האם מצב המשק כה גרוע?

הצידוק המוסרי לעריכת קיצוץ חד בתקציב המדינה בשנת התקציב הנוכחית ובזו שתבוא אחריה, נטוע במצבה הכלכלי הקשה של המדינה ובגרעון הגבוה בתקציב. מי אמר לנו שכך אכן המצב? אותם אלו שמבקשים לקצץ ללא רחמים ובין השאר, להכניס עוד מאות אלפי ילדים במדינה אל מתחת לקו העוני. אבל השאלה היא: האם הנתונים נכונים? האם מצבה של המדינה אכן כה גרוע, עד כדי כך שאין מנוס אלא להטיל קיצוצים כואבים בתקציבה?

קרא עוד:

[postim]

עלעול בנתונים מראה כי התשובה מורכבת וממש לא מוחלטת. אם נשווה את מצבה של כלכלת המדינה כיום למצבה בשנת 2003, ערב הגזירות הכלכליות שהטיל נתניהו על המדינה בשמשו כשר האוצר תחת ראש הממשלה שרון, נגלה כי מצבנו כיום טוב לאין ערוך מאז.

'כלכליסט' שהשווה בין הנתונים מציג תמונת מצב שונה ממה ששר האוצר מצייר בפנינו ומוכיח כי בעוד אז היה מצבו של המשק קשה והקיצוצים הכואבים אכן נדרשו בדרך לייצוב הכלכלה, הרי שכיום המצב שונה לחלוטין.

בשנת 2002, השנה לפני שנתניהו הגיע לאוצר, נרשמה צמיחה שלילית של 0.7%, שיעור האבטלה הגיע ל־10.3% מכוח העבודה, היחס בין החוב הציבורי לתוצר הסתכם ב־97% והממשלה התקשתה מאוד למחזר את חובותיה וגייסה כספים בעלות אסטרונומית של כמעט 10% בשנה.

היום מצב המשק שונה לחלוטין. בשנה החולפת צמח המשק הישראלי ב־3.1% – יותר מרוב המדינות המפותחות – והשנה הוא צפוי לצמוח אף בשיעור גדול יותר של 3.8% (כולל השפעת הגז הטבעי מקידוח תמר). שיעור האבטלה הנוכחי – 6.5%, קרוב מאוד למה שמוגדר כתעסוקה מלאה. יחס חוב־תוצר של ישראל ירד מתחת לרמה של 74% והריביות בארץ ובעולם נמצאות בשפל כמעט היסטורי.

גם ליעד הגרעון, זה שהבוקר פורסם כי לפיד מבקש להעלות אותו והוא עלול להיתקל בהתנגדותו של הנגיד, יש פרשנויות שונות. לא תמיד הגרעון משקף את מצב המדינה ופעמים שהגרעון גבוה אולם יחד עם נתונים אחרים הופך גבהו לחסר משמעות והוא אינו מאיים כפי שהוא נשמע.

הנתונים הללו מעלים תהייה בקשר למניעיו של לפיד לקצץ בכל מחיר. שר האוצר הצליח (כמעט) לשכנע את כולנו כי הקיצוץ הכרחי, והשאלה שנותרה היא היכן לקצץ. לנוכח הנתונים שהוצגו, עולה השאלה האם בכלל הקיצוץ הכרחי?