשימה של כמה נדיבים מחו"ל, ותשלח להם מכתב אולי בס"ד משם יסייעו לך'.

'לכך אני מסכים' – אמר הבעל. לבסוף ניגש האיש למנהל הכספים וביקש את רשימת המתנדבים מחו"ל עפ"י המלצתו של רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל. המנהל הוציא תיק עב כרס והחל שולף רשימות של תומכים.

'אין צורך בכרטיסים רבים' – אומר האיש – 'תן לי רק שם אחד ואליו אני אשלח בקשתי'.

'ואולי לא תיענה?' – הקשה המנהל. 'ד' יעזור' – הוא משיב.

האב רשם את שמו של אחד הנדיבים התומך בסכום של עשרה דולרים לחודש לישיבה. האב נראה מאושר, ופנה לדואר כדי לשלוח בקשה ל'נדיב הגדול' מארה"ב, וכך כתב האב: 'אנו משפחה עניה ובתנו עומדת להינשא, התחייבנו לסך של שלושים אלף דולר ואין באפשרותנו להשיג הסכום. אנא סייע לי'.

המכתב נשלח, והאב המשיך בלימודיו כרגיל בכולל. האֵם לעומת זאת לילות רבים הייתה דואגת בעיקר כאשר התקרב מועד החתונה, ולפלא לאחר שבועיים הגיע מכתב למשפחה ולמכתב צורף צ'ק על סך – שלושים אלף דולר.

תדהמה אחזה את כל בני הבית, וביטחונו של האב בהקב"ה קיבלה סיוע ואישור משמים.

השמועה עשתה לה כנפיים והסיפור החל להתפרסם בירושלים, והגיע גם לאוזני מנהל הכספים של הישיבה, שהתפלא, הרי מדובר באדם שתורם רק עשרה דולרים לחודש.

לאחר שבוע נסע מנהל הישיבה לגיוס כספים והפעם החליט להגיע תחילה לביתו של הנדיב העשיר. האיש קיבלו בסבר פנים יפות, ולפתע נשאל כיצד 'הרשה לעצמו לתת סכום כה נכבד למכתב בודד שהגיע אליו, והנה הישיבה עם מצבה הקשה מקבלת ממנו סכום זעום לחודש'.

'אספר לך' – אמר לו הנדיב – 'אנו זוג הנשוי שנים רבות, עשר שנים לא זכינו להיפקד בילדים. כל הטיפולים והכספים שהשקענו לא הביאו מזור לבעייתנו, והנה בשבת בזמן פתיחת ההיכל התחננתי להקב"ה ואמרתי ריבונו של עולם אם נזכה להיפקד אני מבטיח שהילד יגדל על ברכי התורה, ואנו נתמוך במשפחה עניה שצריכה סיוע להשיא את ילדיה'.

לפני כחמש שנים נולדה לנו בת ולפתע חלתה הילדה במחלה קשה, שהרופאים לא מצאו לה מזור. טיפולים רבים עברה הילדה, ואנו יחד איתה עברנו ייסורים לא קלים, לאחר טיפולים רבים פנינו לרופא מומחה בעל שם עולמי, וברוך ד' לפני כחודש קיבלנו את תוצאות הבדיקות והיינו המומים, הילדה התגברה על מחלתה והיא כעת בשלבי החלמה אחרונים.

באותו יום שקיבלנו את תוצאות הבדיקות בדואר הגיע מכתב נוסף מאותה משפחה שביקשה סיוע לחתן את בתה, מיד ניגשתי לבנק וביקשתי למשוך את תכנית החיסכון שלי, נדהמתי לשמוע שהסכום למשיכה הוא שלושים אלף דולר בדיוק, ראיתי בכך אות משמים למילוי בקשת המשפחה, על כן מיד משכתי את הסכום המבוקש והוא כאמור נשלח למשפחה.

איך זכו הוריו לבן כרבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל

כשנפטרה הרבנית אשת הגה"ק המקובל רבי שלמה אלישיב זצוק"ל בעל 'לשם שבו אחלמה', עברו בתו וחתנו הג"ר אברהם אלישיב אביו של רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל להתגורר בביתו שבשאוויל.

באחד הימים קיבלו בני הזוג תשובה מגדולי הרופאים שבוילנא, שאין להם כל סיכוי להיפקד בפרי בטן, ביקשה האישה לפרוק את צערה בבכי, אך כיון שחששה שמא תצער ותפריע את אביה מלימודו, הלכה והסתתרה מאחורי אורוות הסוסים ושם ישבה וביכתה את מר גורלה.

בעודה ממררת בבכי עבר במקום אביה בעל ה'לשם' ושאלה – 'בתי למה תבכי ולמה ירע לבבך', והיא ענתה במר ליבה – 'הלא הינך יודע אבי…'.

אך הקשה לפניה – 'אבל מדוע תבכי בחוץ ולא בתוך הבית'.

השיבה האשה שלא רצתה שבכיותיה יפריעוהו מלימוד התורה של בעלה הגדול.

התפעל הגאון מגדלות נפשה של בתו, ואמר – 'אם את כל כך זהירה מלבטל תורה, יש לך זכויות, ותזכי בעזהשי"ת לבן אשר יאיר עיני ישראל בתורתו ויראתו ולא יפריעהו דבר מלימודו כל ימיו'.

