מועמד הקואליציה למשרת מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן מתייחס להגדרות התפקיד שעליו הוא רץ, כפי שהוא רואה אותו: "יש גורמי אכיפה. המבקר הוא גורם שעוסק בביקורת, ולא גורם אכיפת חוק", אמר בראיון ל'ישראל היום' בתשובה לשאלה אם ראוי שהמבקר יחזק את הקשר עם הפרקליטות כדי להעצים את השפעת דו"חותיו.
אנגלמן (53), שמגיע עם ניסיון רב שנים בניהול גופים ציבוריים ובביקורת על התנהלות פיננסית של ארגונים גדולים, צפוי להביא עימו רוח חדשה למשרד המבקר. הוא זהיר בדיבורו ומקפיד לא להתבטא בחריפות כלפי קודמיו במשרד או כלפי גורמים אחרים במערכת, אך בדבריו יש הרבה מה לקרוא בין השורות, ובתשובותיו המדודות והמחושבות אפשר ללמוד גם הרבה "הן" מתוך ה"לאו".
המוטיב המרכזי שחוזר בדבריו הוא החזרת הדגש על הביקורת למקומה הפיננסי־ניהולי, כדי לשפר את הפיקוח על השימוש בכספי הציבור במוסדות המדינתיים. גם כשהוא נשאל בנוגע לביקורת "בזמן אמת", דו"חות מבקר שנכתבו עוד במהלכם של אירועים כדי להשפיע על התנהלות המדינה ולא רק להעיר בדיעבד על כשלים – הוא מספק תשובה מסתייגת.
עוד אמר אנגלמן: "אני לא רוצה להיות ביקורתי כלפי אחרים. כל אחד מביא את הפן שלו לביקורת, ואני רוצה להביא את הפן שלי שמדגיש את הצד הניהולי, ההתייעלות הכספית של הגופים. בביקורות, הן בתאגידים והן בגופים ציבוריים, האנשים שעומדים בראשם עוסקים בביקורת ובראייה פיננסית רחבה. הניסיון שלי בתחומים האלה מביא לתפקיד ערך מוסף".
על כך שמבקרים תמיד טענו שעדיף להתריע בזמן אמת ולהתערב בתהליכים כשהם קורים ולא רק להעיר בדיעבד, אמר אנגלמן: "אני רואה חשיבות בהבחנה בין מוסד המבקר כמבקר לבין גורמי הניהול של המדינה. מוסד המבקר צריך להתמקד בביקורת, ואת הניהול צריך להשאיר למדינה. המבקר תפקידו לבקר. רגולטור לא צריך להתערב בכל דבר ולהחליף את המנהל או את המדינה".
לשאלה האם מבקרים אחרים השתמשו בתקשורת באופן אקטיבי כדי להפיץ את הדו"חות, לקדמם ולגרום להם להיות אפקטיביים יותר בשיח הציבורי, משיב אנגלמן: "לדעתי המבקר צריך להתמקד בהבאת הביקורת באמצעות הצגת הדו"חות שלו בפני הכנסת, ומובן שתוך כדי כך גם הציבור מעודכן. אני לא רוצה להתבטא מעבר לזה, אבל אופיי הוא יותר של מעשים וקצת פחות של דיבורים".
