ראש הממשלה בנימין נתניהו הציג בפני מליאת הכנסת את הסכם השלום עם איחוד האמירויות ואמר: "זהו יום שמעטים היו כמוהו בתולדות מדינת ישראל, יום שבו מובא הסכם שלום עם מדינה ערבית לאישור הכנסת. בפתח דבריי אני מבקש להודות לנשיא טראמפ ולצוותו, לנסיך הכתר של איחוד האמירויות, לשייח' מוחמד בן זאיד, מנהיג אמיץ ופורץ דרך, ידיד, ולכל מי שסייע במהלך השנים לקידום השלום ההיסטורי שאנו מציינים כאן היום".
"אנו מביאים הסכם שלום – אין בו מכתבי צד סודיים, אין בו נספחים עלומים. אנחנו מהדקים את יחסינו עם איחוד האמירויות, ואנחנו עושים זאת במקביל למאבק הבלתי-פוסק שלנו בקורונה. הסגר שהטלנו מניב תוצאות חיוביות. מספר הנדבקים יורד, התחלואה פוחתת, אבל איננו שאננים. הקרב בנגיף יימשך בנחישות ובאחריות".
"אתמול קיימתי שיחה עם חלק מהנוכחים כאן עד שעה מאוחרת, עד אחרי חצות, ומיד אחרי הישיבה הזאת נדון בקבינט הקורונה בצעדים להקלה הדרגתית של הסגר ובמעבר האחראי לשגרת הקורונה עד שיימצא חיסון. נחליט על כך בהתאם לרמת התחלואה על פי מדדים כמותיים. המטרה שלנו היא לשמור על הבריאות, להציל חיים, לעזור לכלכלה ולתמוך בכם, אזרחי ישראל, בבעלי העסקים, בעצמאים, בצעירים, בכולם".
"חברי הכנסת, כשטולסטוי כתב את ספרו הנודע 'מלחמה ושלום' הוא לא חשב על ישראל, היא לא הייתה קיימת אז, אבל שתי מילים אלו הן במידה רבה תמצית קיומנו ב-72 שנות עצמאותנו. כל אחד מאיתנו זוכר היטב היכן הוא היה ברגעי מלחמה, וכמובן ברגעי השלום הנדירים יותר, השלום שהוא משאת נפשנו. לכל אחד מכם הסיפור שלו, וגם לי".
"נולדתי חצי שנה אחר מלחמת העצמאות. בקירות הבית שגדלתי בו, בשכונת קטמון בירושלים, היו טבועים סימני כדורים מקרבות תש"ח, כולל בידית של הדלת. במבצע 'קדש' ב-1956 הדבקתי יחד עם ילדים אחרים סרטי נייר על החלונות, והגפתי את התריסים מהחשש שצבאות ערב יתקיפו את ירושלים, יחד עם חלקים אחרים של מדינת ישראל. אני זוכר שעם פרוץ מלחמת ששת הימים התעוררתי משנתי לקול נפץ אדיר ועליתי מיד אל הגג, ומשם צפיתי בפגזים הירדניים שנחתו מסביב לבית ובמקומות אחרים בירושלים. כעבור כמה ימים חגגתי עם המוני בית ישראל את הניצחון הכביר במלחמה. במלחמת ההתשה, כלוחם ומפקד בסיירת מטכ"ל, יצאתי לפעולות בעומק שטח האויב, ובאחת מהן, בקרב אש בתעלת סואץ, כמעט איבדתי את חיי. וכשפרצה מלחמת יום הכיפורים חזרתי לישראל עם עוד עשרות סטודנטים ישראלים בארה"ב, שמילאו את המטוס. זה היה המטוס השני שחזר לארץ מניו-יורק. אבל אחר המערכה ואחר הניצחון המדהים שלנו, כששבתי ללימודיי בארה"ב, מושבים רבים רבים במטוס היו ריקים. במלחמות אלו, ובמלחמה בטרור בין המלחמות, איבדנו מטובי בנינו – חברים, מכרים, אחים. זהו המחיר הכואב שנדרשנו לשלם כדי להגן על חירותנו וקיומנו, ועדיין אנו נדרשים לעשות זאת מעת לעת".
"חברי הכנסת, מאז ראשית ימי הציונות ידנו האחת אוחזת בנשק המגן וידנו השנייה מושטת לשלום – לכל מי שרוצה בשלום. אומרים ששלום עושים עם אויב. לא – שלום עושים עם מי שחדל להיות אויב. שלום עושים עם מי שרוצה בשלום ולא עם מי שנשאר מחויב להשמדתך. למשל, כל עוד חיזבאללה ממשיך לשלוט בפועל בלבנון, לא ייתכן שלום אמת עם מדינה זו, אבל התחלנו שיחות אתמול על תיחום הגבול הימי בינינו לבין לבנון, דבר שיש לו משמעות כלכלית פוטנציאלית עצומה, גם להם וגם לנו. אני קורא לממשלת לבנון להמשיך ולהשלים את השיחות הללו, לתיחום הגבול הימי, וייתכן, שהדבר הזה יסמן את הסדק הראשון ליום אחר שיגיע, בעתיד, להשגת שלום אמת".
