המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) הגיש הבוקר (שני) לנשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין, את ההערכה האסטרטגית השנתית לישראל (2020). המסמך מסכם את עיקרי ניתוח הסביבה האסטרטגית בראי הביטחון הלאומי של ישראל – על האיומים וההזדמנויות הקיימים – ופורש שורה של המלצות למקבלי ההחלטות. מומחי המכון קובעים כי ישנה עלייה בסבירות למלחמה בשנה הקרובה.
במרכזה של ההערכה האסטרטגית לשנת 2020 עומד המתח שבין עוצמתה הברורה של ישראל והצלחותיה המרשימות בתחומים השונים לבין האפשרות שמצב עניינים חיובי זה יתגלה כזמני ושברירי. מתח זה נובע משורה של גורמים העלולים להוביל בשנה הקרובה לעימות רחב-היקף ואף למלחמה.
זאת, בשל אופן התנהלותה של ישראל מול כמה אתגרי ביטחון לאומי מהותיים: התגברות הנחישות והתעוזה האיראניות, הן בתחום הגרעין והן במאמציה להתבסס בסוריה ובזירות נוספות ולהציב בהן יכולות פעולה מול ישראל; מאמצי חזבאללה להשיג יכולת תקיפה מדויקת בהיקף נרחב; ומאמצי חמאס להביא להקלת הלחץ בעזה ולהשפיע על תנאי ההסדרה עם ישראל. כל אלו מתרחשים על רקע משבר פוליטי מתמשך בישראל, המקשה על פיתוח אסטרטגיה עדכנית, ותחרות אסטרטגית בין המעצמות, המובילה לקשיי תפקוד בסיסיים במערכת הבינלאומית.
הצגת ההערכה לנשיא מתקיימת בצל חיסול קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס האיראני, בתקיפה אמריקנית בליל ה-3-2 בינואר 2020. "אירוע זה מעניק, בראייתנו, משקל כבד יותר להערכתנו בדבר האפשרות להסלמה והצורך לגבש אסטרטגיה ישראלית חדשה. חיסול סולימאני יוצר הקשר חדש וטומן בחובו פוטנציאל לתפנית אסטרטגית, שאת היקפה וממדיה מוקדם עדיין להעריך".
באשר לארצות הברית, השאלה המרכזית היא האם החיסול מעיד על שינוי יסודי במדיניות האמריקנית בכיוון של מערכה צבאית פרואקטיבית כנגד פעילותה האזורית של איראן, או שמדובר בפעולה קונקרטית יותר שתכליתה מניעה והרתעה באמצעות גביית מחיר כבד על סדרת פעולות של גורמים פרו-איראניים, בהכוונת סולימאני, ששיאה בהרג אזרח אמריקני (27 בדצמבר 2019) וההסתערות על השגרירות בבגדד (31 בדצמבר).
באשר לאיראן, סביר להניח שהיא בוחנת כעת את אפשרויות התגובה שלה לפעולה האמריקנית, בהעדרו של סולימני שריכז בעבר את תהליכי החשיבה והתכנון של מבצעים מעין אלו בזירה האזורית. כמו כן, מוקדם עדיין להעריך מה תהיה ההשפעה של חיסול סולימאני, שהוביל את מערכת הקשרים של איראן עם שלוחיה באזור, על הנחישות והתעוזה האיראניות כפי שהשתקפו בחודשים האחרונים.
איראן וארצות הברית בוחנות אפוא את צעדיהן ומצב עניינים זה מגביר את רמת אי הוודאות, אי היציבות והנפיצות המאפיינים ממילא את המזרח התיכון בעשור האחרון. סביר שאיראן תנסה להגיב בעוצמה על הריגת סולימאני למול מטרות אמריקניות, אך אפשרית גם פעולה כנגד בעלות בריתה של ארצות הברית במזרח התיכון ובכלל זה ישראל.
