י"ז אלול תשע"ט, חמש דקות אחרי השעה 10 בערב, ישראל מרותקת כדי לשמוע באופן רשמי את מה שהיה צפוי כל כך: אין ממשלה בישראל. סיבוב שני ארוך ומתיש, הסתיים כצפוי באותה תוצאה בה הסתיים הסבב הראשון, במפת מנדטים כמעט זהה ובאותה תוצאה עגמומית.
אזרחי ישראל שחשבו כי כבר עברו את הסיטואציה הקשה ביותר שידעו בפוליטיקה, הבינו שהרע עוד לפניהם. מאותו רגע, החלו חודשיים של מתח, ספינים, לחצים ותקוות, עד שבערבו של יום רביעי השבוע התנפצו שוב אל סלע המציאות הבלתי מתפשרת: אין ממשלה בישראל, המצב הסבוך נותר ללא שינוי.
משום שבכל מהלך החודשיים הללו, אפשר היה לזהות מגמה אחת ברורה אצל כל אחד מהצדדים הדומיננטיים: או הכל או כלום. בשתי המפלגות הגדולות וגם במפלגה הרוסית שהתיישבה על הגדר החליטו כבר מהתחלה שאף אחד לא יורד מהעץ, לא מתפשר על מאומה ורק חותר לממש את התוצאות לניצחון מלא ומושלם.
היום, בפרספקטיבה של חודשיים אפשר כבר לעקוב אחר הצעדים שננקטו מכל צד ולזהות את המגמה הזאת עוברת כחוט השני. הכל היה הצגה אחת גדולה, המסקנה כבר נכתבה מראש ע"י כולם וגם כעת היא חייבת להימשך, למרות כל דיבורי מתק השפתיים על מאמצים כבירים שנעשים לטבת העם כמובן.
מנהיג על חוטים
בני גנץ הוא הראשון שיכול להרגיש מתוסכל, מנגד הוא רואה את הקואליציה ושמה לא יבוא, כבר למעלה משנה שהוא מנסה להיכנס לפוליטיקה אבל הוא לא באמת מצליח. הזינוק המטאורי שלו לראשות המפלגה הגדולה בישראל לא מעניק לו שום תוצאה מעשית והוא ממשיך לדרוך על מפתן הדלת בלי להיכנס לטרקלין השלטון.
לכן גנץ מצדו היה מוכן לשמוע על אי אלו מהלכים של פשרה, העיקר להיות על הגלגל, להתחיל להסתובב, להתחיל להיכנס לעניינים ומשם כבר לרכב על גלי הסערות הפוליטיות המצויות תדיר כדי להתקדם ולהעפיל לפסגה. זו גם החשיבה הכי נכונה וריאלית וזה גם מה שעשו רוב חבריו בפוליטיקה. אף אחד מהם לא הגיע מאפס למאה במהירות רבה כל כך, כולם התחילו מלמטה.
אבל דווקא ההצלחה שלו, היא סוד הכישלון שלו. כי מי שהביא את גנץ למקום הגבוה בו הוא נמצא, הוא גם זה שכובל אותו בשלשלאות של זהב ומונע ממנו להתקדם. גנץ הוצנח לפוליטיקה בידי פוליטיקאים המנסים כבר זמן רב לנצח את נתניהו ולא מצליחים. הטקטיקה שהם נקטו בה היא להביא גנרל חדש ונוצץ, להציב אותו לפניהם ולהשתמש בו כקרדום לפריצת דרך. בפועל, הם אלה שמחזיקים אותו ומנווטים אותו כרצונם, כחומר ביד היוצר.
גנץ לא באמת מקבל החלטות. קודם כל בגלל שהוא אחד מתוך ארבע קודקודים, אבל מעבר לזה, הוא נמצא פה כמותג מסחרי כדי לקדם מטרה ולא כמנהיג שהגיע לקבל החלטות.
