"שבועיים לפני הבר מצווה של מוישי, אמא הרגישה רע מאוד והאוירה בבית נהיתה כבדה. הלב שלה הרגיש שהסוף מתקרב, היא שכבה במיטה בחולשה עצומה , אבל גם אז חיברה למוישי שיר לבר מצווה, מלא אהבה, עידוד ותמיכה.
כשהיא שרה לו, כולם שמחו ונהנו, רק אבא עמד בצד וניגב דמעה.
בבר מצווה היא כבר שכבה בטיפול נמרץ וכל המשפחה המורחבת גלתה את הסוד הנורא, שלושה ימים אחרי זה אמא נפטרה בגיל 40.
האירוסים שלי היו בתוך ה-30 של אמא ע"ה. שמחה מעורבת בעצב, חורבן מהול בבניין.
עוד שבוע החתונה אבל האווירה בבית מזכירה יותר את השבעה, מעכי בן השלוש מתחנן בלי הפסקה: "אני רוצה נעליים חדשות לחתונה" ואבא שותק בעצב, לא מספר לו שגם לי, החתן, אין עם מה ללכת לחופה"
חנה פיליפ ע"ה התגוררה באלעד והייתה בעלת קייטרינג ביתי מצליח, בעלה עסק בהוראה ויחד השלימו הכנסה למשפחה בת תשעה נפשות.
בגיל 38 גלתה חנה כי מחלת הסרטן ממנה סבלה בנערותה חזרה ותקפה אותה במוח.
בכוחות אדירים החליטה להודות לבורא עולם על הניסיון הקשה ולשמור את דבר המחלה בסוד מילדיה ומכריה.
כעת, כאמור חושף בנה החתן מעט מגדלותה ומצר על כך שלא תראה בשמחתו: "לפני שנתיים גילו לאמא גידול במוח, היא ואבא שמעו את הבשורה, יצאו לנוף הפתוח, עמדו מול השמיים ואמרו 'מזמור לתודה' בכוונה עצומה. לנו הם לא ספרו כלום.
היא המשיכה לעבוד בקייטרינג הביתי שלנו, בשלה ארוחות גורמה ודאגה שהשגרה לא תופרע. אם רק היינו יודעים עם מה היא מתמודדת, היינו עוזרים יותר ומנצלים כל דקה בקרבתה. אבל אמא הטובה רצתה בשבילנו ילדות חלקה ושמחה.
אני מתחנן אליכם, אמא ניסתה להעניק לנו ילדות שמחה עד הנשימה האחרונה, בבקשה תעזרו לנו להחזיר לה, ולשמוח בחתונה.
לארי היקר שיהיה במזל טוב ורק אושר ועושר!!