השבע-עשרה לחודש הנוכחי למניינם יציין בדיוק שלושים יום למועד הבחירות. אבל לאו דווקא בשל כך הפך ה-17 לחודש ליום שמוזכר באינספור ורסיות בסביבת ראש הממשלה, כיום שחור דווקא. כתאריך גרגוריאני מבשר רעות. בלשכת נתניהו הוא נתפס כמעט כמו יום הגירוש מהגוש אצל בני המחנה הלאומי; כמעט דומה ליום הירצחו של חיים ארלוזורוב אצל בני מדינת מפא"י. כשמישהו מזכיר, אפילו רק מסנן מפיו את התאריך העתיד לחול בשבוע הבא ביום שלישי, גבות מזדקרות, שרירים מתכווצים והרבה מתח נפלט באוויר.
ובהלת השבע-עשרה על שום מה? על שום הדוח הרשמי שעומד להתפרסם על הוצאות מעון ראש הממשלה. ה'אקסטרות' יככבו שם בגדול: הפיסטוקים, הגלידות, היין והאלכוהול. זה עומד להיות דוח מפורט שיראה אור בשבוע הבא אך עתיד להטיל צל שחור בקרב האומה היהודית, שתחזה בעיניה כיצד מתנהל חשבון ההוצאות של תרבות הפנאי בבית ראש ממשלתם.
אמת, במעין הגיון ישראלי של הפוך על הפוך, עד עתה, הפרסומים הללו רק עשו טוב לבנימין נתניהו ולמועמדותו. אריה דרעי, למשל, שסקר וסרק את השטח לאורך הארץ ולרוחבה בימים האחרונים, שמע לא מעט מצביעים מזרחיים שחיבקו אותו עזות ואמרו לו: 'אוהבים אותך, אריה, אבל אל תכעס עלינו. ראשית עלינו לדאוג לבחירתו של ביבי'. כשהוא מציג מבט תמה, הם אומרים לו: 'ראה, אריה, האשכנזים רודפים אותו. סופרים לו את הסבונים במקלחת ואפילו את פיקדון בקבוקי השתייה לא מאפשרים לו לגבות. אתה, דרעי, יכול אולי להציל אותנו מהעוני, להעניק לנו את איכות חיים, אבל החיים עצמם, רשומים על שמו של ביבי. הוא ישמור עלינו מהאיראנים, מהפלסטינים, מהחיזבללה, מדאע"ש. מה ייתן ומה יוסיף לנו אם נתפרנס משכר מינימום מוגדל, אך לא נהיה כאן כדי ליהנות ממנו'.
"אפילו את פיקדון בקבוקי השתייה לא מאפשרים לו לגבות...
לו היו ההתקפות השגרתיות על נתניהו מסתיימות בלא דוח רשמי שמונפק לציבור, נתניהו היה שולף סיגר עבה, מצית אותו וממשיך בדיאלוג הטרנס-אטלנטי בינו לבין אובמה, אם הנאום בקונגרס יינשא בדלתיים סגורות או שמא ישודר בכלי התקשורת בארץ ובחו"ל. בקיצור, עיסוק בזוטות. אלא שהדוח האמור, ומי שכבר ראה אותו מעיד על כך, משדרג את הפרסומים שראו אור עד היום על אודות הוצאותיה של משפחת המלוכה הישראלית. לא פלא אפוא, שמשפחת נתניהו המורחבת, על שלל חבריה, עוזריה ומקורביה, עסוקים כולם בהדיפת ההוריקן הקרוב ומייחלים למעבר חלק של סופת החול העזה במינימום נזקים.