בנסיבות אלו נכון להתכונן למגוון תרחישים אפשריים: הסלמה של האירועים עד לעימות רחב היקף בין ארצות הברית לאיראן, שבו יכולה גם ישראל להיות מעורבת; המשך התכתשות בין איראן לארצות הברית במאפייני התקופה האחרונה; או אף דחיית התגובה האיראנית למועד מאוחר יותר כשהכוננות של ארצות הברית ובעלות בריתה תפחת.
מדרג האיומים המובילים על פי סדר חומרתם
בארגון מפרטים את האפשרויות: "מלחמת "הצפון הראשונה"/ "מקרה הכול" – מול כל גורמי הכוח בצפון: איראן, חיזבאללה בלבנון, המשטר הסורי, מליציות פרו איראניות. האיום החמור ביותר לשנת 2020. האתגרים הניצבים בפני ישראל בזירה הצפונית התעצמו במהלך השנה האחרונה. על צה"ל להבטיח היערכות למלחמה רב-זירתית ("מקרה הכול") כתרחיש הייחוס המוביל".
בדו"ח מוסר כי, "חלפו העשורים שבהם ישראל "נהנתה" מעימות בזירה אחת בלבד. האיום הצבאי הקונוונציונלי המשמעותי ביותר לישראל נשקף מהזירה הצפונית, מכיוונם של איראן ושל הגורמים הנתונים לחסותה: בראש ובראשונה חזבאללה בלבנון, ולאחר מכן משטר אסד ומיליציות סמי-צבאיות הפועלות בסוריה ובעיראק בהכוונה איראנית, וכוחות איראניים (וגם של חזבאללה) הפועלים במרחב הסורי".
"סיכוני ההסלמה הנובעים מכך הומחשו השנה באירועים בסוף אוגוסט ובתחילת ספטמבר 2019 , הסלמה כזאת, אם תידרדר ל מלחמה כוללת, יכולה לבוא לידי ביטוי בשני מתארים עיקריים: "מלחמת לבנון השלישית" עם חזבאללה בלבנון שתהיה עצימה והרסנית בהרבה ממלחמת לבנון השנייה; ו"מלחמת הצפון הראשונה" עם חזבאללה בלבנון, אך גם עם כוחות בסוריה ובעיראק ואולי גם באיראן ובמדינות נוספות (הסלמה יכולה להתפתח גם בעקבות תגובה איראנית נגד מטרות ישראליות לאחר החיסול של סולימאני על-ידי האמריקנים)".
"במתארים אלו, צפויה ישראל להתמודד עם ירי מסיבי לעורף, שמקצתו טילים מדויקים, עם מאמץ להכנסת כוחות קרקעיים לשטחה ועם מתקפה תודעתית רחבה לערעור כושר העמידה של הציבור והאמון שלו בהנהגה המדינית והצבאית. סיכוני ההסלמה מחייבים את ישראל לקיים גם דיון עקרוני על התועלת הכוללת ועל הסיכונים הכרוכים במאמץ למנוע מהלכי התעצמות קונוונציונלית של האויב (בניגוד למאמצי התעצמות בתחום הגרעין, שלגביהם קיימת הסכמה רחבה כי נכון להפעיל את הכוח במטרה לסכלם, במסגרת "דוקטרינת בגין")".
"בהקשר ל"פרויקט הדיוק", הדיון צריך לעמת את הנזק האפשרי מהפעלת הנשק המדויק עם אפשרויות הפעולה (ההגנתיות וההתקפיות) נגדו. במסגרת זו יש לקיים גם דיון מעמיק על הרעיון של "מתקפת מנע" כלפי ארגון חזבאללה ועל העיתוי הנכון למתקפה כזאת, לנוכח התקדמות "פרויקט הדיוק" ומול חלופות אחרות".
