"התאמצו לכוון עצמם..."
ביום שני השבוע, בערך בשעה שהמונים מקרב שלומי האמונים בישראל התאמצו לכוון עצמם אל הדקה התשיעית של השעה התשיעית בחודש התשיעי, וזאת במסגרת מסורת המתקיימת בגרסתה ההמונית זה תשע שנים ברציפות – התגשמה אחת ממשאלות הלב הגדולות של היהדות החרדית בשנתיים האחרונות. טוב, המאורע לא אירע ממש בדקה התשיעית של השעה התשיעית, כפי שהובטח לנו אדום על גבי עלון, שהרי בכל זאת לא בתשחץ סודוקו מדובר כי אם בסגולת קודש עתיקת יומין. אבל די להן לסגולות שתעבודנה בתשעים אחוזים. יותר מזה אנחנו לא צריכים.
ביום הזה, המסוגל לכל מיני ישועות בדוקות ומנוסות ולמופתים רבים ועצומים בייחוד עבור מי שתורם כך וכך שקלים למשך כך וכך חודשים לקופה פלונית אלמונית – הוגשם לו חלום חרדי ישן בהיסח הדעת. בעוד רבים מאנ"שינו פרשו לפינה והפרישו צדקה, ישב בלשכתו החשוכה הקדקוד של הפוליטיקה הישראלית, וניסח את תנאי ההשפלה לדחיקת יאיר לפיד מן הקואליציה ולהבאת בשורת הבחירות לעם הסגולה.
ובלילה נכנסו שני הפוליטיקאים הניצים לחדר סגור, אפוף עשן לבן ודם רע. בתחילה פיזר מגיש הטלוויזיה לשעבר חיוכים לכל עבר. צוותי צילום ותקשורת ארבו לו בשערי משרד ראש הממשלה כפי שחיית טרף משחרת לטרפהּ. אך מכיוון שביודעיו ומכיריו מדובר, שהרי במשך שלושים שנה היה בשר מבשרה, אפור השיער פתח את חלון רכבו בנדיבות, מתח את שרירי שפתיו והתמסר אל המצלמות בחיוכים ענוגים. דקות לאחר מכן, כבר נמחק החיוך, ולצלמים לא נותר מה לצלם מלבד חלונות כהים של רכב מדגם ניסאן, הנבלע בחשכת הליל במהירות מופרזת.
"חלונות כהים של רכב מדגם ניסאן..."
כשפתח את הדלת, פגש שר האוצר את ראש הממשלה הנצחי בסבר פנים חמור מאי פעם, כשמשקפי קריאה בקצה חוטמו וערמת דפים להקראה מוכנים בידיו. במבט של זלזול זחוח באופן נדיר, כזה שהזכיר לו יותר את אריק שרון, שלפני עשור, בלילה הזה בדיוק, הדיח את אביו המנוח טומי מהקואליציה, בצעד שבישר את קץ מפלגת שינוי.
בקול בריטון סמכותי ומאיים, החל הראש הממשלתי למנות מהכתב רשימת דרישות סרק מחפירות, בקצב שבו משתמש מורה זעפן המעניש ילדון סורר, ללא מתן אפשרות לקריאות ביניים. מיד התפוצצה הפגישה, והעם היושב בציון וכוסס ציפורניים, התבשר על בוא הבחירות. מה יכולה אם חרדית בישראל לבקש בעת כזו, אפופת גזרות נוראות ואיומות על כל צעד ושעל? למה יכול אברך כולל הנאנק תחת עול הגזרות לייחל יותר מאשר לנפילה ללא תקומה של ממשלת הכלאיים הזדונית, מבלי שהיהדות החרדית תהיה מעורבת במלחמת הדמים הפוליטית והיצרית, שאין כמוה לתיעוב ולסלידה, אך אין כמוה להבאת תקווה לפתחם של יהודים חרדים המרגישים גולים בארצם, דחויים במולדתם, חסרי אונים בממלכה המתיימרת להתקרא דמוקרטית?