למתבונן מבחוץ, הפאניקה בסביבת נתניהו דרמטית מעט, לא מידתית. אבל זו חכמה קטנה לומר זאת. בכל זאת, מדובר במשפחה 'נפגעת חרדה' של ממש. החל מימי 1999 בפרשת ההובלות המתוקשרת של אבנר עמדי ועד לימינו אנו. לפיכך לא תמצאו הומור כשמדובר ביחס לדוח ציבורי תקשורתי על חיי ההווי במעון ראש הממשלה. אין חיוכים, אין ציניות. עולמם של בני נתניהו נמדד, אפילו נחלק, לטובים ולרעים. הטובים, כזכור, הם מי שהשכילו להבין כי על האומה היהודית להודות על עצם קיומה של משפחת נתניהו. הרעים, הם החטטנים מטעם עצמם או הממומנים מטעם מי שלא יהיה, שלא חדלים מפלישה אל סל ההוצאות המשפחתי ולא מפסיקים לטרטר את המדינה בסיפורים מסעירים ובכותרות רועשות.
החיים הטובים. ראש הממשלה מארח במעונו את ר"מ יפן
הפעם, אל החזית נשלחו על ידי משפחת נתניהו לגיונרים חדשים, צעירים. הגנרלים החדשים, הם למעשה צעירים ואלמוניים. כולם, ללא יוצא מן הכלל, חברים של יאיר, הבן. הם נאספו על ידו מהשכונה, מהלימודים ומהצבא וממלאים את הבית ברחוב בלפור בעצות מחכימות. זהו אולי אחד הסודות השמורים של מערכת הבחירות: נותני הטון בתפנית שידע קמפיין הליכוד בשבועיים האחרונים, הם הצעירים שיושבים בערבים ובסופי השבוע עם בני הזוג נתניהו להתוועדויות משותפות. מהתכנסויות אלו יוצאים כנסים, סרטונים ופעילות ענפה למדי ברשת החברתית.
הצעירים הללו, מפיגים מעט את המתח השורר בין כתלי הבית, למרות שבינתיים, סטטיסטית לפחות, מתברר, שכל אירוע המתרחש במרחב האווירי של ישראל, כולל סופת החול מחצי האי סיני ועד השביתה במשפחתונים – משחק לטובת נתניהו והליכוד. גם אם לא תמיד נמצא הקשר הלוגי בין הדברים, זה עובד.
בחיכוך עם הצעירים, ביבי מגלה המון. דרכם למד על החברה הישראלית. נתניהו גילה עולמות שלמים. נפש הבוחר הישראלי הצעיר נפרשת לפניו. אגב, חוק ברזל נקבע במעון רה"מ. לא ייראה ולא יימצא חילול שבת בפעילות מטות הליכוד. בעוד שאחרים מתארגנים על שבתות תרבות, עורכים סימולציות להופעות התקשורתיות במוצ"ש, בליכוד, יום השבת הפך מיום עבודה רגיל ליום המנוחה הרשמי. אל תציתו לי אש עם המפלגות החרדיות, ביקש נתניהו למוד הניסיון מיאיר בנו ומחבריו.
גם כח (בן) 17, אמור לדעת את גבולותיו.
המלחמה הכתובה
בחודש האחרון התבררו לאשורם דברים שנכתבו באכסניה זו לא פעם ולא פעמיים במהלך השנתיים האחרונות. הפוליטיקאים ומערכת הבחירות הם בסך הכל התפאורה במלחמה האמיתית השוררת בין שני המו"לים החזקים בעיתונות הישראלית. המכות שהצדדים מסבים אחד לשני, קשות וכואבות. ישנה רק שאלת היגיון אחת, שקשה להעמידה על פתרונה: כל מכות העבר התקשורתיות בחיי-שרה ובחיי בני ביתו של נתניהו, הובילו לתוצאה הפוכה מזו שזממו עליו חורשי רעתו. השבט התלכד סביב נתניהו ביתר שאת וביתר עוז. לא ברור אפוא מה ראו אנשים חכמים ונבונים לחזור על שטות זו ולגרום במו ידיהם לביבי לרכב כגנרל על עשן מדורת השבט שהם עצמם הבעירו. כבר עכשיו ניתן לקבוע בוודאות: הרדיפה התקשורתית העניקה לו את מה שאיראן והמצב הכלכלי הרעוע גם יחד לא העניקו לו.
