בעלון פרי חיים, היוצא לאור על ידי הגאון רבי משה יהודה שניידר שליט"א, החברותא של מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן שליט"א, מתאר הרב שניידר את ימי חודש ירח האיתנים במחיצת מרן.
תהלים ואשר יצר בין התקיעות
לפני הרבה שנים הי' לי ספק אם מותר לומר תהילים בין תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד, ובלכתי בראש השנה ברחוב ראיתי את מרן שר התורה הגרח"ק שליט"א [כשחוזר מאמירת תשליך], ושאלתיו שאלה זו, ואמר לי בפשיטות דהוי הפסק. אח"כ הרציתי הדברים לרבינו, ושאלני מאי שנא תהילים מכל הפיוטים שאומרים במוסף שאינן חלק מהתפילה, רק בקשות ושבחים, וה"נ תהילים.
אך בשנה זו כשחזרתי לרבינו על הדברים, אמר לי דשאני הפיוטים שמדברים מענין היום, משא"כ תהילים, וממילא אין להפסיק באמירת תהילים בין התקיעות. ולענין ברכת אשר יצר, למי שנזדמן לו בין התקיעות, אמר שימתין מלאמרו עד לאחר סיום התקיעות.
זהירות בלשון הברכה
בימים נוראים וימי החג, זכינו שיברך רבינו במי שבירך את כל התורמים לצדקות השונות, ותומכי תורה לישיבות הקדושות והכוללים וכו', ולמעוכבי זיווג וחשוכי בנים, ובסוף הוסיף לברך את כל ישראל, אך בכל פעם נזהר להדגיש, שהברכה היא רק לראויים לברכה, כל פעם בנוסח אחר. ופירש דבריו דכשאומר כל היהודים, הרי אפי' משומדים בכלל, ואף אם יפרט מי שמתנהג כשומר תורה ומצות, האם כל מי שחובש כובע ומעיל זה ראיה שהוא בסדר?!
עלינו לראות מזה כמה מברך מעומק הלב, ולכן נזהר כ"כ שלא להתפלל ולברך למי שאינו ראוי לברכו.
מחילת קטן על צערו
ידוע הנידון במי שפגע בילד קטן, אי מהני מחילת קטן. ואמר רבינו דשפיר י"ל דמהני, כי קטן אינו מופקע ממחילה. כמו שמצינו בתוס' ב"ב דף קמ"ג ע"ב סוד"ה ואם, שכתבו דאף דאמרי' בב"מ דף כ"ב ע"ב דיתמי לאו בני מחילה נינהו, מ"מ במקום שאין מפסידין ולא בא בידם הריוח מחלי שפיר.
כיצד שוחטין את היצר הרע…
שאל ידידנו הגאון רבי אפרים שטראוס שליט"א האיך זוכים לחשקת התורה, והשיב לו רבינו במתק לשונו מֶענעמט אשווערד און מעהארגעט דעם יצר הרע, פי' לוקחים חרב והורגים את היצר הרע. וכששאלו היכן נמצא החרב הזה, אמר רבינו שיתפלל אלוקי נצור…
קנין חצר לדין "שלכם"
מעשה בא' שהביא לו חבירו ארבע מינים, והניחן בביתו, ובעל הבית לא ידע מזה, ואח"כ כשלקחן בעל הבית לברך עליהן לא נתכוין להדיא לזכות בהן, והי' נידון אי סגי במה שחצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו, דליחשב שלכם. ונקט רבנו דבאופן זה שפיר מהני, אך בבא מן ההפקר יש לדון.
ברכת לישב בסוכה מקטנות לגדלות
ספק נפלא עלה על שולחן רבינו [מתוך דרשת הבר מצוה של יניק וחכים היקר נתן צבי הקשר ני"ו] בקטן שישב בסוכה בערב יום הבר מצוה אחה"צ, ותוך כדי ישיבתו, החשיך היום ונעשה גדול, אם צריך לברך מחדש לישב בסוכה, או מהני ליה ברכת לישב בסוכה שבירך תחילה כשהי' קטן. ואמר רבינו דפשוט שצריך לחזור ולברך.
