הלכה א׳
אם חל תשעה באב בשבת והוא נדחה ליום ראשון (כשנה זו) מותר לאכול בשר ולשתות יין ביום ב׳ שהוא י״א באב, אבל לא בלילה שלאחר התענית (אתמול בלילה) מפני האבילות של היום.
אבל תספורת וכיבוס ורחיצה מותרים מיד בלילה בצאת הצום.
הלכה ב׳
משחרב בית המקדש התקינו חכמים שהיו באותו הדור שבכל דבר שמחה צריך לעשות זכר לחורבן.
בשמחת נישואין עושין זכר לחורבן כששמים לחתן אפר על מצחו וכן שוברים כוס תחת לחופה ושוברים כלי בעת עריכת התנאים. ואין בזה משום בל תשחית כי זה לרמז ומוסר וזכר לחורבן הבית.
מי שבונה בית חדש צריך להשאיר אמה על אמה בלא סיד, גם מדין זכר לחורבן. ואם קונה את הבית ואין אמה על אמה אז אם אין ידוע מי בנה הבית אין צריך לקלף כי אפשר לומר שנכרי בנאו אבל אם ידוע שישראל בנאו מחוייבים לקלף אמה על אמה.
אין לנגן ולשמוע כלי שיר וכל מיני זמר אבל לצורך מצווה כגון בבית חתן וכלה הכל שרי. אבל כיום כיוון שנתרבו הצרות והשמועות הרעות רח״ל, לכן התירו הפוסקים לשמוע כלי זמר כיוון שזה מרפא לנפש ומרגיע את עצבי בני אדם.
יש מקצת שנהגו שבסעודה שיש אורחים לא מגישים את כל הסעודה אלא מורידים מנה הראוייה ואותה לא מגישים, וכן אשה לא תלבש את כל התכשיטים שיש לה אלא תשייר אחד. אבל לא ראינו המנהג כן כיום.
אסור לאדם למלא פיו שחוק בעולם הזה ואפילו בזמן שבית המקדש היה קיים ובפרט כיום כשאין בית המקדש קיים בעוונותינו הרבים.
וכן יש עוד דברים שנמנעו מלעשות זכר לחורבן, כגון עטרות חתנים וכלות, וכגון קריעה כשרואה מקום המקדש וערי יהודה בחורבנן. (ועיין בספרי ההלכה)
יה״ר שנזכה למאמר חז״ל ש׳כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה׳.
למרות שכתבתם "תספורת כיבוס ורחיצה" מותרים מיד במוצאי ט באב, הדבר אינו פשוט. המשנה ברורה מביא רק תספורת., אבל יש אחרונים שמזכירים את כולם להיתר, וכן בלוח בעלז ועוד . בלוח לארץ ישראל של הרב טוקצינסקי מחמיר בהם גם בלילה עד הבוקר, ובלוח "דבר בעתו" מביא שכן הוא גם בדינים ומנהגים המצויים בקינות רגילים (לא החדשים שנערכו מחדש), וכן בסידור העתיק "עבודה ומורה דרך".