" עד לפני שנה היינו משפחה רגילה ומאושרת, דוד עבד ביום ובערב למד דף היומי, אני טיפלתי בילדים שבבית. היום נשארו מהתקופה הזאת רק זיכרונות.
הכליות של דוד קרסו בגיל צעיר, ממוטטות יחד אתם את כל הבית, שלוש פעמים בשבוע אנחנו הולכים לטיפולי דיאליזה ומשאירים את הילדים לבד. כשאנחנו חוזרים הביתה, הוא צונח למיטה מדולדל כוחות וחסר אונים" היא מפרטת.
קשה לי לעבור לצד השני של המתרס, קשה לעמוד במקום של נתמך הנזקק לצדקה, אבל יותר קשה לי לראות את העיניים העצובות של הילדים"
"אני רואה את הילדים מסתכלים על אבא, מחפשים דמות חזקה להישען עליה, מסיטים אלי מבט מבוהל. אני יודעת למה… גם לי קשה לזהות אותו. דוד שהיה אדם חזק וחסון שוכב במיטה חולה וצפוד מנסה לחייך אלינו עם פנים צהובות.
עוד מעט חג, אני רוצה להכניס הביתה קצת שמחה, שתחזק את הנפש שתתן לכולנו כח להתמודד עם השגרה הסוחטת אבל אין לנו שקל בבית.
שנה שלמה שדוד כבר לא יכול לעבוד ולקבל משכורת, שנה שלמה שאני מגלגלת כספים בשביל תרופות, מוניות לבית החולים, שמרטפית לילדים ואוכל מיוחד לחולי כליות.
אנחנו עומדים בקשר עם ארגונים שעוזרים לחולי כליות ומתפללים לנס אבל בינתיים אין לנו מאיפה לחיות את היומיום"
את הריאיון הכאוב הזה שמע נציג של ועד הרבנים במוקד התמיכה של קמחא דפיסחא. הוא לא יכל להישאר שווה נפש מול הצער שבקע מהאפרכסת וביקש לחדד לכולם את המסר.
המשפחות שמקבלות עזרה הם לאו דווקא משפחות מצוקה. הם מסתובבים בינינו, הילדים שלהם לומדים עם הילדים שלנו, הם יכולים להיות שכנים בבניין או אפילו בני דודים קרובים.
הם מתביישים במצב שלהם למרות שאינם אשמים בו ויעשו הכל כדי שתסתכלו עליהם כמשפחה נורמטיבית, אבל המקרר שלהם ריק לפסח.
30 טון מצה, 1.5 מליון פריטי לבוש חדשים ו-20,000 תלושים לסופר. אלו המספרים שרשמה קופת ועד הרבנים בחלוקת הקמחא דפיסחא הנוכחית של שנת 2021.
מאחורי כל קרטון עומד לב טוב של יהודי, מאחורי כל חולצה חדשה עומדת אמא שרצתה שיהיה בגד חדש גם לילד של השכן.
רשכבה"ג מרן הרב חיים קנייבסקי שליט"א מחזק את התורמים ויתפלל על תורמי ועד הרבנים בערב פסח בעת קריאת אגרת הקודש מרבי שמשון מאוסטרופולי שתקוים בהם הבטחתו הנוראה שהבטיח בזה הלשון:
"מובטח לכל אותה השנה שהוא ניצול מכל מכשול ומיתה משונה ובכל אשר יפנה יצליח"