חשוב להבין, שמפלגת כחול לבן מתנהלת באופן כללי בידי יועצים מוכשרים מאוד בתחום הפרסום והתקשורת, אבל כאלה שמבינים הרבה פחות בפוליטיקה. כדי לשכנע את העם לצאת להצביע משתמשים אמנם בפרסום מסחרי, אבל כשזה מגיע לדבר האמיתי וצריך להתחיל להתנהל בנבכי מסדרונות הכנסת וסודות הפוליטיקה, כאן כבר דרוש כישרון אחר לגמרי. ואת זה אין לכחול לבן בכלל. ותיקי הליכוד בולעים את כחול לבן בלי מלח, הם גדולים מהם בעשר מידות.
המציאות הזאת מציבה את גנץ במקום שהוא לא באמת יכול לבחור מה לעשות, הוא לא יכול להחליט שהוא לוקח את 15 חברי 'חוסן לישראל' ונכנס למים הפוליטיים. לפיד השולט בו לא ייתן לו, הוא הגיע הרי לשרת מטרה. ולכן היה ברור כבר מהרגע הראשון וכך גם הוכח לאורך החודשיים האחרונים ששום פשרה לא תהיה מצד כחול לבן. הם לא ישפילו את עצמם לשום תרחיש של רוטציה או אחדות. משום שהם באו לנצח את נתניהו. וכל זמן שהמטרה הזאת לא מושגת אין מה לדבר על שום תרחיש אחר.
בלוק הימין שהציב נתניהו היה התירוץ הכי טוב עבורם. הם השתמשו בו כדי להתחבא מאחוריו ולהמשיך לזעוק 'רק לא ביבי'. הטענות שלהם נגד הגוש כרוכות במידת מה של צביעות משום שהם עצמם היו הראשונים שהתגבשו לגוש פוליטי חוסם, אוסף מפלגות שאין ביניהן שום קשר פוליטי או אידאולוגי והם לא הצליחו לענות על השאלה הפשוטה מדוע הם דורשים פשרות בגוש של נתניהו ולא חושבים לרגע לעשות פשרות גם בגוש של עצמם.
התנהלות כחול לבן לאורך כל הדרך הוכיחה שהם לא באו לפשרות, לא באו למצוא הסדרים, הם באו לשלוט באופן מלא ואחרי שהם התבצרו במטרה, מכאן כבר היה קל מאוד להטיח טענות נגד הליכוד ושאר מפלגות הימין ולגלגל אליהן את האשמה בבחירות שלישיות.
פיגוע התאבדות פוליטי
אבל עוד לפני גנץ וחבורתו, כבר היה בזירה שחקן ותיק יותר שהקדים את כולם בעקשנות שלו. יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, הוא זה שהמציא את העקשנות וההתבצרות תחת המטרה של הפלת נתניהו בכל מחיר, גם במחיר התאבדות פוליטית.
כשמביטים באופן אמיתי, האשם העיקר בסבך הפוליטי הזה הוא ליברמן משום שלמרות הביקורת הרבה והמוצדקת נגד שני הצדדים, ימין ושמאל, עדיין ניתן למצוא היגיון פוליטי בהתנהלות שלהם, בריתות וגושים הם דבר לגיטימי וגם לניהול משא ומתן פוליטי יש כללים משלו וזה בסדר. אבל ליברמן הביא משהו חדש, אג'נדה שאומרת: תמות נפשי עם פלישתים.
לא היגיון, לא מצע פוליטי, לא סדר יום, ליברמן לא הציג שום דבר אמיתי שהוא יכול להשתמש בו כדי להצדיק את מעשיו. הוא הפר כל כלל וכל מוסכמה וגרר את כולם למחוזות חדשים ואפלים, למצב הפוליטי השורר היום שלא היה כמותו מקום המדינה. ליברמן ניצל את העובדה שהוא מהווה לשון מאזנים לגוש הימין ולגוש השמאל והחליט לטרטר את המערכת.