האיום השני בחומרתו לשנה הקרובה, לטענת אנשי המכון, הוא תכנית הגרעין של איראן. "האיום החמור ביותר, פוטנציאלי קיומי, על ישראל. דחיפותו נמוכה יותר בשנת 2020 אך חומרתו הפוטנציאלית לעתיד היא הגבוהה ביותר. על ישראל להיערך לתרחיש הקיצוני, גם אם סבירותו בשנת 2020 נמוכה, שאיראן תחליט על פריצה לעבר הפצצה".
"על ישראל להתכונן, במקביל, לשני תרחישים ריאליים יותר – משא ומתן מחודש (שסבירותו פחתה, כנראה, עקב חיסול סולימאני) ו"זחילה" איראנית לסף הגרעין. שני תרחישים אלה מחייבים הבנות קרובות ותוכנית פעולה משותפת, גם צבאית, עם ארצות הברית. חיסולו של סולימאני יכול להוביל גם לתרחיש נוסף המחייב חשיבה ישראלית ותיאום עם ארצות הברית: עימות רחב היקף בין איראן לארצות הברית".
המצב בעזה "זוכה" למקום השלישי. "פוטנציאל ההתלקחות מול חמאס נותר גבוה על אף מאמצי ההסדרה. על אף פוטנציאל ההתקלחות הגבוה – חומרת איום זה פחותה משמעותית מזה הנשקף לישראל מצפון. אם ישראל וחמאס לא יגיעו להבנות בדבר הפסקת אש ממושכת ויישמו אותן, תעלה הסבירות לעימות צבאי רחב היקף ברצועת עזה שיהווה למעשה הסלמה בלתי רצויה ששני הצדדים אינם מעוניינים בה (בדומה ל'צוק איתן' בקיץ 2014 ). אם תפרוץ מערכה, ישראל צריכה לנהל אותה כמפתיעה, מתמרנת, ממוקדת בזרוע הצבאית של חמאס – ללא "שימור חמאס ככתובת" וללא כיבוש עזה – ולסיימה במהלך מדיני של הסדרה מעמדת כוח".
"ממשל אמריקאי ידידותי הרואה עין בעין את האינטרסים הישראליים"
מנגד, אנשי המכון הבכירים לא רק פסימיים, יש גם קצת אופטימיות בשולי הדו"ח. "בפתחה של שנת 2020 ישראל היא מדינה חזקה בעלת עוצמה צבאית, מדינית, טכנולוגית וכלכלית מרשימה. אולם בה בעת מתקשה ישראל בתרגום פערי העוצמה להשפעה אסטרטגית ובהשגת יעדי הביטחון הלאומי המרכזיים: הסרת איומים, קידום שלום, יצירת בריתות והכתבת תנאים לסיום מספק של עימותים", הם כותבים.
"ישראל מחזיקה בהרתעה בסיסית חזקה מאוד אל מול אויביה בכלל החזיתות. יחד עם זאת, רוב החזיתות שעימן מתמודדת ישראל נפיצות מאוד: סוריה, לבנון ורצועת עזה. בשלושתן, למרות קיומה של הרתעה הדדית בין הצדדים, קיים פוטנציאל הסלמה לעימות נרחב ולמלחמה כוללת, ביותר מאשר חזית אחת בזמן נתון".
על המאבק בגרעין האיראני הם אומרים כי, "סיכוי נמוך לתרחישי קיצון של פריצה לפצצה במהלך 2020. לפי שעה מוקדם עדיין להעריך מה תהיה ההשפעה של חיסול סולימאני על דימוי ההרתעה של ארצות הברית בעיני איראן ועל פעילותה האזורית ובתחום הגרעין". בנוסף, "ישראל תמשיך להנות מממשל אמריקאי ידידותי הרואה עין בעין את האינטרסים הישראליים. הבדלנות החלקית של ארצות הברית, חרף סכנותיה עבור ישראל, מעלה את קרנה ואת ערכה של ישראל בעיני האמריקאים והמדינות הערביות הפרגמטיות".