עד היכן יכול לילך הרב

מעשה שהיה בקהילה אחת בירושלים שהדיבורים בעת קריאת התורה עלו למעלה ראש, ולמרות כל מחאותיו של הרב המרא דאתרא, שניסה לדבר על ליבם ולפרט בפניהם את גודל האיסור, המשיכו המתפללים בשלהם, ואי אפשר היה להפסיקם מנוהג חמור זה.

ויהי בשבת אחת, באמצע קריאת התורה, כשהדיבורים היו בשיאם, עלה הרב לבימה, סגר את ספר התורה והכניסו בחזרה לארון הקודש. כל המתפללים ראו ויפג ליבם, ומאז החל שורר בבית הכנסת שקט מוחלט, ואין פוצה פה בעת התפילה וקריאת התורה.

לאחר מעשה שאל הרב, האם עשה כדין, שהרי באותה שבת לא שמע הקהל את כל קריאת התורה. מחד, הרי עונשו של המשיח בבית המדרש גדול אולי מכך, אך מאידך נמנע הדבר מהרבים כולם, ושמא בחובת המדברים אין להפקיע מכלל המתפללים את חיוב קריאת התורה.

הדבר הגיעו לשולחנו של רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, והוא הצדיק את מעשהו של הרב, ואמר שהיא היא פרשת שבירת הלוחות על ידי משה רבינו, ששבר את הלוחות בכדי לקיים הלוחות השניות לעולם. ועוד טעם הביא שהוא ביטל קריאה מבוטלת, שהתבטלה כבר על ידי הדיבורים… ואין דופי בביטול קריאה מעין זו.

עת הנישואין

רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל ערך את נישואיו ביום שישי אחה"צ, כפי שהיה מקובל בירושלים של הימים ההם. מיד לאחר השבת ביום ראשון פנה מרן זצוק"ל אל הרבנית ואמר לה – 'מקובל בעולם שכל חתן וכלה הולכים בימים אלה שלאחר הנישואין לסדר את ענייניהם בנושאים הקשורים לדירה לרהיטים וכו', גם אני מוכן כמובן לסדר את כל הדברים הללו, אבל ברצוני לבקש ממך דבר אחד, הבה נדחה את כל הסידורים לעוד אלף יום'.

הרבנית סיפרה שהבינה מיד על מה רומזים דבריו של בעלה הגדול, שאינו רוצה לאבד את ה'התחלה', את הימים הראשונים שלאחר החתונה ולעסוק בדברי חולין, וכמובן שהסכימה לכך. לא היה לה כל הווא אמינא לקחת ממנו את ה'התחלה' הזו.

לבסוף אלף הימים הללו עברו חלפו וה'עניינים' הללו באו על מקומם בשלום ללא צורך בסיועו של רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, וכך זכה עם ישראל כולו למורה הוראה וגדול בישראל שהאיר את כל נתיבות חיינו.

בני המשפחה סיפרו, כי כבר ביום הראשון שלאחר הנישואין, ממש ביום שאחרי, שלחה הרבנית שיינא חיה אלישיב את בעלה – רבינו מרן הגרי"ש זצוק"ל לבית המדרש: 'ה"ושמח את אשתו" שלי יהיה, אם אתה תהיה שם, בין כתלי בית המדרש, ולא בבית', אמרה לבעלה. ואכן, הוא קבע את משכן תלמודו בבית המדרש "אהל שרה" השוכן בשכונת מאה שערים. כך, מהיום הראשון המשותף שלהם, נטווה הקשר על שורשי התורה הקדושה, עמלה ויגיעתה. הרבנית פתחה את שער הנישואין שלה בבית המדרש, וסיימה אותו בבית המדרש.

בני הבית סיפרו, שבהיות ורבינו זצוק"ל היה קם מידי שחר בשעת ליל מאוחרת, היתה הרבנית משכימה אף היא קום ודואגת בכל צורה לבל יהיה רעש שיפריע את לימודו, כשאחד מילדיה היה בוכה, ונצרך לדבר מאכל להרגיעו, היתה הרבנית ממהרת בכל כוחה למלאת פיו במהרה, לבל יגיע בכיו לחדר הסמוך בו ישב בעלה והגה בתורה בהתמדה מופלאה.

לפני שנים מספר, הגיע תייר מבוגר מארה"ב לבקר בשכונת מאה שערים ביקור חוזר, לאחר עשרות שנים שלא שהה בארץ. בבקרו את שכיות החמדה שבשכונה, את בתיה וחנויותיה, רחובותיה סמטאותיה ושעריה, נעמד מתחת לבית המדרש "אהל שרה", עצר ושאל: 'זכורני, כי לפני כחמישים שנה, ישב כאן אברך צעיר ולמד בנעימה מתוקה, בהתמדה ללא ליאות, מי יודע מה עמו עכשיו?' פנה האמריקאי למלוויו.

אמרו לו: 'הינך יכול לעלות ולראות, כי עדיין יושב הוא ולומד באותה התמדה כאותו נער צעיר. הלא הוא פוסק דורנו – רשכבה"ג רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל'.

