הלכה א'
מי שהוא אבֵל ל"ע בתשעה באב, מותר לו לילך לבית הכנסת בלילה, וגם ביום מותר לו לילך לבית הכנסת עם כולם עד שיגמרו הקינות, ומותר לו לעלות לתורה ולקרות ההפטרה, שהרי כולם אבלים הם.
קרא עוד:
[postim]
דברי תורה משמחין את הלב, שנאמר: "פקודי ה' ישרים משמחי לב". ולכן אסור בתשעה באב ללמוד בדברי תורה, כי אם בדברים שמעציבים את ליבו, כגון בספר ירמיה בפרקים הרעים שבו, ופסוקי נחמה שבו צריך לדלג.
וכן פורענויות על אומות העולם שכתובים שם, ידלג כי זה לא מעציב אותו. וכן מותר ללמוד בספר איוב, ומדרש איכה, וגמרא פרק אלו מגלחין וכו', דמיירי בדיני אבֵל ומנודה, ובהגדה דפרק הניזקין, וירושלמי סוף מסכת תענית, דמיירי מחורבן.
ואף בדברים שהוא מותר ללמוד, אסור לעיין בהם איזה קושיא ותירוץ או דרוש, כי משמחים את הלב החידושים שמתחדשים לו.
וכל מה שמותר האדם ללמוד בעצמו, מותר ללמוד גם עם תינוקות.
מותר לקרות כל סדר היום, אפילו איזהו מקומן. אבל סדר המעמדות אין לומר אפילו מי שרגיל לאמרו בכל יום.
הלכה ב'
אפילו עוברות ומיניקות, אף על פי שמצטערות הרבה, צריכות להשלים התענית אם אינם מתענים בתשעה באב ממש, אם לא במקום שיש לחוש חס ושלום לסכנה.
אבל חולה, אף על פי שאין בו סכנה, יש להקל שלא ישלים התענית, רק יתענה איזה שעות, ומכל שכן אם הוא חלוש בטבעו.
ויולדת לאחר שבעה ימים עד שלושים יום, נמי דינה כחולה שאין בו סכנה, אף על פי שאינה חולה. אך אם מרגשת בעצמה שהיא בריאה לגמרי והתענית לא יזיק לה, יש לה להשלים.
ואלו שצריכין לאכול בתשעה באב, לא יתענגו במאכלים, אלא בכדי צורך בריאות הגוף.
