גל הגזירות העומד בפתח, הופך את כל המחאה החברתית והישגיה אם היו, ללא רלוונטיים. שוב עומדים אלו המוגדרים "מעמד הביניים" לשאת על שכמם את רוב הגזירות. העלאת מס ערך מוסף באחוז אחד, היא גזירה קולקטיבית, שהנפגעים ממנה יותר מכולם, אלו השכבות החלשות. העלאת מס הכנסה באחוז אחד למשתכרים מעל השכר הממוצע, היא שוב פגיעה במעמד הביניים. הקיצוצים התקציביים במשרדי הממשלה לא יפגעו בעשירים, אלא שוב באלו שיצאו לפני שנה בהמוניהם להפגין נגד הממשלה.
נתניהו ושטייניץ גילו כי הגירעון התקציבי גדול משחשבו, ולכן הם נאלצים למצוא מקורות כספיים שיכסו את הגירעון. מה יותר קל מאשר להעלות את המע"מ או את מס ההכנסה. הרבה יותר קשה לגבות מס מחברות גדולות, שעל פי הפירסומים האחרונים, שילמו סכומי מס מגוחכים ביותר על הכנסות של מיליארדי שקלים. גם גבייה מעמיקה יותר ממעלימי המס, היא מאמץ קשה מדי בשביל פקידי מס ההכנסה, ולכן הרבה יותר פשוט להכניס את היד לכיס של האזרחים ולקחת משם כסף.
במשרד האוצר מאיימים כי בלי הצעדים הללו, עלולה הכלכלה המקומית להגיע למצב של יוון או ספרד, השאלה היא מדוע גילו רק עכשיו את החור בתקציב ולא ניסו לבלום אותו לפני שידרדר לגירעון הנוכחי. האם החשש מפני בחירות מוקדמות, מנע צעדים חריפים הרבה פחות שיכלו לעצור את ההידרדרות? במדינה מתוקנת היו ראש הממשלה ושר האוצר צריכים להסביר להיכן נעלם הכסף, ומדוע הם לא גילו את הבעייה לפני שתתפח לממדים כה חמורים. אבל במדינת ישראל, אין צורך בהסברים. פשוט מכניסים את היד לכיס ולוקחים.