על כרחם, נשאבו השבוע דרעי וליברמן לתוך תוכי מהומת העיתונות, כשנשאלו על מי ימליצו להרכבת הממשלה הבאה. בסוף השבוע הנוכחי הבין דרעי שיהיה עליו לנופף פומבית, בתמיכה מוצהרת, בנתניהו. הכינוס הצפוי של מועצת חכמי התורה בקרוב, יעסוק בנידון דידן בדיוק. גם ליברמן כבר הבין זאת: הדרך היחידה לנעול מחצית מהמצביעים הרוסיים, עוברת בהכרזה על תמיכה בנתניהו. אלא שכל הצהרה כזו, גורמת לעיתון השני להפוך אותם לאויבים מושבעים.
מתחייבים לנתניהו. דרעי וליברמן מתואמים
ההתלבטות של השניים, היתה אמיתית: האם לסחוף את השטח אחריהם בהזדהות עם נתניהו כשתג המחיר התקשורתי ידוע מראש, או שמא להנפיק בכל שעה אמירה שונה, תשובה מעורפלת אחרת שתאפשר להם שקט כולל, בשתי הגזרות: הן בגזרת המצביעים והן בגזרת הלוחמה השוררת בקרב המו"לים.
כעת נראה, שהפור נפל. איווט ודרעי, שמתואמים ביניהם לא מעט בימים האחרונים, מבינים שהזמן אוזל מול מפת המצביעים המחוררת. סגירת השורות בקרב המצביעים המסורתיים עוברת בתמיכה פומבית ומוצהרת, בקולם, בנתניהו. בלי צקצוקי לשון, בלי ערפול, בלי משיכות כתפיים.
המכלוף חוזר
בקשות שהגיעו לאחרונה למשרד הפנים הישר ממשפחות מבוססות בעדות המזרח לשינוי השם הרשמי, מעוררות שאון ושעשוע-מה. אריה דרעי, מי שהיה נחשב בישיבת חברון ל'אריה דְרַייעֶר', ואצל חבריו האשכנזים נקרא 'אריה לַייבּ', הצהיר על שינוי שמו לאריה מכלוף, באופן רשמי. בימי גלותו בקרב האשכנזים הסיר את שמו המזרחי, וכעת, לצרכי בחירות ומכיוון שבדיני נפשות עסקינן, הסכים להסתכן במזרחיות מופגנת.
אריה מכלוף דרעי. מעיר את השטח
שניים ממנהלי מטה ההסברה שלו נענו לאתגר מיד אחריו. איציק סודרי, איש מטה ההסברה, הודיע כי מעתה לא עוד איציק סודרי ייקרא, כי אם יצחק מימון אַסודרי ייאמר שמו. ברשימה מיוחדת שפרסם, טען כי בעלייתה ארצה, נגנבה האות אל"ף משם משפחתו, ועתה, שב הוא אל המקורות. החרה החזיק אחריו העיתונאי אשר מדינה, איש התקשורת שנטל פסק זמן מהעיתונות לחיזוק ההסברה הש"סית, ומעתה אמור אפוא: אשר מסעוד מדינה.
ולא, לא נשתבשה עליהם דעתם של אלו. ולא, אנוסי ספרד אינם יוצאים מחוריהם כדי להוביל את הבסטיליה הספרדית המודרנית. אֵימֵי האינקוויזיציה האשכנזית טרם חלפו מהעולם, והם לא ייצאו לרחוב העיר כשהם עטויי ג'אלביות על כתפם ותרבושים אדומים חבושים לראשם. אפשר להירגע. המלחמה בימים של בחירות, היא על תשומת הלב הציבורית. זו מלחמה כה אכזרית, עד שגם אנשים נבונים מחויבים להשתטות. צאו וחזו באיתן כבל התוקע בשופר מול 'ישראל היום', או באחרים הנקשרים על תמרורים בכביש חוצה ישראל, רק כדי ללכוד מצביעים תועים שמבקשים לעצמם בית פוליטי.
