בעקבות האסון הנורא בעת הילולת הרשב"י באתרא קדישא מירון, יצא היום (שני) הראשון לציון הגרש"מ עמאר רבה של ירושלים במכתב חיזוק נרגש לעם ישראל.
בפתח מכתבו כתב הראשון לציון: "וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'. מגודל האסון הנורא, ומעומקה של הגזרה, שבליל הקדוש ליל האורה, מובן שהיה חרון אף ועברה, ויצא אש מלפני ה' המזכירה לנו את מיתתם של קדושי עליון נדב ואביהו בני אהרון הכהן ביום הגדול אחר משה ובני ישראל בנו את המשכן וכליו כאשר ציוה ה' את משה".
"ומשה הקים את המשכן על מכונו, ואחר שהתפללו משה ואהרון והי"ת קבל תפילותם: "ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח את העולה ואת החלבים, וירא כל העם וירנו ויפלו על פניהם, ובשעה הגדולה שכל העם רואים עין בעין את האש היורדת מן השמים "השראת שכינה באתגליא" ובשיא ההתעלות והשמחה יצאה עוד אש ואכלה את נדב ואביהו, ועל זה נאמר, "וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'" .
"ואסון נורא זה בזמן כזה, ובמקום הזה הוא שריפה של כל בית ישראל, וכולנו מחויבים לבכותה, ולחשב חשבונו של עולם", כתב הראשון לציון בדמעות.
"אכן ידוע שימי העומר הן ימי קטנות ודין וכל חכמי הדורות הזהירו רבות, שיש להמתיק ימים אלו בהתחזקות בלימוד תורה ובקיום מצוותיה, ורבינו האר"י ז"ל היה מזהיר הרבה על אהבת חברים והתרחקות מן הכעס ומחלוקת ולאהוב איש את רעהו ולכבד זא"ז וכו'. וליל ל"ג בעומר הוא הוד שבהוד (יום חמישי בשבוע החמישי שהוא הדין הקשה רח"ל)".
מוסיף הרב, "וכוחו וזכותו של רשב"י ממתקת את הדינים ומי יעמוד בסוד ה' להבין על מה עשה ה' לנו את הגזירה הקשה הזאת, וכנאמר הנביא ישעיהו ע"ה על מה תוכו וגו'. (ועיין דברי רבינו משה אלשייך הקדוש על זה דברים חוצבי להבות). (ישעיהו פ"א). וכל אחד חייב לחשב דרכיו ומעשיו בינו לבין קונו, ותשב עם קונהו, וכאשר יפשפש באמת יזכה לסייעתא משמייא, למצוא את אשר עליו לתקן".
"ועוד חשבון נפש על כלל הציבור, להתרחק מן המחלוקת ושנאת חינם, שהיא שהחריבה את ביתנו ושרפה את היכלינו, והגליתנו מארצנו והיא סיבת אורך הגלות בלילה המר של הגלות על כל תלאותיה וכו'".
הגרש"מ עמאר מוסיף: "ואם כל אחד יקבל החלטה נחרצת וחזקה להתרחק מאש המחלוקת ולמעט קנאה שנאה ותחרות, ולהרבות בוותרנות וסבלנות להיות מן הנעלבים וכו'. בוודאי שכפיית המידות כבישת היצר יעורר את הרחמים העליונים והקב"ה ישוב וירחמנו ויכבוש עוונותינו, וישליך במצולות ים כל חטואתנו, ויהפוך מידת הדין הקשה לחסד ולרחמים ויעמוד מכסא דין וישב על כסא רחמים, ויהפוך האבל הגדול הזה לשמחה ולאורה, ויקרב קץ משיחה בעגלא ובזמן קריב אמן. מייחל ומצפה לישועת ה' ברחמים".
יצוין כי הראשון לציון שהיה בדרכו להדלקה פרץ בבכי קורע לב כששמע על הבשורה הקשה. מקרוביו מציינים כי הרב בצער נורא וקורא בכל עת לעורר רחמים מרובים.