מי יהיה נהגו של הרב

שני בעלי רכב התווכחו; זה אומר שהרב הבטיח לו שיסע עמו מהסנדקאות הביתה, וזה אומר לי הבטיח הרב שאזכה להסיע אותו במכוניתי. הרב עצמו אינו זוכר למי הבטיח, וכל אחד טוען המצוה שלי, היאך עליהם לנהוג.
רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שמע זאת מחתנו הגר"י זילברשטיין שליט"א שסיפר ששאלה כעין זו אירעה אצל הגאון הגדול רבי ישראל יעקב פישר זצ"ל כשנתכבד בסנדקאות, ולאחר הברית התווכחו שניים; זה אומר לי הבטיח הרב וזה אומר לי הבטיח הרב, נענה הגרי"י ואמר – החליטו מהר שאם לא כן אני פונה תיכף לתחנת האוטובוס כפי שהגעתי לברית באוטובוס…

והגאון הגדול רבי חיים קניבסקי שליט"א אמר, שבהיות וכל אחד טוען שהרב הוא זה שאמר לו מראש כך, והויכוח הוא בדברי הרב עצמו, שאינו זוכר מה שאמר, יש לעשות 'יחלוקו', שזה יסיעו חצי דרך וזה יסיענו חצי דרך הביתה.

נענה רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל ואמר, שאם אחד מהם היה רגיל להסיעו מידי פעם, ראוי לנסוע עמו, אף אם היה הדבר בעברו, שכבר אמרו חז"ל לא ישנה אדם מאכסניא שלו. אך בעיקרו אם ספק הוא הדבר, ככל הנראה יעשו שודא דדייני, כמו שפירש הרשב"ם בבבא בתרא לאותו שיהא נוטה לב הרב שהוא אוהבו או קרובו יותר, שודאי לההוא גמר ואקני ליה.

מורה הוראה בישראל

באחד הימים ביקש אחד הרבנים שנבחר לכהן כרב ראשי באחת המדינות שקהילות רבות לה, לקבל ברכת הדרך בתפקידו מרבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל. הוא התבקש להתקבל במעונו. קודם שנכנס למעונו של רבינו מרן הגרי"ש זצוק"ל הודיע לו נכדו שאותו רב מתעתד להכנס לחדרו בכדי לקבל את ברכתו.

רבינו מרן הגרי"ש זצוק"ל שנסתפק אם נצרך הוא לקום לכבודו מפאת התפקיד החשוב, ומאידך לא חשב שהוא כה ראוי למשרתו המיוחדת, קם מכסאו לנסות ולחפש ספר מסוים, ומיד כשנכנס התיישב על מקומו, כך שלא הוצרך לקום לכבודו, ומאידך לא פגע בו במאומה.

לאחר השיחה הקצרה, פנה לנכדו ואמר – הנך יודע מה אמרתי לאותו רב. סיפרתי לו שמרן החזו"א זיע"א העריך את הגרי"א אונטרמן זצ"ל לאחר שנתמנה לרב ראשי בארץ הקודש, והתבטא אודותיו שרב גדול נמדד בכך שגם אם נצרך הוא למנות תפקידים תחתיו בתפקידו הרם, הוא מוכן למנות רבנים שאף גדולים הימנו, וכזה היה הרב אונטרמן שמינה אף רבנים שהיו גדולים הימנו לתפקידים שונים ברבנות.

הנהגת הקהילות בחו"ל

אחד הרבנים שעמד להתמנות לרב בקהילה חשובה, נכנס למעונו של רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל בשאלה אודות הנאמר במקרא 'וראך ושמח בלבו', וביאר רש"י 'לא כשאתה סבור שיהא מקפיד עליך שאתה עולה לגדולה', והיינו שמשה פחד מאהרן שמא יקפיד עליו בכך שעלה לגדולה.

האם כיום למעשה צריך לחשוש מצרות עין וקנאה של אחרים בהתמנותי לרב בקהילה מכובדת. השיב לו רבינו מרן הגרי"ש זצוק"ל: ודאי למיחש מיבעי. וכששאל, שאם כך נמצא שאין לקבל כיום שום תפקיד תורני רם מעלה שיכול להביא את סובביו להתקנא בו? השיב לו רבינו מרן הגרי"ש זצוק"ל: מה פתאום, אם אין חשש מצד עצם הדין, זה כשר מכל הצדדים. שיהיה בהצלחה.

הגר צדק שהתקרב ליהדות

בשנים המאוחרות לעת זקנותו המופלגת, הגיע פעם לבית רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל אברך עם בנו בן החמש לבקש ברכה, אולם באותו יום לא התאפשר להכניס אנשים לרבינו עקב חולשתו. בני הבית שמעו שהאברך הזה ובנו הם 'סיפור מיוחד', ועבורם כדאי להכנס לפנים מן השורה.

ואכן מצאו את ההזדמנות להביאו לפני רבינו מרן הגרי"ש זצוק"ל ולספר לו את סיפורו המיוחד של האברך. הלה – כפי שהתברר – היה לפני כמה שנים גוי שהגיע לבקשת ועד הכשרות לבית רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל בערב פסח כדי לקנות את החמץ.