לפיכך, אם בשבת הקרובה תגלו ברחוב הקבלן יהודי הדור פנים הצועד בחלוק לבן לבית הכנסת, ומחלק 'חמסות' לעוברים ולשבים, תסלחו הפעם לרבי אריה מכלוף. לשם שינוי, האיש הפך צייתן לקמפיינרים. ככל אשר יורוהו, יעשה. ובמילים אחרות: דבר לא ימנע ממנו לנסות להשיג תוצאה דו ספרתית.
שרת החיטה
בכל מערכת בחירות, יש את ה'טרנד', בלע"ז, משב הרוח האזורי. בדרך כלל, למעלה משמונים אחוזים מהמצביעים יודעים היטב למי יתנו את קולם בבחירות הקרובות. המלחמה היא על חמשה-עשר עד עשרים האחוזים של אותם יהודים חביבים, חסרי זהות ועמוד שדרה פוליטי, כאלו שאינם מוצאים בבחירות אתגר רציני מעבר לטיול במפלי הבניאס לרגל היום החופשי שנפל עליהם, מתנת שמים. מצביעי הטרנד, שואבים מאות קמפיינרים לעבודה קצרה אך תכליתית. אלו יורים לאוויר מאות סלוגנים וסיסמאות, בתקווה שאחד או שניים מהם, יתפסו את הקהל.
איילת שקד, לשם משל, ראתה השבוע את קריסת שרשרת הפיקוד הגבוהה במשטרה, וקפצה על 'טרנד', בעת שזה היה עדיין בחיתוליו. אכהן כשרה העתידית לביטחון פנים, הכריזה. שקד הבטיחה לעשות סדר במדינה: מהבדואים שבדרום ועד לאירועים הקשים שבתוך תוכי מערכת השיטור. הטרנד תפס? בתוצאות הסקרים זה לא ממש נמדד, אבל שום דבר לא ימנע מהגברת הנכבדה מהבית היהודי להכריז בשבוע הבא על עצמה כמועמדת לשרת החקלאות שתכפיל את ייצור החיטה שיבשה בסופה. בטוטו-בחירות הנוכחי, במאבק על ליבם של אותם אנשים קלים לתפעול, מי יודע. אולי המחרשות והטרקטורים עוד יהפכו לטרנד. בדיוק כפי שהזקנים החביבים ממפלגת הגמלאים היו לטרנד המנצח לפני שלש מערכות בחירות.
זה טיבה של פוליטיקה במדינה חובבת ספינים, סיסמאות והצהרות ריקות מתוכן. 'השקופים' של ש"ס, נולדו בדיוק על הרקע הזה; התחייבותו של לפיד להלאים את קק"ל, נזרעה על אדמה ברוכה זו.
"מדינה חובבת ספינים, סיסמאות והצהרות...
ודווקא ב'יהדות התורה', מצאו דרך מקורית לשכנע את המשוכנעים: פרסום שירי הלל ביומונים לנבחרי הציבור. איפה הם אותם ימים שיהודים לא מעטים התפרנסו מנתח המצביעים החילוניים שהעריכו את מפעל חייו של הרב רביץ ז"ל, וכספים רבים הוזרמו כדי להביאם ליהדות התורה. הפעם, יונקים היומונים המפלגתיים את לשד השמן: מאדירים את הנבחרים, ומי ששם יהבו רק עליהם, עוד עלול חשוב שהשמש לא תזרח אלמלא יצילו חברי הכנסת האשכנזיים את מערכות השמים וגרמיהם מקריסה. במקרה של הנמשל, כמובן, מדובר על מערכות המדינה העוינות וכו'.