לבד מזאת, כשבאות הבחירות, יש פרנסה לאנ"ש, ונייעס למכורים, וכותרות לעיתונים, ועבודה לפרשנים, והרבה שואו-פוליטיק לכל מי שהזירה הפוליטית היא עבורו מקום עבודה, מוקד בחישה או מקור להפגת שעמום מן הדגם הכרוני. שאין לך תעשיית בחירות שאינה מביאה ברכה מרובה לעולם בעצם קיומה. ולגבי התוצאות עצמן – מן השמים ירחמו. מה גם שמעל לכל מתנוססת התקווה כי הנה מצטמקת לה מפלגת יש עתיד, מצטמקת ורע לה, עד שתתאדה בענן ההיסטוריה. היה עתיד.
"נייעס למכורים, כותרות לעיתונים, ועבודה לפרשנים" כינוס בחירות
וזה קרה, כפי שכבר פתחנו בחרדת קודש, במפגש התשיעיות השנתי הנדיר ביותר, שבשבחו ובמעלתו הרבו לעסוק העלונים והמניפסטים, אלה שקופות הצדקה מפציצות בהם את תיבותינו ומאפסנות כל תא במוחנו. נו, עכשיו יש מישהו שעודנו מזלזל בסגולות?
עמל הרבה עמלו בוועדות הצדקה לקראת בוא תשע הדקות הגדולות בשנה. מיטב המוחות הושבו במרתפים השוכנים בקומות כניסה של בנייני מגורים בבני ברק. אנשי קריאייטיב ומומחי קופירייטינג, מלומדי תקשורת-המונים ומבינים בנפש עם הסגולה. סלוגנים הוצעו ונדחו, בריפים נבחרו ושוכללו. אחר כך ישבו הכותבים וסחטו ממקלדתם כל מילה נרגשת אפשרית ובלתי אפשרית. מסכת רגשות שלמה נוסחה לה באישון ליל. אף סופרלטיב לא הוחמץ, שום מחוות הגזמה לא נראתה כלא כשרה. מילון שלם יצרו, מילון חדש, מילון של ישועות. כתבו מילים שלא שיערו גדולי הבלשנים. מילים של ישועות מקיפות והזדמנויות היסטוריות ורגעים חד שנתיים ומעמד שלא יישכח עד קץ הימים. ובהגיע עת רדת העלון לדפוס, ישב מנהל קופת הצדקה בארשת פנים טובה, ונהנה מיגיע כפיו של הצוות העושה את מלאכתו שלא על מנת לקבל פרס.
בלילה פשטו הדוורים על השכונות החרדיות. בחורים המשתכרים אי אלו פרוטות מתחיבה לילית של עלוני צדקה לתיבות דואר בריכוזים חרדיים. בשקט הם עושים את עבודתם, בצנעה ממש, מי על אופניו, מי ברגליו ומי בעגלה ממונעת שידעה ימים יפים בהרבה. עם שחר השכמנו, ראינו את העלון המבצבץ, ובשניה של התלבטות בין עיון מעמיק לתחיבת העלון למכולה המיועדת לכך, התוודענו, או יותר נכון קיבלנו תזכורת, לבואן של תשע הדקות ההיסטוריות.
היו את אלה שהתפללו. לקחו את העניין ברצינות. תרמו לעניים ולנזקקים וייחלו לישועה בכח הצדקה ובזכות התפילה, שכוחה יפה בכל עת, אף בשעה השביעית, למשל, של החודש השביעי. והיו אלה שבחרו לגחך ולהגחיך: האם יש לכך מקור? האם מוסמך המקור? ומה רע בשעה העשירית? האם אין מדובר בתפילת שווא?