הוא מספר כי אותם רגעים שחזה בהנהגתו הישרה כשהתבונן בעדינות ואצילות שיחו ושיגו, עוררו בקרבו תשוקה חזקה ודחיפה פנימית להכנס תחת כנפי השכינה, להתדמות לשלמות האדם הניבטת מרבינו.
עד שבמוצאי חג הפסח החל ללמוד על היהדות והתקרב ובסופו של דבר התגייר, וכיום הוא אברך לכל דבר, וזהו בנו הנולד לו כיהודי בזכות רבינו מרן הגרי"ש זצוק"ל, ועבורו הוא מבקש ברכה…

אלו שירים הושרו על שולחנו בשבת

יהודי אלמן גלמוד מבני השכונה הסמוכה למעונו של רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, היה רגיל במשך שנים רבות לעלות לבית רבינו מרן הגרי"ש בשבתות בבוקר בשעת סעודת שבת, להתחמם מאוירת שולחן השבת.
אותו יהודי מבוגר נקט שהינו 'חזן', למרות שלא היו רבים כמותו שסברו כן. רבינו מרן זצוק"ל היה בכל שבת פונה אליו בבקשה לזמר לפניו, ואפילו 'מזמין' ממנו זמירות מיוחדות או קטעי חזנות שישמיע, והלה נענה תמיד לבקשות והתמלא עונג ואושר על הכבוד שכיבדוהו לשיר.

זמירות אלו בחלקן נקבעו ונטמעו לימים בין המושרות בקביעות על שולחנו על ידי הנכדים והנינים בשולחן השבת.

שומר פיו ולשונו

סיפור זה שח הרב צבי וינמן. לפני שנים היתה ברשותו דירת חדר וחצי בבית וגן שעמד למוכרה אחרי שנים שעמדה שוממה. לפי החוק, על דירה שלא היתה מאוכלסת, יש תוספת מס גבוה ומשמעותי במכירתה, ורבים נוהגים להצהיר בעת המכירה שהדירה היתה תפוסה, וכך ייעצו לו עורכי דין עמם הוא נועץ, בכדי להיפטר מתשלום מס שבח מוגדל.

משהביע ר"צ וינמן לעו"ד את חששותיו שיתפסו אותו, הרגיעו שאין שום סיכוי שיתפסו וכי מעולם לא ידעו שהדירה ריקה וכו'.

כהרגלו, לפני מעשה שאל את רבינו מרן הגרי"ש זצוק"ל על כך, וכיצד עליו לנהוג בענין, וענה לו רבינו מרן זצוק"ל, שעליו לומר רק את האמת ולא לנסות לרמות. ובדברו הניע את ידו, כאומר 'לך ישר'.

ר"צ וינמן עשה כדבריו והלך לדואר לשלם את המס למרות שזה היה סכום רב ולדעתו מיותר היה לשלמו לרשויות המס. בכל זאת רצה להוציא ממון על כך בכדי לקיים בזה מצוה, מצוות לשמוע בקול חכמים.

לאחר מעשה פנה אליו יהודי חרדי שעובד במס רכוש בשאלה: 'תגיד לי, יש לך רוח הקודש? מלאכים הולכים איתך במעשיך?!'

לפשר תהייתו הסביר את דבריו – שרוב האנשים המוכרים דירות ריקות מצהירים שהן היו תפוסות בעת המכירה, ולך חיכו בפינה, כי אחד העובדים במס רכוש אמר שהוא יודע כי אינך מתגורר בדירה. הם בדקו את שעוני המים והחשמל, וראו שבשנים האחרונות לא השתמשו בדירה כלל, והמתינו לרגע שתמכור אותה בכדי לתפוס אותך בשקר ולהענישך כראוי.

לאחר מעשה כששב ר"צ וינמן לרבינו מרן הגרי"ש זצוק"ל, וסיפר לו דברים כהוויתם, והוסיף כי אם הוא היה אדמו"ר היו אומרים שהוא בעל מופת. רבינו מרן הגרי"ש זצוק"ל לא התרגש, והגיב בפשטות אופיינית: 'אמרתי לך שצריך ללכת באופן ישר' – בהמחישו זאת שוב בתנועת ידו.

ברכותיו המתקיימות

בכח תורתו וצדקותו היו ברכותיו מתקיימות, ורבים משחרים לפתחו. אמת שעיקר המסר הנלמד ממנו הינו ההתמדה והרציפות בעמל התורה, וכח הפסק בהלכה הגדול והרחב שלו, ואילו ה"מופתים" שקרו פה ושם מכח ברכותיו, מתגלגלים לשוליים בלי חשיבות.

והסבירו בני הבית הרגילים לראות את בעלי הנס עומדים נפעמים מול כח ברכותיו בכל פעם מחדש, בפשטות – כי הדברים קל וחומר. ומה צדיקים בעלי מופתים שיש להם כח של צדיק גוזר והקב"ה מקיים בזכות אבות או בסגולת שמירת מצוות מיוחדת במדרגת חסידות; ברכותיהם מתקיימים, לתורה בעצמה שנלמדת בכל כך הרבה יגיעת בשר ונדודי שינה, בשקידה ושבירת הרצונות הגשמיים, בהתמדה ברציפות עשרות עשרות שנים ללא הפוגות, על אחת כמה וכמה שיש לה כח וזכות לפעול מופתים. שהרי "תלמוד תורה שקול כנגד כולם".