ליברמן היושב על הגדר לא החליט אם הוא ימין, אם הוא שמאל, אם הוא רוצה את נתניהו, אם הוא רוצה את גנץ, הוא הקפיד להתנהל על דרך השלילה, ידע להגיד מה הוא לא רוצה אבל לא החליט מה הוא כן רוצה. גם כשהצהיר על ממשלת אחדות של שלוש המפלגות הוא לא באמת האמין בזה משום שגם הוא הבין, שאם תהיה פשרה כלשהי מצד הליכוד או כחול לבן הרי שבאותו רגע הם לא זקוקים לו ואפילו יעדיפו להסתדר בלעדיו.
ליברמן היה זה שהתעלה על שני עמיתיו כשדיבר גבוהה גבוהה על הצורך באחדות אבל היה השחקן המרכזי שניטרל כל אפשרות להקמת ממשלה. הוא הצליח לשטות בכלי התקשורת ובסדר היום הכללי, ריתק אליו את סדר היום התקשורתי כשפועל כוחו האלקטורלי לא היה שווה את זה וגם המצע שניסה להציג היה ריק מתוכן. דל גאה ממש. ולכן כשמתבוננים כעת על החודשיים האחרונים הרי הוא זה שבולט בהובלת המגמה של חתירה לבחירות וסיכול כל אפשרות של פשרה או ממשלה שלא תעניק לו את מוקדי השליטה והכוח.
מופע האימים של דברי הבלע וההסתה ביום רביעי בצהרים, רק חשף את מה שהוא ניסה להצניע במהלך החודשיים הללו. את העתיד הפוליטי שלו הוא מנסה לבנות על שנאת חרדים ולכן כשהשתמש בשנאה הזאת לאורך החודשיים האחרונים הוא כבר ניהל למעשה את קמפיין הבחירות שלו.
ראשות ללא פשרות
הצעד המעשי הראשון שנעשה כדי למנוע הקמת ממשלת אחדות. התבצע כבר זמן קצר אחרי הבחירות באלול כשראש הממשלה נתניהו הקים את גוש הימין. מטרת הקמת הבלוק היתה למנוע כל אפשרות שהליכוד יצטרך להתפשר מול כחול לבן על ממשלת אחדות בתנאים משפילים.
כשמנתחים את התנהלותו של נתניהו לאורך החודשיים הללו, מבינים שגם הוא חתר מהרגע הראשון לבחירות. ולאו דווקא בגלל העובדה שהוא רצה בחירות אלא מתוקף ניתוח המצב המהיר שהוא ערך ובעקבותיו הגיע למסקנה שבחירות הן הרע במיעוטו.
שתי מערכות הבחירות האחרונות התנהלו כשברקע נמשך ההליך המשפטי נגד נתניהו. היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט פרסם את ההמלצות שלו בתיקי נתניהו במועד סמוך מאוד לבחירות הקודמות ובהן נאמר כי יתכן ונתניהו יואשם בעבירת שוחד בתיק 4000.
את ההחלטה הסופית על הגשת כתב אישום צפוי מנדלבליט לפרסם בקרוב ולכן החשש העיקרי הוא מפני תרחיש בו מחליט מנדלבליט להגיש את כתב האישום על עבירות שוחד. במקרה כזה, אם נתניהו נמצא בתפקיד שר הוא חייב להתפטר כפי שקרה עם חיים כץ. אולם אם הוא נמצא בתפקיד ראש ממשלה, הוא לא מחויב על פי החוק לעשות זאת.
זה היה השיקול המרכזי שהנחה את נתניהו מאז י"ז אלול. הוא הבין שאסור לו להתפשר על שום מתווה שעלול לקצוב את ימי כהונתו. המטרה העליונה היא להישאר בראשות הממשלה בלי שום רוטציה ובלי שום תרחיש שיסמן כבר את הסוף. והדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא ללכת לבחירות, כך הוא נשאר בראשות הממשלה בחודשים בהם צפוי היועץ לפרסם את החלטתו.
לכן הצעד הראשון היה הקמת בלוק ימין, שיהיה מכשול ראשון בפני כחול לבן להקים ממשלה. ואם בכחול לבן יגלו איזושהי גמישות וינסו להתפשר, לא חסרות דרכים לסכל גם את זה. אפשר להשתמש במתווה הנשיא, בהסכם הנבצרות, בחילוקי הדעות מי יהיה הראשון ברוטציה, לא חסרים תירוצים בהם ניתן להשתמש כדי לא לאפשר הקמת ממשלה שתקצוב את זמנו של נתניהו.