הוסיף רבינו ואמר שעלינו לראות האיך משתנה האדם בהפרש של רגעים, כאשר רגע קודם היה קטן, ורגע אח"כ הרי הוא כבר גדול!
אמת מה נהדר…
בחסדיו המרובים ית"ש ויתעלה זכו בני הישיבות הקדושות "גאון יעקב וארחות תורה" שבא רבינו להשתתף עמהם במסיבת נעילת החג במוצאי שמחת תורה, אשרי עין ראתה בשמחה העצומה, שמחה של תורה.
בתחילה השתתף בישיבתו הק' "גאון יעקב" בשמחה של מצוה, בשירי קודש נעלים לכבודה של תורה, ולסיום בירך רבינו את התלמידים היקרים: ה' יעזור שכל הבחורים יתברכו בכל טוב ברוחניות ובגשמיות.
ולאחר מכן הלך לישיבתו הק' "ארחות תורה" והשתתף בשירה הנפלאה של בני הישיבה הק' לכבודה של תורה, ואח"כ בירכם לקראת לימוד מס' יבמות, בזמן חורף הבעל"ט, ואמר: דֶער אֵייבִירְשְטֶער זָאל הֶעלְפִין אִיר זָאלְט זוֹכֶה זַיין דִי וִוינְטֶערְדִיגֶע זְמַן, חָאטְש סְאִיז אַשְוֶוערֶע מַסֶכתֶא, לפום צערא אגרא, זוכה זַיין וָואס מֶער שְטַייגין אִין תורה אוּן יראת שמים.
פי' הקב"ה יעזור שתזכו בזמן חורף הזה, על אף שהיא מסכת קשה [יבמות], לפום צערא אגרא, ותזכו לעלות מה שיותר בתורה ויראת שמים.
משבח אני את השמחה
כמה פעמים דיבר רבינו על גודל מעלת שמחה של מצוה, ונסתפק רבינו בימים אלו היות ומקיימים מצוה בשמחה של מצוה, אם בשמחת יו"ט, או בשמחת תורה, ויש על זה שכר, האם כל פעם ששמח היא מצוה, דומה לתלמוד תורה שכל מילה היא מצוה, ואמנם בזה לא שייך לחלק לפי מילים, אבל גם כאן אולי כל פעם שיש לו שמחה, היא מצוה לחוד, ויקבל על זה שכר.
כמו כן נסתפק כשאומר שבחו של מקום, כגון ששרים "מי הוא זה ואיזה הוא, זה קלי ואנוהו", אם כל פעם שחוזר על זה, זוהי מצוה, ואם יחזור על זה עשר פעמים, כל פעם הוא מוסיף עוד מצוה, שמשבח את המקום.
העיר רבינו על מה שכתוב בפיוט של שישו ושמחו בשמחת התורה וכו' בקטע האחרון, אברהם שמח בשמחת תורה, יצחק שמח בשמחת תורה וכו', דאי אפשר לפרש הכונה שבימי חייו שמח בשמחת תורה, שהרי עדיין לא ניתנה תורה. אלא ע"כ דעכשיו אחרי שניתנה תורה, מביאין את נשמות האבות הקדושים וכל קדושי עליון הנזכרים לשמוח עם כלל ישראל בשמחת תורה.
הידור במקח לכיבוד אב
בתוס' ב"ב דף ע"ו ע"א ד"ה ספינה הביאו קושית ר"ת וכי משיכה ומסירה מצות הן שאין לעשות אלא מן המובחר. והעיר רבינו דאמנם בנוגע לקנינים גרידא שזה ענין ממוני, לא שייך להצריכו לעשות קנין יותר טוב, אם כולם מועילים, אך שייך נפק"מ למצות כיבוד אב, כגון שאמר לו אביו שיקנה לו בהמה או ספינה, דעכשיו מחמת מצות כיבוד אב עליו לעשות את הקנין היותר מובחר, מצד הידור בכיבוד אב.
שנים מקרא לפר' בראשית
לענין קריאת שנים מקרא לפר' בראשית, אומר רבינו דמסתבר דמשעה שקראו לחתן בראשית, חשיב שפיר שהתחילו הציבור בקריאת הפרשה, אף שאי"ז קריאה מחמת חיוב רק כדי שלא יתעורר השטן.