מעשה שאירע בשנות התש"נ: אחד הגיע מדרך רחוקה להשתתף בברית בבית מדרשו של רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, והכין ב' פתקאות על בעיות קשות שנזקק בהן לברכה ולישועה. בין הברית לתפילת מנחה שנערכה מיד לאחריה, ניגש ומסר את פתקאותיו לרבינו מרן זצוק"ל לקבל את ברכתו.

רבינו מרן הגרי"ש זצוק"ל פתח את הפתק הראשון והתבונן בו, וקרא בפיו את השם ושם האמא הנזכר בו לישועה פלונית, ואז בטרם הספיק לקרוא בפיו את הפתק השני, ניגש הנכד האחראי על סדריו ופתח לפניו את הסידור לתפילת 'אשרי' של מנחה, באומרו ליהודי הממתין: עכשיו לא הזמן… כך שרבינו מרן הגרי"ש זצוק"ל השאיר את הפתק מבלי לקרוא ממנו את השמות.

מעיד בעל המעשה, כי הבעיה שהיתה רשומה בפתק הראשון, באה על פתרונה בדרך נס תיכף לאחר ברכת מרן רבינו זצוק"ל. ואילו הבעיה שהיתה רשומה בפתק השני לא נפתרה עד היום הזה…

בדמייך חיי

הרב בנימין רבינוביץ סיפר, כי בשנת תשמ"ו שכב אביו הצדיק רבי אהרן רבינוביץ על ערש דוי, ובאותם ימים ביקש ממנו שבאם יוולד לו בן זכר, שיקרא לתינוק על שם אביו. והנה, למספר נולד בן זכר – חודש אחרי פטירת האב עצמו לב"ע, והתעוררה לו שאלה קשה. מצד אחד, מצוה לקיים דברי המת, ולכבדו לשמוע בקולו לקרוא את שם התינוק ע"ש הסבא. מצד שני, מכבדו במותו, לקרוא לתינוק על שמו של אביו, שהרי כשביקש לקרוא ע"ש אביו, טרם היתה אפשרות ליתן על שם עצמו כמובן.

ניגש בעל המעשה לבית רבינו מרן הגרי"ש זצוק"ל להתייעץ איתו, ורבינו מרן זצוק"ל ענה לו, בודאי אתה צריך לתת את שם התינוק ע"ש האבא לכבדו ולא ע"ש הסבא, ואם תאמר מה יהיה עם בקשת האבא וצוואתו – אתן לך ברכה שיהיה לך בעזרת השם עוד בן, ואת שמו תתן על שם הסבא.

כך הווה. ויהי לתקופת השנה נולד למספר בן נוסף, ונתן את שמו ע"ש הסב. ואחר כך נולדו לו רק בנות…
בהזדמנות ביקש המספר ברכה עבור בנו השני, ואמר לרבינו מרן זצוק"ל, הוא נולד מ'מופת' של הרב! ורבינו זצוק"ל בתגובה הניף יד לביטול ואמר 'ואס דרייסט אקאפ מופת, נאר ברכה'.

סיפור הנישואין המיוחדים

אחד מהחוזרים בתשובה בישיבת "אור החיים" של הגאון רבי ראובן אלבז שליט"א עמד להינשא לבת זוגו, חוזרת בתשובה אף היא. התכונה וההכנות היו רבות, והנה כשעה לפני תחילת החופה מתחרט החתן באומרו – 'לא למדתי מספיק עדין אינני חזק מספיק אינני מוכן בשום אופן לחתונה'.

הרב ניסה לדבר על לבו, לרכך אותו להזכיר לו איזה מפח נפש הוא גורם לכלה, איזה צער הוא עושה לה, אך הכל לשווא. החתן מסרב, כבר השעה תשע, הכלה והמוזמנים מחכים באולם וחתן אין.

הרב החליט לפעול, הוא ביקש מהכלה ומקרוביה לחכות באולם עד שהוא יבוא חזרה, הוא עלה מהר אל המכונית של אחד מתלמידיו וביקש להביאו חיש מהר אל מרן בעל הקהלות יעקב זצוק"ל בבני ברק. בהגיעו לשם נתקבל מבלי לחכות בתור, הוא נכנס וסיפר את סיפורו ושאל מה לעשות.

לתדהמתו השיב לו הקהלות יעקב בלשון זו – 'תגיד לי יש לך בישיבה מישהו אחר דומה לחתן שיכול להתאים לה'.

הרב אלבז נדהם מן השאלה, ולאחר שהתאושש חשב ואמר – 'כן יש מישהו ושמו פלוני בן פלוני'. אז אמר הקהלות יעקב – 'תגיד לו שהיא הזיווג שלו מן השמים, שלא ירתע ולא יהסס אלא יתחתן עמה כי היא בת זוגו'.
נפעם הרב אלבז וניסה לטעון 'אבל הבחור הזה מסתמא ישן', השיב לו הקהלות יעקב 'אין דבר תעיר אותו'.
חזר הרב ושאלו לגבי שאלה הלכתית המתעוררת במקרה כזה, והשיב לו הקהלות יעקב – 'תיסע לרב אלישיב חזרה לירושלים ותשאל עליו מה ההלכה למעשה'.

