הבוקר ראיתי את הציפורים באות לטעום מהלחמים שניצבו בפתח המרכול השכונתי. העורבני הצבעוני והבולבול, באו לסעוד את לבם ממאכלי בני האדם.
וכבר אמרו חז"ל, שציפור דרכה לאכול מן הגזל, לכן אין מקריבים את בני מעיה על גבי המזבח.
גזל-גזל, אבל על הכשרות (ועל הטעם) הן לא מתפשרות… הלחם לא ננגס, רק השקית שעליה חותמת הבד"ץ נפתחה ונטעמה מעט.
זה לא ציפור זה נחליאלי ולא שומר על הגזל ומקפיד לאכול רק מהבד"צ וקורא רק המודיע בברכת פורים שמח.
זה עורב לא נחליאלי