על השאלה האחרונה, התשובה שלילית באופן ודאי: אין תפילת שווא. על השאלות הראשונות, אין תשובה ברורה. האם לכן יש לפסול יהודים מאמינים, ההולכים בתום, הנאחזים בכל לב בכוחה של תפילת רבים הנאמרת בו זמנית באלפי מקומות? האם יש לפסול קטגורית כל דבר סגולה בתואנה שאין המקור לכך ברור?
"לא מזמן", סיפר לי השבוע נכד של מרן הגראי"ל שטיינמן, "באו לסבא והראו לו עלון של קופת צדקה ידועה. ראו שם אותו ואת שאר גדולי ישראל, סדורים בגורן עגולה, שנעשתה בעזרת מיטב שכלולי תוכנות הפוטושופ. התוצאה נראתה מגחיכה, יוצרת פיחות במעמדם של גדולי ישראל. אמרו לסבא: 'יראה הראש-ישיבה איך עושים צחוק מהרבנים'.
"סבא עטה ארשת חמורת סבר, ואמר למעירים: 'דעו לכם, שאני ורבי חיים (קניבסקי – א"א) וכל הרבנים, היינו צריכים לצאת מהבית ולחזר על הפתחים, על מנת לתמוך בנזקקים, להביא לחם לרעבים ולהציל משפחות סובלות מרדת שחת. במקומנו באות הקופות הללו, ועושות את העבודה במקומנו. אם בעיניהם התמונה המוזרה הזו טובה לגיוס כספים עבור הנזקקים – נו, מה בכך. ואם התבזות יש כאן – ראוי להתבזות עבור מצוות צדקה".
אשרי הציבור שאלה מנווטי דרכו.
"הקופות הללו, עושות את העבודה במקומנו". הגראי"ל שטיינמן בנתינת צדקה
כיוצא בו אתה רואה בקבר הזווילער בשייח'-באדר. מדי שני וחמישי מתקבצין לשם, לאורך היום כולו, המוני מבקשי ישועה ממגוון חוגים וסוגים וצבעים: הן מתוך תוכי החרדיוּת האותנטית – ליטאים, ספרדים וחסידים, והן מחוצה לה – סרוגים, מסורתיים וחילונים. כללו של דבר, כל המבקש דבר ישועה בא לשם שלוש פעמים רצופות, בשני ובחמישי ובשני, ומובטח לו מפי תולי מודעות במבואות גבעת רם, כי ייוושע בכל המצטרך לו. זהו הלהיט החדש בעולם הסגולות.
לאחרונה ממש, הפכה התופעה לנפוצה במיוחד. יומיים בשבוע הופך האזור שבין בית המשפט העליון לבניין הכנסת למירון דירושלים, מהנץ החמה ועד השקיעה. מלחמה של ממש נערכת סביב כל מקום חניה. אוטובוסים מרחבי הארץ פורקים מתפללים. מנייני מנחה נערכים סביב לשעון, ומיני תקרובת בנוסח ח"י רוטל הנתחב לידי הפוקדים את האתר.
התופעה מטריפה את חושיהם של חלק מן האנשים העושים את מלאכתם בקרית הממשלה ובבית המשפט, שאינם יכולים שלא להיקלע לנהירה הדו-שבועית, שאינה פוסקת לרגע. השבוע נקלעתי לדיון בבית המשפט העליון, שלאחריו התוודה באוזניי שופט הרואה בעצמו עליון על כל הארץ: "פעמיים בשבוע אני משקיף מחלון לשכתי, ובכל פעם ליבי מחסיר פעימה. נדמה לי שהנה באים החרדים להפגין נגדנו שוב, כמו בשלהי שנות התשעים, אבל אז אני נזכר שהם בסך הכל באים להתפלל ליד קבר של צדיק, הממוקם במיקום לא מוצלח מבחינתנו". שאלתי אותו האם גם הוא פקד פעם את המקום, והוא נעץ בי מבט חודר שאיני יודע את פשרו.