הרב אלבז נסע במהרה אל בית רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל בירושלים, ברבע לחצות בלילה דפקו על דלת ביתו, נכנסו ושאלו מה ששאלו, הגרי"ש אלישיב ענה ופסק 'להעמיד חופה הלילה'.

תיכף נשלח שליח להודיע לכלה ולבקש להתאזר בסבלנות מעטה. הרב נסע לישיבתו להעיר את אותו בחור, וכשהתעורר לא האמין למראה עיניו.

אולם הרב ישב עמו דיבר איתו דברים ברורים, וגם הודיע לו שמרן הקהלות יעקב ומרן הגרי"ש אלישיב בירכו אישית את הנישואין האלה.

הבחור ניאות, ותיכף הובל לחופתו, ובשעה טובה ומוצלחת נישאו השניים בשעה אחת אחר חצות, ועד היום הזה חיים השניים באושר ובנעימים בזכות ברכת הצדיקים.

ותקם בעוד לילה

הרבנית זילברשטיין ע"ה סיפרה לימים אודות אביה הגדול זצוק"ל.
באחת השנים בליל יו"ט של פסח, הפתיליה שהיתה מוצבת במטבח החלה להתפשט, והאש החלה לאחוז בכלי המטבח. אמא שידעה, כי אם תרים קול זעקה ותבקש עזרה, בעלה יתעורר משנתו הקצרה, והרי בעוד זמן קט עומד הוא לקום ללימודו עד הבוקר, ולא חפצה בשום פנים להפריע לו מגירסתו.

לשם כך נטלה כוחות לא לה, אצה למטבח ותפסה את הפתיליה והשליכה במהירות מחוץ לבית כשבכך הצילה את המשך התפשטות האש.

כשקם אבא משנתו לאחר זמן מה, רק הבחין במטבח השרוף, ואף לא ידע כמה זהירות נקטה אמא לבל יתעורר, למרות שבביתו במרחק כמה מטרים מחדרו התרחשה שריפה של ממש.

כזו היתה מסירותה של אמא, להתמדתו המופלאה של אבא.

ואף בערוב ימיה כשלא חשה בטוב, עשתה ככל שביכולתה לבל תפריע מסדר לימודו של אבא, והראתה לכולנו מהי מסירות לתורה ולימודה. אף בימיה האחרונים כשהתקשתה מאד בנשימותיה, נאלצה לא אחת להשתעל בשל תחושת המחנק שהיה לה, אך ביודעה שאולי שיעול זה יכול להעיר את בעלה הישן שינה קצרה בכדי לאגור כח להמשך הלימוד הרציף, לא הסכימה לגרום לכך בשום פנים, והיתה יוצאת את החדר וסוגרת את הדלת, ורק שם משתעלת בקול, ואחר שנרגעה היתה חוזרת למיטתה, והכל בכדי שבעלה חלילה לא יתעורר לקול ההשתעלות, ויפריע לו משהו בלימודו.

גידול הילדים ללא עזרת הבעל

פעם נשאלה בתה של הרבנית אלישיב ע"ה – הרבנית קניבסקי ע"ה – איך הסתדרה האמא בחינוך הילדים ללא עזרתו של בעלה, שהיה תדיר עסוק בלימוד תורתו יומם וליל.

וכך השיבה – אמא אמרה לנו פעם, שכשראו הילדים את המסירות של אבא לשקידה בתורה, זוהי הדרך הטובה ביותר לחינוך הילדים, ואינה צריכה ליותר מכך. עם זאת המסירות שהיא הראתה לילדיה מהי חשיבות של כל רגע בשקידת התורה, היה בה יותר מכל לחנך את הילדים כשאיפתם הטהורה.

וזכורני, כשפעם הגיע רבינו הגדול מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל לבקר בבית, והוא נכנס לשוחח עם אבא, ניגשה אליו אמא ובפיה היתה בקשה אחת – שיתפלל על בעלה שיוכל לשקוד על תלמודו ללא כל טרדות.

בהיותה אם לילדים, בקשיי פרנסה, לא ביקשה דבר מלבד זאת שבעלה יוכל ללמוד ולשקוד על התורה ללא טירדות… כזו היתה גדלותה המפעימה.

את חשיבות הרצף בלימוד הבינה הרבנית אלישיב ע"ה שידעה למנוע מבעלה את כל הטרדות על מנת שלא יפסיק מלימודו, סיפר אחד מבני המשפחה, שמלבד זה שהיא דאגה לכל צרכי הבית בדרכים לא קלות בכלל, תוך ויתור לא אחת על צרכיה הבסיסיים שלה. היתה לה מסירות להתאמץ רבות לבל תפריע לבעלה בשקידתו, ולא מעט היתה נוטלת את הילדים על זרועותיה, לבל יבכו וישמע קולם אצל בעלה ויפריע מתלמודו.