"תמיד האמנתי ששלום אמת יושג רק מתוך עוצמה ולא מתוך חולשה. אני מבקש לחדד את השוני בתפיסה שלי, בדברים הבאים, אני מצטט: "קיימת אפשרות של שלום שאינו כרוך בוויתורים מסוכנים מצידה של ישראל, שלום שנשען על הרתעה ישראלית מתמדת המבוססת על חיזוק גובר והולך של עוצמתה. אם מדינות ערב יגיעו לכלל הכרה שישראל עתידה להישאר כאן לעד, יתחולל מהפך פסיכולוגי בעמדתם לגבי זכות קיומה של מדינתנו. מדינת ישראל, שבה חיים 8 עד 10 מיליון יהודים, תוכל ליהנות משגשוג, מתנופה ועצמאות. דווקא משום שהמדינה היהודית תתחזק כל כך ייאלץ בסופו של דבר רובו של העולם הערבי לעשות עמה שלום אמת". סוף ציטוט".
"חברי הכנסת, את הדברים הללו כתבתי לפני רבע מאה שנים, לפני 25 שנים, בספרי 'מקום תחת השמש', אבל לא הסתפקתי בלכתוב על כך. פעלתי להגשים השקפה זו על ידי העצמתה של ישראל בכל התחומים: בביטחון, בכלכלה חופשית, בכל הרפורמות שעשינו פה, להפוך את ישראל מכלכלה ריכוזית, קפוצה, לכלכלה חופשית ויזמית, ביחסי החוץ, בטכנולוגיה, בסייבר, במורשת, ברוח. האמונה בצדקת דרכנו, הכרת שורשינו, אהבת המולדת, הערבות ההדדית – כל אלה מחזקים אותנו בעמידתנו מול מבקשי נפשנו. באזורנו החזקים שורדים, לצערנו החלשים נידונים לכליה. את החזקים מכבדים, עם החזקים כורתים בריתות – בעוד שהחלשים נרמסים".
"ישראל בהנהגתי הפכה למעצמה טכנולוגית, למעצמה מודיעינית, למעצמת סייבר, והדברים הללו, השילוב של הכוח הכלכלי-טכנולוגי שלנו והכוח הצבאי-המודיעיני שלנו נתנו לנו הרבה עוצמה מדינית. ישראל בהנהגתי איננה מתפתה לנסיגות מסוכנות, להרכנת ראש, לפייסנות שמקרבת מלחמה במקום להרחיק אותה. הודות לכך מתרחש בשנים האחרונות דבר ענק – מדינות ערביות ומוסלמיות רבות מבקשות את קרבתנו. הן רואות את עוצמתנו הצבאית והמודיעינית, הטכנולוגית והכלכלית. הן משנות את גישתן כלפינו".
"ישראל, שנתפסה עשרות שנים כאויב, נתפסת היום כבת-ברית איתנה – אפילו חיונית. נקודת המפנה המשמעותית ביותר הייתה ההתנגדות שהובלתי להסכם הגרעין המסוכן עם איראן. עמדתי מול כל העולם, לפעמים עמדתי גם מול אנשים פה, בממסדים שלנו. הזהרתי מפני תרחיש האימים של איראן גרעינית, נאמתי על כך בקונגרס האמריקני, וקידמתי, יחד עם אחרים כאן, מדיניות שנועדה למנוע מאיראן להתבסס צבאית בסוריה. מנהיגים שונים פנו אליי באזור, במיוחד אחרי הנאום בקונגרס, פנו אליי בחשאי ואמרו עד כמה הם מברכים את המדיניות הזאת, ובהדרגה הביעו נכונות להדק איתנו את הקשרים".
"פתחנו את שמי סעודיה לטיסות מישראל להודו. ביקרתי עם רעייתי בעומאן. כוננו יחסים דיפלומטיים עם צ'אד. נפגשתי עם מנהיג סודן. פגשתי בוורשה חצי תריסר נציגים ממדינות ערביות, והיו גם הרבה מאוד פגישות חסויות, שיגיע הזמן לחשוף אותן".
"לא אמרתי שכל העולם הערבי תומך בשלום הזה, או כל העולם המוסלמי. איראן מתנגדת לו בחריפות, חיזבאללה מתנגד לו בחריפות, חמאס מתנגד לו בחריפות, וגם הרשות הפלסטינית, והנה גם חברי כנסת כאן. אבל מי שבאמת תומך בשלום ורוצה התפייסות אמיתית – הוא יתמוך, ויתמוך בהתלהבות, בשינוי הזה, שקיבל באמת תמיכה מרוב מדינות העולם".