זהו בית קברות קטן, 'בית עלמין בוטיק', וילה רוחנית בג'ונגל הממשלתי. נווה מדבר חרדי התקוע כעצם בגרונו של ישימון יהודי. בשורה לבאות: יום יבוא והחרדים ישלטו במדינה כפי שהם משתלטים בכל שני וחמישי על קרית הממשלה ועל מבואות בית המשפט העליון. לא רחוק היום.
זו תופעה עממית לחלוטין, ספונטנית לכל הדעות, פולקלורית ללא מקור קדום כלשהו. אשה אחת, שבאה לכאן לפני מספר שנים, סיפרה: "הבטחתי לצדיק שאם תיענה תפילתי, אגרום לכך שהמוני אנשים יבואו לכאן. התפילה התקבלה, והנה אתם רואים כיצד המונים באים אל המקום". וההמונים באים. בלי רעש וצלצולים. חבר מביא חבר ואשה מושכת את רעותה.
כיצד נתגלגל קבר של אדמו"ר שגדול במיתתו יותר מבחייו, אל קרית הממשלה דווקא? בשלוש השנים שלאחר קום המדינה – כשהר הזיתים חסום היה לקבורה מחמת שליטת הירדנים, והר המנוחות טרם נפתח לקבורה – נהגו יקירי ירושלים לקבור כאן את נפטריהם. שנים עמד המקום בשממונו, עד שהחלה התופעה ההמונית, שראשיתה בתפילת אשה בודדה, על סף ייאוש, שסיפורה האישי הפך חלקת קבורה עזובה למגנט רב ממדים ועוצמות.
"וילה רוחנית בג'ונגל הממשלתי" הציון בגבעת רם
בבואך אל המקום, יקדם אותך שלט מאיר עיניים, המבשר כי "הצדיק מחכה לך עם הישועה". הוא ולא אחר, מחכה רק לך. מאחורי השלט ניצבים מתרימים מטעם אחד המוסדות, היודעים לספר כי הצדיק מחכה עם הישועה עבור מי שיסייע ללומדי התורה מטעם המוסד שאותו הם גאים לייצג. הצדיק המדובר הוא הקדוש רבי גדליה משה גולדמן מזוועהיל זצ"ל, בן כ"ק האדמו"ר רבי שלומק'ה מזוועהיל, שכמו אביו, ניהל חיים של פשטות ודוחק בשכונת בית ישראל.
יאמרו המפקפקים: הנה תופעה חדשה, זה מקרוב באה, זמורה זרה בחרדיוּת. וגם אם תאמרו שסגולת התפילה ליד קברי הצדיקים ידועה מקדמת דנא – מניין לנו לומר שצריך לבוא שלוש פעמים רצופות, בשני ובחמישי ובשני דווקא? רק בגלל שכך עלה במחשבתה של אשה אחת? לעומתם יאמרו המצדדים: ישראל, אם אינם נביאים – בני נביאים הם. ואם יהודים באים, מתפללים, קוראים פרקי תהילים, מתחברים לאביהם שבשמים ועל הדרך מטהרים את אווירה העכור של קרית הממשלה – יש לגמור על כך את ההלל השלם.
ובדיוק כמו בסגולת השעה התשיעית, אף כאן: ככל שתתרחב התופעה ולא ניתן יהיה להתעלם הימנה, כה יוסיפו להישמע קולות אחרים, מסתייגים, מפקפקים. אין לנו לדון מיהו הצודק, אך את זאת נאמר: טובה סגולת המונים עממית ופופולארית בגבעת רם, מאלף מבטי בוז הנשקפים משני העַבָרִים האחרים של הכביש, שבאחד יושבים שופטים נפוחי חזה ואפופי חשיבות עצמית, ובשני מתרוצצים פוליטיקאים חבולים מרוב קטטות, דברי ריבות ופיזורי ממשלות.
כי במאבק שבצדו האחד מצויים בית המשפט, קריית הממשלה והסינמטק הסמוך להם ובצדו השני נמצאת היהדות החרדית – מובטחנו כי סופו של צומת סגולה לנצח.