כאשר חלה אחד הילדים ונזקק לניתוח, חשבה הרבנית כי מן הראוי הוא לשתף את בעלה בהחלטה מה לעשות עמו. מבית הרפואה עשתה דרכה היישר לבית מדרשו 'אהל שרה' – מקום משכנו הקבוע, אולם כשהתקרבה לשם ושמעה את קולו הערב מתנגן בלימודו, חזרה לאחוריה ולא יכלה להפסיקו מלימודו.

שוב החלה עושה דרכה לבית הרפואה על מנת לנתח את בנה, אך גם הפעם היא חשבה בליבה כי מוטב שבעלה ייתן את הסכמתו ודעתו לניתוח, היא סבה על עקבותיה לכיוון בית הכנסת.

במרחק מה מביהכ"נ, כאשר היא מתקרבת שוב לביהמ"ד 'אהל שרה', שוב היא שומעת את צלילי נגינתו בלימוד של בעלה, והיא שואלת את עצמה, איך אפשר להודיע לו זאת, איך אפשר להפסיקו מלימודו. אך מה לעשות מדובר בניתוח, בסכנת חיים, אי אפשר לקבל החלטה לבד. שלוש פעמים היא שבה על עקבותיה, ואף לא פעם אחת היא מפסיקה את הרצף בלימוד. לבסוף החליטה שהיא הולכת לבדה, ומאשרת לרופא לנתח, ועם אחריות זו שנשאה על עצמה ניתחה את בנה.

בשעת לילה מאוחרת כאשר בעלה שב לביתו והילד כבר היה לאחר הניתוח, סיפרה לבעלה כי הניתוח עבר בהצלחה, ובנם נמצא עתה בבית הרפואה בשלבי החלמה.

השאלה סביב נתינת הצדקה

גאון אחד שאל את רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, מה יהא באחד שהתחייב בטלפון ליתן סכום מסוים לצדקה, ולאחר מכן באו אותם אנשים לביתו, בכדי לגבות את חובו, ואשתו שהיתה לבדה בבית לא ידעה במה המדובר כלל. אך כשאמרו לה שמדובר במפעל חסד שבא ליקח מעות לצדקה, נתנה היא את הסכום לצדקה, כפי הסכום שבעלה התחייב, מבלי שידעה כלל מהתחייבותו, האם נתינת האשה על דעת עצמה פוטרת את הבעל מהתחייבותו.

והשיב רבינו מרן הגרי"ש זצוק"ל, שאם נחייב את הבעל לתת שוב את המעות, נמצא שאותו מוסד קיבל ממנו פעמיים סכום זה בגין אותה התחייבות, ואם כן יש כאן נתינה בטעות, ולכן אין לחייבו לתת פעם נוספת. עם זאת טען רבנו שצריך להישאל על הנדר אף שאין נשאלין על נדרי מצוה.

במעלת לימוד המוסר

פעם נשאל רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל איך צריך לנהוג בן ישיבה בנוגע ללימוד מוסר, כגון בחור שאינו משתתף בסדר מוסר. והשיב רבינו מרן הגרי"ש זצוק"ל – לא כולם זה נוברדוק, והיו שלא למדו מוסר ויצאו גדולים. אבל היום מי שלא לומד מוסר זה חסרון! היום אי אפשר בלי ללמוד מוסר. כמדומני שהיום בכל הישיבות לומדים מוסר. היום כולם מודים שצריכים ללמוד מוסר. כי היום המציאות היא שבלי לימוד מוסר אי אפשר לשרוד. בחור שלא פתח ספר מוסר, לא הסתכל במסילת ישרים, זהו חסרון.

ומרן הגרי"ש הוסיף באומרו – מי שלא לומד מוסר, בהמשך החיים זה יכול להוות בעיה. כשתתעורר בעיה, הוא לא יחשוב בכלל שהוא אשם. הוא לא מכיר כזה מושג להאשים את עצמו. רק מי שלומד מוסר יודע מדברים כאלה שיתכן שהוא האשם. אבל גם זה תלוי, אפילו כשאינו לומד מוסר בכל יום, צריך שיהיה לו קשר למוסר.
הכרעתו הנדירה של הרב

מעשה מופלא אירע לא מכבר באחד מהת"ח בירושלים שהתגלתה אצלו המחלה הקשה, והרופאים נואשו לסיכויי החלמתו. בצר להם פנו בני הזוג לרבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, לבקש את עצתו, האם לנסוע לארה"ב לנסות טיפול קשה שסיכויי הצלחתו מועטים, או לאו. לאחר שבחן מרן רבינו זצוק"ל את כל צדדי הענין, הפטיר בצער כי עליהם להתפלל ולקוות לטוב, ולא לנסוע למאמצי הרפואה.

או אז פנתה האשה בקול בוכים קמי רבינו ואמרה – הן עוד מעט ח"ו יהיו ילדיי יתומים… חפצה אני לדעת שאוכל לומר להם שעשיתי ככל שיכולתי בכדי להצילם מהמכה הקשה שניחתה עלינו, האם אוכל לומר להם זאת בבטחה?!