מפלגת העבודה, שניסתה לגייס בציבור החרדי שתדלנים שינסו לפאר את שמם של הרצוג ולבני, כשלה. אבל למעשה, הקמפיין הנוכחי שלה לא דילג על אף מהמורה שנקרתה בדרכו. האמת, אם המחנה הציוני טרם הכריע מי מתאים יותר לראשות הממשלה, לבני או הרצוג, כיצד יאמינו המצביעים בהם? הרצוג, במחילה מכבודו, כבוד ייחוסו וכבוד בית אביו, נתפס בעיני אותם בוחרים תועים כנער בית ספר שברח הביתה, וחסר את אומץ הלב הנדרש לשוב אל מוריו עם סיבה מספקת להיעדרותו. במילים ברורות יותר: האיש הכי לא מתאים לשבת על השיבר ולנהל את שיחות ה'יס פרזידנט' שביבי מנהל.
עם ביש מזלו של הרצוג, לא פלא שהוא משמיע לאוזני בוחריו כל מה שרק ירצו. כשהתראיין ל'משפחה', הניגון היה ברור. רוח בית סבא נחה על המרואיין. אבל במחוזות אחרים, הוא נותן דרור ללשונו. מתאים עצמו אל המציאות. השבוע הפנתה את תשומת ליבי פרשנית בערוץ 9, המשודר בשפה הרוסית, לדברים קשים שאמר הרצוג על החברה החרדית במפגש שערך עם בכירי הערוץ, מבלי שידע שמבין הנוכחים, לפחות שניים מנהלים אורח חיים דתי וחרדי בביתם.
יושב על הגדר...
הקרב האחרון שהתנהל השבוע על גבי התקשורת ובעידודה, היה כשהרצוג קרא לנתניהו להתעמת עימו תקשורתית. הערוץ השני קפץ על העגלה ושיגר מסרון המזמין את אחד-עשר ראשי המפלגות לעימות. אבל הרצוג יבוא, רק אם נתניהו יופיע מולו. לא ברור מדוע בוז'י מפציר בביבי, כמעט בתחנונים, להתעמת. היכן בדיוק ימצא הרצוג מקום לעצמו בעימות שכזה. האמת, בקצב הקמפיין הצולע של המחנה הציוני (רק השבוע דובר על פיטורי אנשי היח"צ והחלפתם), לא ברור כלל אם זו הכינה תכנית מגירה למקרה שנתניהו אכן ייעתר לבקשה.
לבני והרצוג נלחמים נגד כל הסיכויים. בניגוד לעמרם מצנע, שזִמְרֵר שירי ניצחון במוצאי הבחירות כשעלה ספק אם מושכות השלטון עוברות לידיו, הרצוג ולבני לפחות מותירים אתנו רגועים. איש אינו חושש שמהצמד הזה, ייצא שלטון. מכמירת לב היא המלחמה שלהם, עד הכדור האחרון. והכדור האחרון עלול לכלול, ברוח הימים ההזויים של ערב הבחירות אפילו הסתערות של בוז'י על מעון ראש הממשלה בדרישה לקיום עימות, כאן ועכשיו, בלי פשרות.
נפתלי והקסם
נפתלי בנט, יו"ר הבית היהודי שפָּרח על גלי התמיכה הנרחבים בו, למד בשבוע האחרון פרק באכזריות והפכפכות דעת הקהל הישראלית. השבוע, בצאתי מירושלים, ראיתי נער ממזרח ירושלים, שנשכר על בסיס שעתי להתסיס את ירושלים באמירות מוזרות. הנער עצר את רכבי והציע לי מדבקה: "מסדרון מלוכלך, בנט זה אח". היו לו בארסנל עוד כמה סטיקרים מהסוג הזה, שכולם הסתיימו ב"בנט זה אח". בדקתי ומצאתי: הסטיקר שטרם פורסם הוא "המומנטום הלך, בנט זה אח". בבחינת כל הרואהו אומר הֶאַח.
