ראש הממשלה בנימין נתניהו הגיש היום את עמדתו לבג"ץ לקראת הדיון הצפוי בעתירות המבקשות למנוע ממנו להרכיב את הממשלה הבאה בעקבות כתבי האישום נגדו וקורא לשפוטי העליון לדחות את העתירה על הסף: "העותרים בעתירתם, מנסים למנוע מציבור הבוחרים לבחור במועמד הנראה להם ראוי להנהיג את מדינת ישראל, תוך התעלמות מהוראות החוק המפורשות בעניין. ראש הממשלה ותנועת הליכוד סבורים, כי יש לדחות את העתירה על הסף".
"בדמוקרטיה מי שמחליט מי ינהיג את העם – זה העם, לא אף אחד אחר. אחרת זה פשוט לא דמוקרטיה", פותח פרופ' אריאל בנדור שגיבש את חוות הדעת בנושא עבור נתניהו. "העתירה מהווה ניסיון לגרור את בית המשפט לסוגיה שכלל אינה "שפיטה", כלל אינה בסמכותו של בית המשפט הנכבד וכלל לא אמורה לבוא לפתחו של בית המשפט הנכבד, אלא להכרעת ציבור הבוחרים בלבד. בשל סיבה זו בלבד מן הראוי לדחות את העתירה על הסף".
"דיון בעתירה מנפץ לרסיסים את הגרעין הקשה של עיקרון הפרדת הרשויות ומערכת האיזונים והבלמים במדינה דמוקרטית. אין כל מקום לתת לבית המשפט הנכבד, ויהיה מכובד ככל שיהיה, לבוא במקום ציבור הבוחרים. מדובר בסוגיה פוליטית לחלוטין שצריכה להיות מוכרעת אך ורק על ידי הציבור, ואף אין כל מקום להתערבותו של בית המשפט הנכבד בשיקול דעתו של נשיא המדינה, בהחלטתו על איזה חבר כנסת להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה".
"קבלת עתירת העותרים תגרום למצב בו פקיד ציבור בודד (היועץ המשפטי לממשלה) – רם דרג ככל שיהיה – יקבע במקום הציבור הרחב מי יכול לנהל את המדינה ומי לא. המחוקק היה ער לבעיה נפיצה זו והעניק מעמד מיוחד לראש ממשלה בחוק יסוד מפורש הקובע שראש ממשלה יכול לכהן עד שיורשע בפסק דין חלוט בעבירה שנקבע שיש עימה קלון. המחוקק הוסיף וקבע מפורשות שחבר כנסת יכול להתמנות לראש ממשלה גם לאחר שמשפט פלילי בעניינו מתנהל. אין כל מקום לסטות מעיקרון חוקתי זה שנקבע בחוק יסוד ובחוק מפורש משום שראש ממשלה ספציפי לא נראה מתאים לעותרים".
"למעלה מן הצורך ייאמר, כי קיימות עילות נוספות המצדיקות את דחייתה של העתירה על הסף (ולכל הפחות את מחיקתה על הסף)- כפי שקבע המשיב 1 (היועמ"ש) עצמו בתשובתו לפנייתם של העותרים, המדובר בסעד תיאורטי שאינו נדרש להכרעה משפטית, היות וטרם נתגבשה הסיטואציה המשטרית שתצדיק את הצווים שנתבקשו בעתירה, כך שסוגיות אלו כלל אינן רלבנטיות במועד הגשת העתירה, וכידוע, בית משפט אינו נדרש לדון בסוגיות תיאורטיות בלבד. המשיב 1 הוסיף נימוקים מקדמיים נוספים, אולם המשיבים 2 ו- 3 (נתניהו והליכוד) בדעה שיש לדחות את העתירה על הסף לגופה ולא בשל הנימוקים מהסוג הנ"ל".
"ביחס להלכות דרעי ופנחסי, ולמעלה מן הצורך ייאמר, כי בענייננו מדובר בכתבי אישום הכוללים אישומים שונים לחלוטין מהאישומים בהם נגעו הלכות דרעי ופנחסי. בענייננו כתבי האישום (אשר המשיב 2 כופר בהם מכל וכל ועומדת לו הזכות להוכיח את חפותו בהתאם לקבוע בדין) כוללים אישומים תקדימיים הנוגעים ליחסי התקשורת עם הרשות המבצעת והרשות המחוקקת, תוך אכיפה בררנית, התעלמות מהמצב הקיים ביחסי התקשורת עם הרשויות האמורות וגורמים נוספים במשך עשרות שנים והתעלמות מהמצב השונה הקיים בענין זה במדינות העולם המערבי".
"חלק מהאישומים המרכזיים מייחסים למשיב 2 עבירות שנעברו במילוי תפקידו ולמען מילוי תפקידו. יתר על כן, בפרשות פנחסי ודרעי דובר באישומים בעובדות שלא היה חולק על כך שאם הן תוכחנה הדבר יוביל להרשעה. הספק היחיד שנותר לברר בין שלב ההחלטה על הגשת כתב אישום לבין שלב ההרשעה היה הספק העובדתי. לעומת זאת, במקרה דנן, קיימת מחלוקת, גם בהינתן העובדות הנטענות, אם יש בכך כדי להביא להרשעה", מסכם בא כוחו של נתניהו את הפתיח לחוות הדעת המנומקת שהגיש לבג"ץ.
לסיום הוא מוסיף כי, "בפסק-דין בן-מאיר, שניתן אך לאחרונה, קבע בית-המשפט העליון שאין בסיס בדין למנוע מנשיא המדינה למלא את חובתו להטיל את הרכבת הממשלה על המועמד בעל הסיכויים הגבוהים ביותר להצליח במשימה, וכי מניעה כזאת הייתה פוגעת בשורה של ערכים ומוסדות חוקתיים בסיסיים, וביניהם אופיו הממלכתי של מוסד הנשיאות, תפקידו של נשיא המדינה בהליכי הקמת הממשלה, והליך הבחירות הדמוקרטי".
"ואכן, כפי שפירטתי בחוות-הדעת, האסמכתאות והתקדימים שעליהם מתבססת הטענה כי נשיא המדינה, ובפועל הכנסת, אינם רשאים להטיל את הרכבת הממשלה על מועמד, יהיו סיכויי הצלחתו אשר יהיו, אשר הוגש נגדו כתב אישום שהיה מחייב העברת שר מתפקידו, הם, כפי שנכתב בפסק-הדין, "בגדר עירוב מין בשאינו מינו". אכן, בנושא קיימת מחלוקת ציבורית. מחלוקת זאת תוכל לעמוד להכרעת הציבור בבחירות הקרובות. אין בסיס בדין, וגם אין זה ראוי, לשלול מהציבור את זכות הבחירה", לשון חוות הדעת.
להעמיד את כל השופטים לדין