אחרי שיצא לדרך עם בלוק הימין, צץ לו האיום של ממשלת מיעוט עם השמאל וליברמן בתמיכת הערבים. זה כבר דרש מנתניהו מאמץ עליון לערוך קמפיין שיקעקע את הלגיטימיות מכל שותפות כלשהי עם המפלגות הערביות, ההתפתחויות הביטחוניות בעזה ובצפון עשו שירות נהדר לקמפיין הזה, ועם תום המנדט של גנץ נגוזה גם האפשרות החוקית להקים ממשלה כזאת. אבן נוספת ירדה מליבו של נתניהו והוא יכול היה לרשום לעצמו v נוסף.
מהרגע הראשון היה ברור, שנתניהו חותר או לבחירות, או שבאמצע יסתדר משהו שיאפשר לו הקמת ממשלת ימין בראשותו על מלא-מלא. אפשרות אחרת לא באה בחשבון מלכתחילה ולכן גם הוא היה עסוק בניהול הסיטואציה, בהעמדת פנים של רצון לפשרה כדי שכשיהיו בחירות, הוא יוכל לגלגל את האשמה על המפלגות האחרות ולומר אני ניסיתי.
השקר ימשיך להתנהל
את ההצגה המושלמת הזאת ממשיכים הפוליטיקאים הללו להציג גם עכשיו, כשישראל נכנסת ל-21 ימי ההכרעה. מיום רביעי בצהרים מצהירים כולם שהם יעשו הכל כדי למנוע בחירות, כולם מציעים הצעות וקוראים לצד השני לבוא ולהיפגש עוד היום כדי להקים ממשלה.
בפועל, המגמה לא השתנתה. העובדה ששני ראשי המפלגות הגדולות כבר לא מחזיקים במנדט, לא משנה את החלטה שלהם להגיע לשלטון מלא או לחזור לבקש מחדש את הכרעת העם. לכן אסור להאמין בשום אופן לשום דיבור בסגנון הזה, לשום דברי חלקלקות על כך שהבחירות הן אסון. מי שמדבר כך הוא זה שאחראי בעצמו על חתירה מהירה, דהירה של ממש אל הקלפי בפעם השלישית.
הישועה אם כן אם תבוא, בוודאי שלא תבוא מצד המפלגות הגדולות ואין שום סיכוי בעולם שמה שלא קרה עד עכשיו יקרה פתאום עכשיו. ליברמן כבר לא יצטרף לממשלת ימין למרות שנתניהו טרם התייאש מכך, הליכוד וכחול לבן כבר לא יגיעו לפשרות, סופם של כל אלה הוכיח על תחילתם שאין להם שום ענין בזה. המיליארדים שיישפכו והאזרחים שיישארו חסרי אונים לא באמת שווים להם את המחיר של פשרה פוליטית חלילה.
כפי שזה נראה כעת, הבחירות הן כמעט בלתי נמנעות וכדי שזה לא יקרה צריכה לבוא הפתעה כלשהי, צעד לא צפוי שישנה את המשוואה הפוליטית ויזיז את הספינה התקועה מהשרטון עליו עלתה.
תרחיש אחד כזה יכול להיות כשתפורסם החלטתו של מנדלבליט, מהלך שעלול להתרחש בימים הקרובים ממש. באם ההחלטה תהיה שכתב האישום הוא על סעיפי מרמה והפרת אמונים, נתניהו יוכל להשתמש בזה כדי לנגח את הפרקליטות ולהוכיח שההר הוליד עכבר. רדיפה תקשורתית ומשפטית של עשר שנים ויותר המסתיימת רק בסעיפים קלושים כאלה, תהיה מכה לפרקליטות ונתניהו ידהר לבחירות עם הקמפיין הזה ויגרוף את השלטון בקלות יתר.
