לפיד חזק על חלשים, והוא 'עושה שרירים' על הציבור החרדי, אבל מהסתדרות העובדים הוא מפחד, הוא יודע כי בלעדי אישורו של עיני לא יוכל להציג תקציב למדינה וגם להביא לאישורו. הוא מסתכן בהשבתת המשק ובהפרת השגרה הכלכלית במדינה. אז מה עושים? נפגשים ומגיעים לסיכומים, ועדיף רחוק מזרקורי התקשורת.
קרא עוד:
[postim]
לאחר שלפיד נפגש עם עיני ואת ההסכמות ביניהם החליטו השניים לשמור בסוד ולא להדליף לתקשורת, מנכ"לית האוצר יעל אנדורן והממונה על השכר באוצר, קובי אמסלם נפגשו אף הם והפעם עם יו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, אבי ניסנקורן, כדי לסגור את פרטי ההסכם לקראת הגשת התקציב הבא.
ההערכות הן כי לפיד ועיני סיכמו כי לא יהיה מיסוי על קרנות ההשתלמות, צעד שאמור היה להכניס לתקציב המדינה כ-2.5 מיליארד שקל בשנה הבאה. ובנוסף, האוצר יתחייב כי לא יכניס לחוק ההסדרים סעיפים שמשנים באופן חד צדדי את יחסי העבודה במשק, כגון הגבלת ההשבתה של שירותים חיוניים כמו נמלי הים והאוויר, העלאת שיעור העובדים הדרוש להקמת ועד וכדומה.
התייחסותו של נתניהו להסכמות המתגבשות אינה ידועה בשלב זה ואפשר כי יתנגד לחלקן, בין השאר כי הוא מעוניין גם בהעברת רפורמות שלטענתו יורידו את יוקר המחיה, בוועדים החזקים בחברות הממשלתיות כמו נמלי הים. שיקול נוסף שעשוי להיות לנתניהו הוא שיקול פוליטי יותר, והוא כי משמעות ההסכם בין עיני ללפיד עשויה להיות חזרתו של עיני יחסית אל מרכז הבמה הפוליטית-כלכלית, לאחר שהיה נראה שכוחו נשחק.
הנושא עליו לא ידוע אם הגיעו הצדדים להסכמות אם לאו, הוא מה יעלה בגורל התוספת בשיעור של 1% שעובדי המגזר הציבורי אמורים לקבל ביולי. באוצר היו רוצים לראות הקפאה של התוספת הזו, שעלותה השנתית היא 1 מיליארד שקל, העלאת דמי הניהול שמשלמים עובדי המדינה בעלי פנסיה תקציבית מ-2% ל-5%, שגם משמעותה מיליארד שקל בשנה. עם זאת, עיני הצהיר בחצי שנה האחרונה כי לא יתן לפגוע בהסכמי השכר. השאלה היא האם עיני יסכים לדחיית תוספת השכר או לפגיעה אחרת בתנאי השכר ובתמורה לקבל פיצוי על כך בדמות תוספות שכר גבוהות יותר בשנים הבאות.
