כששני אנשים מתחרים על אותו דבר, יש מנצח ומפסיד, טראמפ וביידן לא התחרו בעימות הלילה על אותו דבר. טראמפ הגיע במטרה ברורה, להשפיל את ביידן, לומר משהו שיוציא אותו משלוותו ויגרום לו לגמגם. מנגד, ביידן הגיע בכדי לשכנע את הציבור שהוא ראוי להיות נשיא, ובזה במידה מסיומת הוא הצליח.
במידה רבה, ביידן עבר את העימות בשלום "בזכות" טראמפ. בשבועות האחרונים טראמפ לועג לו ללא הרף וטוען כי אינו כשיר להיות נשיא, הוא דרש שייעשה בדיקה לפני העימות שלא קיבל חומרים ממריצים. לסגן הנשיא לשעבר יש רקורד של "פדיחות", גמגומים, ופעם אחר פעם במהלך העימותים בפריימריז הדמוקרטים איבד את חוט המחשבה.
כל אלו הביאו לכך שהפרשנים הגיעו לעימות הזה עם 0 ציפיות מביידן, רק תהייה מתי ה"פדיחה" תקרה, וכשהוא עבר בשלום את ה-90 דקות, למרות שטראמפ כמעט לא נותן לו להשלים משפט, הוא מיד הוגדר כמנצח. למרות, שאם אדם היה נוחת מהירח וצופה בעימות הזה הוא היה חד משמעית קובע שביידן הפסיד.
ניכר שביידן נערך לעימות הזה היטב, גם מבחינת תשובות לשאלות קשות ולא נעימות, וגם מבחינת עקיצות לטראמפ. אבל גם מבחינת גימקים, שבעיקרון הם טובים ומוצלחים אך חזרו על עצמם יותר מידי. במשך הדקות הראשונות של העימות ביידן גיחך כמעט כל פעם שטראמפ פתח את הפה, הוא מספר פעמים יישר מבט למצלמה בכדי לדבר ישירות לצופים בבית, וגם העקיצות לטראמפ: "תשתוק אתה", "בן אדם תהיה בשקט", "פשוט תסתום", היו כולן מוצלחות וטובות, אך הוא היה אמור לעשות בהן שימוש פעם או פעמיים, לא שוב ושוב ושוב.
באופן כללי אין ספק שטראמפ התנהל במהלך העימות באופן אלים יותר, נכנס יותר בדברי ביידן והמראיין, שגם לו נמאס ושאל את טראמפ "אתה רוצה שנחליף כסאות?", אך אי אפשר להתעלם מכך שזה נובע גם בגלל דעה מוקדמת על הנשיא. בפועל, סגן הנשיא לשעבר, שידע שטראמפ יירד נמוך, ירד גם הוא והשתמש פעמים רבות בשפה רחובית: "אתה פודל של פוטין", "ליצן", "שקרן", היו רק חלק מהביטויים שביידן ירה לעבר יריבו.
על דבר אחד אין ויכוח, העימות הזה היה הרדוד ביותר בהיסטוריה האמריקנית. ממסורת של עימותים רציניים ומעמיקים על הנושאים החשובים, הוא הפך לקרב אגרוף מביך של שני אנשים בשנות ה-70 לחייהם, בהנחיית עיתונאי וותיק ולא צעיר, שמתקוטטים בצעקות ילדותיות לעיני אומה שלמה ולא נותנים להשלים משפט. על תוכן לא דיברו שם. ואנחנו חשבנו ששלוש מערכות בחירות כאן בישראל היו מלוכלכות…
ואם כבר מדברים על ישראל, יש שישוו את ביידן לגנץ. גם מבחינה צינית, לשניהם יש תקריות מביכות בנאומים, אבל גם מבחינה תדמיתית, ביידן וגנץ מנסים להציע פוליטיקה אחרת, פחות מתלהמת, יותר מאחדת, אבל בסוף שניהם נגררים למגרש של היריב ולפעמים עוקפים אותו בסיבוב.