בנט זה אח
עד לפני המהלך השגוי של צירוף איש הספורט אלי אוחנה לרשימתו, היו סקרים שניבאו לו כמעט עשרים מנדטים. עתה, עצרה המטוטלת על הקו המפריד בין אחד עשר לשנים עשר מנדטים. הגל הגדול של נסקרי הבית היהודי שזלגו החוצה, היה אל הליכוד. מעין רצון ציוני-ימני להציל את נתניהו ממלתעות השמאל והתקשורת. הגל הנוסף כָּלל זרמים חרד"ליים-ימניים הזולגים למפלגתו החדשה של אלי ישי. וגל אחר, כך התברר, הוא מקרב מצביעי השמאל הדתי. עד כמה שהדבר נשמע מפתיע, אם היו מי שלעגו בשבוע שעבר למופע הפרשת החלה שיזמה חברת הכנסת עליזה לביא מ'יש עתיד' בנתניה, בהשתתפותה המפתיעה של הגברת ליהיא לפיד, רעייתו של – מסתבר שבבית היהודי אפילו לא חייכו. בוודאי שלא לעגו. הם יודעים בדיוק למי מכוון הקמפיין. המצביעים מימי מימ"ד הוותיקה, שוקלים לעזוב אותו עתה לטובת לפיד. עליזה לביא יודעת היטב את דרכה.
ביום שני האחרון התעורר בנט לבוקר טוב במיוחד, רצוף תובנות משמעותיות. רגע אחרי שהבין כי מזוודת הקסמים שלו ריקה מטריקים ועליו לשנות פאזה לפני שיאחר את הרכבת, רץ נפתלי כאיילה שלוחה והסתער על המעוזים הבלתי מובטחים, במטרה לבטל את רוע הגזירה. ברוח ימי הבחירות שהתערבבו להם בריח פורימי כדרכם, נטל בנט סולם, הוריד את כובע הבוקרים שלו מהמדף העליון, ויצא לחרוש את הארץ.
בארבעים ושמונה השעות האחרונות מצאנוהו מזמר שירי ארץ ישראל אהובים ועתיקים, רצופי געגועים ותקוות של שנות החמישים והשישים, בחדרי אוכל של קיבוצים; חזינו בו רוכב על סוסים וראינוהו אפילו מטפס על עצים. בשתי היממות שהצלחנו איכשהו לעקוב אחרי שלל האמצעים המסקרים את כל צעדיו, הבחנו, כי למעט ניקוי חלונות גורדי שחקים כשהוא תלוי באוויר ומנופף למכוניות הנוסעות תחתיו – אין תחביב או מקצוע שלא חלף עליו. אבל אל תזלזלו בבנט. מניסיון העבר, האיש יודע היטב את אשר לפניו.
בנט חורש את הארץ, השבוע
בחדר אוכל של קיבוץ דתי אי שם, עמד השבוע נפתלי בנט וסיפר למשתתפים בקול רגוע על חזרתו בתשובה. גדלתי בטורונטו, וחונכתי בגן חב"ד". יום אחד, הגיע הביתה עם טלית ארוכה עד הברכיים, והודיע להוריו: 'לא יודע מה אתם – אני, החלטתי להיות יהודי'. בשיחות עם האנשים, הוא מציב סדר יום ברור. הפעם, הפרטנריות שלנו לממשלה הן המפלגות החרדיות, נתניהו, ונצטרך להילחם לצדם כתף אל כתף, ולא מולן. אחד החרד"ליים בחדר אוכל של קיבוץ דתי התעקש איתו: למה שיתפתם פעולה עם לפיד במלחמה נגד החרדים. 'מותר להודות?' שאל בנט: 'עשינו טעות, אני מודה; טעות קשה. בתחילה האמנו שיאיר לפיד בא עם כוונות אמיתיות, לא ידענו שהוא מונע משנאה ועוינות למגזר. כשהתעוררנו, היה כבר מאוחר. כנראה שאני קצת תמים', אמר בנט. אבל הפעם, הבטיח, לא ניתן ללפיד לפגוע בעולם התורה, אנחנו באים הרבה יותר מנוסים ופחות נאיביים.
משם, הפליג בנט באוטובוס לביקור במדרשיה בצפון, מנסה להפיח רוח בקרב הפעילים שרואים את הסקרים ולא אוהבים מה שהם רואים. אחים שלי הוא אומר להם, בקרוב, בקרוב מאוד החיוך יחזור אלינו.
