בפתח דבריו הזכיר את התרגשותו שזוכה לראות את הבית שמגדלים בו תורה ויראה עומד על תפארתו כמו לפני שישים שנה עת נכנס ללמוד בישיבה, ואיך שבס"ד המקום מוסיף והולך לשם ולתפארת, והזכיר שכידוע תורה תחילתה חסד, וסיפר איך שביום הראשון מיד כשהגיע לישיבה, ניגש אליו הראש ישיבה זצ"ל ולקח אותו לחנות בקרבת מקום לקנות דבר מאכל לפיו כיון שדאג שמא הוא רעב כיון שהגיע ממרחק, והוסיף הגאון שליט"א שהוא חושב שמה שהוא זוכה כיום לעסוק רבות בחסד לאלפים מישראל, הכל מכח ראש הישיבה ר' זלמן זצ"ל, החסד ההוא שהחדיר לו בזמן שלמד בישיבה.
בתוך דבריו עורר הגאון שליט"א על האסונות הרבים להם אנו עדים בתקופה האחרונה, ובתוכם הניסים הגלויים שכרוכים בהם, והזכיר ברעדה איך שהדברים חוזרים על עצמם שוב ושוב, כדי שנתעורר לקחת מוסר. ועורר שעיקר חפץ הקב"ה הוא עמל התורה , ושיהיה ברציפות, כמו שהיה בזמן שלמד בישיבה, עמלות בתורה ברציפות ובשמחה, והזכיר בדבריו שצריך לדעת שהעיקר זה עמל התורה ולא התוצאה, כי ע"י העמל התורה האדם קונה את התורה שהתורה נהיית 'תורתו'. אפי' שאדם לא הבין מה שלמד, נשאר בקושיא, אם הוא עמל בתורה זה העיקר. ובתורתו יהגה יומם ולילה.
בדבריו הזכיר את מה שכתוב אצל אברהם אבינו ע"ה למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה', שלכאו' היה צריך לכתוב אשר יצווה לשמור דרך ה', אלא ביאר שיש דברים שלא שייך להסביר , יש דברים שרואים וע"י כך מבינים ע"י כך לומדים. ואמר שהרבה דברים שמע אבל בעיקר מה שנתן לו את הדרך זה מה שראה בישיבה, את הראש ישיבה בעמל התורה ובתפילה, איך היה אומר 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם' באיזה התעוררות, שכידוע לזה רק התורה היא התבלין.
בסיום דבריו בירך שיזכו כל הבחורים להתחזק בעמל התורה בשמחה וברציפות, ושנזכה במהרב לגאולה השלימה ואז נוכל בעז"ה הלאה לימוד מהראש ישיבה זצ"ל במרה בימינו אמן.
