השלמה עם אי ההשלמה, או במילים אחרות: לחיות לצד האין והכאב הינם אחד המרכיבים המרכזיים בתהליך עיבוד האבל. כך אומר לנו ד״ר טל קנב. כולנו יודעים שאובדן הוא אירוע משמעותי מבחינה נפשית. התמודדות מורכבת שיכולה להעיר רגשות שונים שחלקם מאוד לא נעימים כגון: געגוע, כאב, חוסר, תחושת פספוס, ופעמים רבות גם רגשות אשם. כאשר מדברים על זמני התאוששות השונים בין המקרים כדאי לשים לב בתקופה זו גם לאופי ודרכה הייחודי של ההתאוששות האינדיבידואלית. עד כמה האובדן משנה סדרי עדיפויות בטווח המידי ועד כמה בהמשך הדרך. בנוסף, מה הציפיה והכוונה כאשר חושבים ומדברים על ההתאוששות? אובדנים מסוימים משנים את החיים ומהווים ציון דרך של החיים לפני ואחרי.
המצב של אובדן אינו הפיך, אך היחס שלנו אליו – כן. תוצרי היחס המשתנה עם עבודת העיכול הנפשי משפיע על מצבי רוח, על התפקוד, על סדרי עדיפויות ועל מערכות יחסים עם הנותרים בחיינו הפיזיים כמו גם עם האדם ממנו נאלצנו להיפרד. מערכת היחסים עם הנפטר/ת עוברת טרנספורמציה משמעותית המטילה אור וצל על יתר החיים. היות והשכול הינו חלק מהחיים ואינו פוסח על אף אחד, משמעותית הדרך בה נעבד ונתמודד עמו. התסמינים של שכול עשויים להשפיע פיזית ו/או נפשית. התסמינים הנפשיים יכולים לכלול צורך מוגבר בחברה ואצל אחרים התבודדות, תחושה של אובדן תכלית ומשמעות לצד הפחתה בתפקוד במסגרת העבודה או צורך לעבוד הרבה יותר בכדי להסיח את הדעת.
תהליך ההתמודדות – כיצד מעכלים את האובדן?
טל קנב משתף ואומר כי מסתבר שלרוב האנשים שיח על האובדן, שיתוף רגשות וזיכרונות מקל על ההתמודדות. לאחר זמן מסוים מפסיקה רוב החברה שמסביב להתעניין בתהליך האבל, בעוד הוא/יא ממשיכים לשאת את החסר כמעט לבד. כשנשאל 'מה נשמע?' יסתירו חלק המתאבלים את השיתוף האמתי – 'כי מי רוצה לשמוע על העצב הפרטי שלי' או 'לפגוש את העצב שלהם דרכי', כך שנותרים עם בטן מלאה ברגשות והסביבה כבר לא או כמעט ולא מתעניינת. רבים יתמודדו עם רגשות אלו לבד ויאלצו להתמודד עם תסכול נוסף – הבדידות הרגשית. לאורך השנים מסתבר ממחקרים והפרקטיקה שטיפול פרטני או קבוצתי יכול לעזור. בשני סוגי הטיפול נמצא ערך מועיל לשיתוף ולהדהוד אמפתי של הנוכחים ו/או המטפל/ת.
בטיפולים קבוצתיים יכונסו בדרך כלל בעלי אבל דומה מבחינת קירבה משפחתית לנפטר/ת ורצוי שגם מבחינת אופן הפטירה. כלומר: לרוב יועדפו קבוצות נפרדות להורים, ילדים, בני/ות זוג, חברים, כמו כן הפרדה בין מוות עקב תאונה, מחלה, התאבדות, עבריינות, לוחמה. הפרדות אלו מגבירות את תחושת השייכות ויכולת ההזדהות של החברים עם עמיתיהם בקבוצה. הדהודים של בעלי קירבה דומה לנפטר/ת כמו גם משעול דרכו/ה האחרונה יגבירו את היכולת להיעזר מסיבות שונות. אחת המרכזיות שבהן, היא תחושת המובנות: 'כאן מבינים אותי'.
מתי הזמן הנכון לפנות לטיפול?
אפשר להגיד בהסתייגויות מסוימות שככול שהמוות היה שונה מהצפוי, וככול שאינו מגיע אורגנית כפי שנתפסת 'דרכו של עולם' כך תטיב הקדמת הטיפול. אומר ד״ר טל קנב. הביטוי 'דרכו של עולם' מתייחס לכך שכל דור צפוי ללוות בדרכו האחרונה את הדור שמזדקן לפניו. אפשר לקרוא לאבל בין דורי זה: הסטנדרטי. מסתבר שאבל לא סטנדרטי הנגרם במקרה המקדים את זמנו, יפעיל התמודדות מורכבת ומאתגרת יותר, יקשה לרוב את תחושת האובדן ועשוי להאריך את משך ההתמודדות עמה. גדיעת חיים בעיצומם מפתיעה את הנפש ומקשה בכך להשלים עם הפרידה האורגנית. היות ואופי האבל משתנה, לאדם יש מחסור בכלים מתאימים להתמודדות זו. כאן נולד הצורך להצטרף לקבוצת תמיכה או לטיפול פרטני. אין תשובה אחת לשאלה 'מתי לפנות?' בני האדם שונים זה מזה בצרכיהם ובדרך התמודדותם עם הכאב והחסך שנוצר עקב הפרדה. טיפול רגשי ונפשי עשוי לעזור להתמודד עם תוצאות הפרידה שנכפתה.
במסגרת של טיפול פרטני וקבוצתי ניתן מקום לפרוק, לשתף, להיזכר, להדהד ולהרחיב את ארגז הכלים עמו מתמודדים ומנסים לעכל את האבדן. הטיפול מוביל להשתמש ולשפר מיומנויות המובילות את האדם להמשיך להגשים את חייו/ה לצד החסר והגעגוע.