מנגד, אם כתב האישום בתיק 4000 אכן יישא סעיף של שוחד, כאן כבר תהיה מציאות אחרת. סעיף שוחד הוא לא דבר של מה בכך והוא עלול לקעקע את הלגיטימיות של נתניהו להתמודד שוב על ראשות הממשלה. ולכן אם החלטה כזאת תפורסם לפני תום 21 הימים, תחל בליכוד תסיסה שעלולה להוביל להדחתו ולהקמת ממשלת אחדות בלעדיו לפני שהכנסת מתפזרת.
תרחיש כזה של מרד בליכוד לא נראה הגיוני בשלב זה, אבל הוא עלול לצבור תאוצה אחרי הגשת כתב אישום, או גם בלי כתב אישום אם יגבר הלחץ שיעודד את זה. הפוליטיקאים שניהלו את ההצגה הגדולה בחודשיים הללו, הזהירו בעצמם שוב ושוב שבחירות שלישות הן אסון וכל זה יחד עם התסכול שקיים גם כך בקרב אזרחי ישראל, גורם לכך שהעם מצפה למישהו שירים את הכפפה, שיאזור אומץ ויהיה המושיע הלאומי של ישראל מבחירות.
ככל שיגבר הלחץ מלמטה, כך יגדלו הסיכויים שמישהו מחברי הכנסת ינצל את הגל הזה וירכב עליו. זה יכול לקרות בשתי המפלגות הגדולות באותה מידה, בשתי המפלגות הסיכויים נמוכים מאוד אבל עדיין קיימים.
בליכוד זה יכול להיות גדעון סער בסיוע כמה חברי כנסת שכבר כך מסומנים כחשודים בשיתוף פעולה איתו, בהם יואב קיש, קרן ברק ועוד כמה חברי כנסת הנמצאים בעשיריה השלישית וחוששים לגורלם.
אחרי כישלון הפגישה בין נתניהו לגנץ ביום שלישי בלילה, התחיל נתניהו להפעיל מאמצים למנוע את הפריימריז לראשות הליכוד, בחירות פנימיות האמורות להתקיים על פי חוק אם הולכים לבחירות. אבל נתניהו מפחד מהיחלשות כוחו ומשינויים ברשימה ולכן מעדיף להקפיא את המצב. על פי הד.נ.א. הליכודי, כל חברי הכנסת מצייתים למגמה הזאת ונתניהו לא חשש להיתקל בקשיים מיוחדים.
אבל להפתעתו קרה משהו בלתי ייאמן במושגים של מפלגת הימין, גם סער וגם קיש השמיעו רמזים עבים מאוד לכך שלא יוותרו על פריימריז לראשות ועל החובה לשמור על המפלגה דמוקרטית ופתוחה להכרעת החברים. נתניהו כבר מרגיש אם כן את האדמה רועדת מתחת רגליו. הוא מבין שעם קצת לחץ ציבורי או משפטי, מישהו ינסה לעקוף אותו, לחבור לכחול לבן, לפרק את בלוק הימין ולמנוע בחירות. הזרמים הללו כבר רוחשים והלגיטימיות הציבורית כבר קיימת.
הסקר הטוב ביותר
בכחול לבן זה יכול להיות גבי אשכנזי או אפילו יעלון, שבניגוד ללפיד הם כן מעוניינים להתקדם ולכבוש את השלטון. אשכנזי נמנה על שונאיו הגדולים ביותר של נתניהו אבל מצד שני הוא היחיד מבין ארבעת קודקודי כחול לבן שבאמת מבין דבר או שניים בפוליטיקה. הוא היחיד שמסוגל לסתום את האף ולהגיע לשותפות עם הליכוד אם זה ישתלם לו לעתיד. נתניהו עצמו כבר זיהה את זה ולכן אשכנזי היה היחיד מלבד גנץ שנתניהו שוחח איתו לאורך החודשיים הללו.
