בפני' ימינה אחרי צומת חנני'ה – צומת רמה (ליד מירון), לכיוון המרכז, בשעה 5:30 בבוקר, קבוצת אברכים עושה את דרכה בחזרה מאתרא קדישא מירון לאחר תפילה נרגשת בליל זאת חנוכה ליד ציון התנ"א רשב"י זי"ע לרפואתו של חברם היקר ר' (רפאל) יעקב יואל בן חנה גיטל הירש (שליט"א ולרפו"ש) זצ"ל.
קרא עוד:
[postim]
מחוץ לרכב שורר מזג אוויר גשום וסוער, ערפל מוחלט, הכביש נרטב לראשונה מאז חודשיים שגשם לא פקד את האזור. הכביש הנ"ל מתחיל אט אט לצבור כמות גדולה של מי גשמים, ועד כמה דקות הכביש מוצף במים רבים ואדירים.
נהג האוטו נוהג ברכבו בזהירות יתירה ומיוחדת מאחר ובחוץ שורר ערפל מוחלט, הוא מאט את מהירות הנסיעה להאטה מיוחדת. אך זהירותו הרבה לא עמדה לו, בשעה שמהנתיב הנגדי מגיח ממולו רכב – אף הוא נוהג בזהירות, אך ההצפה של הכביש אינה משתפת פעולה אתו – ומתנגש קלות ברכב דנן.
כתוצאה מפגיעה זו, נהג האוטו עם קבוצת האברכים – שנמצא בנתיב הימני – מאבד את ההגה ואת הבלמים, והוא נגרר לשלולית מים עמוקה, והוא נדחף ללא שליטה לגדר הברזל שמצד ימין. הנהג מנסה לצאת מהסבך ומסובב עם ההגה לכיוון שמאל, אלא שאז הוא נגרר בעל כורחו – בעזרת נחלי המים הממלאים את הכביש ללא הרף – לנתיב הנגדי/השמאלי, הוא מתנגש חזיתית בעוד שני כלי רכב בעוצמה חזקה, בינתיים חלק מגלגלי הרכב נשמטים ועפים להם, עד שהוא מתנגש בעוצמה בתוך גדר אבנים החוצץ בין הכביש לתהום עמוק, מרוב ההדף הוא עף חזרה לכביש, לכאורה הוא הולך תוך שניות בודדות להיהפך/להידלק/להידרס תחת רגלי משאית, אך לרוב התדהמה האוטו נעצר כשחזית הרכב נמצא בכיוון ההפוך של יעד הנתיב – בתוך כביש סואן במיוחד, כביש שבכל כמה שניות חולפות בו משאיות וכלי רכב כבדים, במיוחד בשעות אלו.
תוך רגע הנהג מכבה את המנוע, הוא מנסה לפתוח את הדלת שלידו – ללא הצלחה, ההוא שיושב לידו מנסה לפתוח את החגורה ואת הדלת הקדמית, ברוך ה' הוא מצליח, נמלט ועף החוצה. בשנייה הקרובה הנהג קופץ גם כן מהאוטו דרך הדלת הימנית, ושניהם חוצים במהירות את הכביש על שני נתיביו – כי לכאורה הרכב כבר כולו בלהבות. לאחר כמה שניות הם מסתכלים במבט חפוז לעבר השני של הכביש, ולא יאומן! שלוש האברכים שישבו מאחור הצליחו אף הם לצאת שלמים וחזקים בלי שום נזק (הרכב משום מה לא בוער…)!
וכעת נמצאים על הכביש הסואן קבוצה של חמשה אברכים תחת כיפת השמים כשמעל ראשיהם ניתך גשם זלעפות. הכיפות והמשקפיים עפו להם עם מכת 'כריות האוויר' שפרצו ברכב עם ההתנגשות האחרונה. האברכים בוהים באוויר, מסתכלים אחד על השני, ואינם יודעים האם לבכות או לצחוק, הם לא מאמינים בנס הגלוי מעל לדרך הטבע שהתרחש להם זה עתה, האכן חיים המה?