השיב להם רבינו מרן זצוק"ל, שאכן ראוי שייסעו לארה"ב לעבור את אותה סדרת טיפולים וד' יהא בעזרם.
הדבר היה לפלא בעיני הנוכחים מדוע שינה רבינו את דעתו, ולשאלתם הסביר להם – בתחילה בחנתי את כל דרכי הרפואה הטבעיים שיתכנו במקרה זה, ואכן לא נראה היה שיש סיכוי להצלה במצבם. אך כשראיתי שהאשה כה חדורה באמונה תמימה בבורא, הרי שעם אמונה תמימה זו תפילתה לבטח תוכל לשנות את הטבע הנראה לעין, ולכן יעצתי להם שילכו לעשות את הטיפול, ותפילתה הבוקעת מלב אם יהודיה יסייעו בעדם…
התשובה הנדירה בחכמתה

מקרה קשה אירע באשה צדקת חולנית, שאחת מכליותיה הפסיקה לתפקד, ואף הכליה השניה לא פעלה אלא כשני שליש מהיקפה, והרופאים עשו מאמצים רבים להצילה, עם זאת האשה לא זכתה לפרי בטן, וכל מאודה היה שתוכל לזכות לילד, והיא ביקשה והפצירה מהרופאים שיסייעו עמה שתוכל ללדת…

בשל מצבה הרפואי, ידעו הרופאים שבהיות וימי חייה קשים גם כך, ודאי שהנסיון לסייע לה להביא פרי בטן יירע עם מצבה ויעמידנה בסכנת חיים של ממש. אך האשה לא הסכימה לוותר, והפצירה ללא הפוגה ברפואה שיסייעו בעדה.

הללו הלכו לשאול בעצת הגר"י זילברשטיין שליט"א האיך עליהם לנהוג.

בהיות ומדובר בדיני נפשות, פנה הגר"י שליט"א לחמיו – רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, שהגיב ואמר שודאי הוא הדבר שאילו היתה באה אותה אשה לשאול לעצתנו, על פי כללי הרפואה לא היינו פוסקים לה לעשות זאת, בהיות ומעמידים אנו אותה בכך בסכנת חיים ממש, אך אשה זו אינה שואלת, אלא היא קובעת לעצמה בצורה מוחלטת, ואם כן הרופא אינו מייעץ לה ולא מציע לה עצה שאינה הוגנת, ומה עוד שכיום שערי הרפואה נפתחו ומי יודע אולי תוכל לעמוד בכך, ולכן הורה שהרופא יכול לעשות כן.
התחייבות לאמירת האמת

שאלה שהגיעה לפתחו מקבוצת אברכים שלמדו בישיבת מיר והתקשו בפרנסתם, ובא ראש כולל אחר והבטיח להם שיבואו ללמוד בבית מדרשו, והוא בתמורה מבטיחם שישלם להם יותר ממה שמקבלים בישיבתם. האברכים אמרו לו שהם עוברים אליו.

לאחר מכן נודע הדבר לראש ישיבת מיר, ואף הוא הסכים לתת להם תנאים טובים מאלו, והם פנו בשאלה האם רשאים לחזור בהם ממה שאמרו לראש כולל.

ענה להם רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל 'איפה ההן צדק? וכי מתחייבים ואחר כך עוזבים?!' אילו מצאו סיבה חדשה שלא היתה קיימת בזמן שהבטיחו לראש כולל היה מותר. אבל כאן מה נשתנה? הרי החשש שאולי

ראש ישיבת מיר יוסיף להם, היה לפני שהתחייבו לראש כולל שלהם, ולכך מצד הדין אמנם לא שייך לחייב אותם בכך, אבל עוברים הם על הן צדק.

אך מששמע מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שמדובר בהגאון הגדול רנ"צ פינקל זצוק"ל, הוא הגיב באומרו ש'הן צדק' למעשה שייך כלפי ראש ישיבה, אך כנראה אצל ראש הכולל זהו ענין של מסחר, ו'הן צדק' זה רק בממונות. אבל ראש ישיבת מיר שעושה לשם שמים, לא שייך בזה הן צדק.

חשיבות התפילה בישיבה

הגיע אברך למעונו של רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, ושאלו על העדפה בשידוך, כשיש לפניו הצעה לבתו, בבחור שהוא מצוין בלימוד, אך בתפילה ובמוסר הוא אינו חזק. האם זה חסרון. והשיב רבינו מרן הגרי"ש זצוק"ל – מה הפירוש שאינו חזק בתפילה? הרי אם הוא מזלזל בתפילה הרי חסר לו ביראת שמים.

וכשהשיב לו כי הוא מתפלל בשטיבלאך, ולא בישיבה. השיב רבינו מרן הגרי"ש זצוק"ל – זה חסרון, שבזה הוא מראה שהתפילה אצלו זה רק יוצא זיין, ואם במקום להתפלל בישיבה בשעה 7 הוא מעדיף להתפלל בשטיבלאך בשמונה. זה תלוי למה עושה כן. אם זה מפני שיש לו סדרים אחרים, שהוא לומד עד מאוחר בלילה ולכן מתפלל שם, אבל מתפלל שם בצורה מסודרת, זה אינו חסרון. אבל אם מפני שהוא רוצה לחטוף את התפילה, זהו חסרון.