במצב שנוצר, אשכנזי יכול לנסות להשתלט על גנץ, לכבוש את השליטה עליו מידיו של לפיד ולגרור אותו להרפתקה חדשה. אם אשכנזי ירגיש שכחול לבן לא מספקת לו את הסחורה וסבב שלישי של בחירות לא ייטיב איתו, הוא מסוגל להיות זה שייצור את המפץ.
נקודה נוספת שיש לתת עליה את הדעת היא העובדה שהבחירות השלישיות לא באמת יכולות לשנות מציאות. הסקר הטוב ביותר מכל סקרי הבחירות שהיו בסבב השני, היה תוצאות האמת של הסבב הראשון. המציאות שהיתה רק חודשים ספורים קודם לכן שיקפה באמת את המצב יותר טוב מכל סקר. לכן תוצאות האמת של הסבב השני הם גם הסקר הטוב ביותר לסבב השלישי. אין סיכוי שמשהו מהותי ישתנה וסבב שלישי אכן יביא הכרעה בכנפיו. ככל שההבנה הזאת תחלחל ליותר פוליטיקאים, כך יגדל הסיכוי שהם ינסו לעשות משהו כדי לשנות את המצב.
מאידך, תובנה נוספת שיש ללמוד מלקחי הבחירות שהיו, היא שגם דברים בלתי צפויים עלולים לקרות. ננסה רק להיזכר בסיסמת "גנץ, שמאל, חלש" ולהשוות אותה לנאום המתקתק שנשא נתניהו השבוע בו אמר לגנץ "בא ניפגש עכשיו, אין בינינו פערים גדולים. אפשר לפתור אותם בנקל". מה השתנה בגנץ? מאומה. אבל הקונסטלציה השתנתה.
דוגמה מובהקת נוספת היא ליברמן. כשהכנסת הצביעה על פיזור ויציאה לסבב שני של בחירות, ירד נתניהו במדרגות מאולם המליאה לעבר הלשכה שלו, ניגש לכלי התקשורת שעמדו שם ואמר כי "ליברמן הוא איש שמאל". מי שיאתר את ההקלטה של הדברים יוכל לשמוע ברקע שכמה עיתונאים מגחכים בקול. זה באמת היה מוזר לכנות את ליברמן שונא הערבים – איש שמאל. אבל כמה שבועות אחר כך, כולם כבר ידעו שאותו ליברמן באמת לא פסל אפשרות של כניסה לממשלת שמאל בתמיכת המפלגות הערביות. נתניהו לא דיבר שטויות. אז מה השתנה? הקונסטלציה כמובן.
לכן ישנן שתי מסקנות שחייבים להסיק מהבחירות האחרונות: האחת היא שיש לנו כבר את הסקר האמין ביותר הצופה תמונת מצב זהה גם במוצאי הבחירות הבאות, והמסקנה השנייה היא שהרבה דברים מהותיים עוד עלולים להשתנות.
כרגע לא נראה הגיוני שיהיה פוטש בליכוד, כרגע זה לא נראה הגיוני שיהיה פירוד בכחול לבן, כרגע זה לא נראה שיש סיכוי למנוע את הבחירות, אבל אם רק נביט סביב ובעיקר אחורנית, נבין שאסור לנסות לנחש את העתיד לפי ההווה, ואם כבר נרצה לנחש אז יש לעשות זאת לפי העבר. והעבר מלמד שהכול עוד אפשרי ואסור לפסול שום תרחיש.
הטור פורסם הבוקר ב'יתד נאמן'
כתבה מוצלחת אך לא מעודכנת- מנדלבליט החליט פרסם את החלטתו כבר אתמול.
ימח שמם גנץ לפיד וליברמן בראשם?
האם ליברמן יהודי?!
נראה לי שהוא מרגל רוסי
לא ייתכן שבנאדם כ" כ משוגע
חוצפן ורשע להכעיס בשבת באשדוד והעיקר הוא אומר שהוא עושה קידוש בליל שבת…
אז רציתי להגיד לאשתך הצדיקה שכן שומרת שבת שהיא לא יוצאת ידי חובה בקידוש שלך כי אתה מחלל שבת להכעיס ואתה מומר לכל התורה.