הם בודקים בגופם ולא מוצאים שום נזק ו/או שריטה, אחרי חיפוש קל הם מזהים כבר גם את הכיפות והמשקפים – בקיצור ללא שום נזק בגוף בנפש או רכוש!
כעבור כמה דקות חולף מעל פניהם רכב עם כמה אברכים העושים את דרכם לתפילת שחרית מירונה. הם נעצרים באופן טבעי, הם רואים חמש אברכים עומדים ליד רכב מעוך, ומדמיינים שקבוצת האברכים הנמצאים על הכביש עצרו אף הם להציל את הלכודים בתוך הרכב, והם שואלים לאמר 'כמה אנשים נמצאים בתוך הרכב, האם הם חיים עדיין?' משקבלו את המענה הלא יאומן שהם הם האברכים שישבו בתוך הרכב, וכולם שלמים וחזקים, פרצו בריקוד סוחף וספונטני 'חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו'!!
כמה כונני מד"א שהגיעו לאזור לפנות את ה'פצועים' השתוממו למראה עיניהם שכולם ממש נמצאים בחוץ, ואף יודעים לרקוד…
ה'קבלה' שהצילה
אולם, הסיפור התמוה הזה, התחיל בכמה שעות קודם לכך. משהגיעה קבוצת האברכים למירון, קודם שנכנסו למערה, פגשו את הגה"ח המשפיע הרב מאיר מיכאל גרינוולד שליט"א, המפורסם בדרשותיו הנלהבות בענין מורא מקדש ועבודה שבלב זו תפילה. בצר להם על מצב חברם האברך הצעיר הזקוק לישועה נואשת, שחו בפניו את דאגתם, ושהם מעוניינים לקבל על עצמם קבלה טובה לרפואת האברך. הרב גרינוולד שליט"א ציטט בפניהם מאמר מהרה"ק הרמ"ק זי"ע המובא בספר 'אור החמה' פרשת משפטים, וז"ל: אמר הגאון הנשיא זצוק"ל, שהשכינה מלמדת לאדם, אף על פי שקופצת בשבועה וגוזר איזה גזירה על בן האדם, עם כל זאת, היא נותנת לו זמן קצוץ עד הבוקר, שאם יכוון בקריאת שמע של שחר שימסור עצמו על ד' מיתות בי"ד שהיא בבינה, שאז מתבטל הגזירה של השבועה, ע"כ. ומדבריו למדנו, שכשיחיד מקבל על עצמו קבלה של חיזוק במצות קריאת שמע, בכוחו לבטל גזר דין מות, ואף אם נשבע על גזירה זו הקב"ה בעצמו.
מששמעו את דבריו הברורים, החליטו על אתר לקבל על עצמם להקפיד על קריאת שמע של שחרית כתיקונו, ולהדר לקרותו קודם זמן המגן אברהם לזכות חברם הנ"ל למשך שבועיים ימים, וחתמו את שמם בתוך מערת הרשב"י במירון. והרי נוסח הקבלה ככתבה וכלשונה:
אך ידועים המה דברי חז"ל 'יותר ממה שהבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית', ואם עד כה חשבו שעשו בקבלה זו טובה לחברם, הרי שכעבור כמה שעות התברר להם עד כמה עשו בכך טובה לעצמם. כי הסיפור הנ"ל, שכפי שתואר לעיל קרה בשעה 5:30 לפנות בוקר, התברר לאחר עלעול קל בלוח השנה, שזה קרה 'בדיוק' בזמן הראשון והמוקדם של זמן קריאת שמע של שחרית, דהיינו בזמן 'משיכיר' שהיה באותו יום בשעה זו…
למותר לציין, שלאחר שיצאו האברכים מהרכב, זיהו כולם מיד בקשר הישיר שבין הקבלה להנס, ותיכף ומיד אמרו ברכת התורה בכוונה, ומיד קראו בצוותא 'קריאת שמע של שחרית' בהתעוררות גדולה!
באמת סיפור מדהים!!
צריך לפרסם אותו גם בעלונים או עיתונים וכו' ולא רק באתרים כי לא כולם מחוברים למחשבים