על רקע קריאות הביניים של חברי הכנסת הערבים, אמר נתניהו כי "מדהים שפה בכנסת ישראל יהיו אנשים שיצביעו נגד השלום. מי שהוא לכאורה מחנה השלום מתנגד לשלום. אינכם רוצים שלום אמת, אתם רוצים בבואה של שלום, שבתוכה ישראל לאט לאט נעלמת ומתרסקת".
"ובכן, כל ההתפתחות הכבירה הזאת שתיארתי, המגעים החשאיים שהפכו לרשמיים, המפגשים של נציגים ישראלים וראש ממשלת ישראל פעם אחר פעם, צעד אחר צעד, עם עוד ועוד ועוד נציגים, הביאו ליום הזה, ההיסטורי הזה, שבו אנחנו כאן חותמים, מאשרים הסכם שלום היסטורי".
"כל ההתפתחות הכבירה הזאת חשובה כמובן בזכות עצמה, אבל יש לה משמעות נוספת, משמעות שמשנה סדרי עולם במזרח התיכון: היא שוברת את הווטו הפלסטיני על כינון שלום עם מדינות ערב. לפלסטינים הוצעו הצעות נדיבות ביותר, אבל הן דחו אותן פעם אחר פעם: בהצהרת בלפור, בוועידת סן רמו, בהחלטת כ"ט בנובמבר, באינספור תכניות שלום שביקשו לפתור אחת ולתמיד את הסכסוך במזרח התיכון. אדוני היו"ר, אם נחכה להסרת הווטו הפלסטיני, נחכה עוד זמן רב".
"בנאומי באו"ם ב-2014, לפני 6 שנים, אמרתי, אני מצטט: ״רבים גרסו ששלום ישראלי-פלסטיני יוכל לסייע בקידום פיוס רחב יותר בין ישראל לעולם הערבי, אולם אני חושב שזה פועל הפוך: פיוס רחב יותר בין ישראל והעולם הערבי עשוי לסייע בקידום שלום ישראלי-פלסטיני. על מנת להשיג שלום זה, עלינו לשאת עינינו לא רק לירושלים ורמאללה, אלא גם לאבו-דאבי, לריאד, ולמקומות אחרים". זה מה שאמרתי לפני 6 שנים באו"ם, ואתם מבינים שגם כאן לא רק כתבתי ולא רק נאמתי, פעלתי".
"אני רוצה להודות גם למוסד וגם לגורמים אחרים, בראשם יצחק מולכו, ואחרים, גם טוני בלייר, שעזרו בקידום השלום הזה, שקורם עור לנגד עינינו. אנחנו רואים את הדברים המדהימים: ילדה באמירויות מנגנת על פסנתר את 'התקווה'. זה מרגש באופן יוצא מן הכלל. אותי זה מרגש, ואני בטוח שכל אחד כאן בסתר לבו מתרגש מזה, באמת, עד עמקי הנשמה. צעירים מתעטפים בדגלי ישראל ובדגל האמירויות על רקע המגדלים בדובאי. ספינה אמירתית פורקת סחורות בנמל חיפה, לפני שבוע, השבוע היא תחזור. זה דבר אדיר. בשבוע הבא היא חוזרת, זה דבר יוצא מן הכלל, עם משמעויות כלכליות אדירות. אלה פירות השלום. הם לא בעתיד הרחוק, כאן ועכשיו, כי כך נראה שלום אמיתי – שלום תמורת שלום, שלום מתוך עוצמה".
"אנחנו מוסיפים נדבכים לבניין השלום שהחל לפני 41 שנים בהסכם השלום עם מצרים, ולפני 26 שנים בהסכם השלום עם ירדן. נוסף על העובדה שההסכם עם איחוד האמירויות אינו מותנה במשא ומתן עם הפלסטינים, שלושה דברים מייחדים אותו: ראשית, אין בו שום ויתור על שטחים, על חבלי מולדת שלנו. שנית, זהו שלום חם בין עמים. שלישית, להסכם זה מרכיב כלכלי אדיר. יש בו פוטנציאל עצום לקשרי מסחר, השקעות, מדע, חדשנות, תעופה, תיירות. כל זה מפורט בהסכם שלפניכם. גם הכניסה לישראל של חברת שברון, חברת האנרגיה השנייה או הראשונה בגודלה בעולם, זה דבר שהוא תוצאה ישירה של ההסכם, כי אני מעריך ששברון תמיד חששה מתגובתן של מדינות המפרץ אם תיכנס לישראל, אבל עכשיו היא תעזור לנו להוציא את הגז מהמים, דבר שייחלנו לו 72 שנים, וזה דבר שיכניס לנו עשרות מיליארדי שקלים לעסקים, לבריאות, לחינוך, לרווחה".
"ובכן, ראו מה שמתרחש כאן בתעופה, במסחר, באנרגיה. ישראל כבר אינה נחשבת 'סמטה ללא מוצא' בקצה הים התיכון במזרח התיכון. אתה בא ואתה יכול לטוס אליה מכל הכיוונים. מטוסים זרים, מטוסים ישראלים – קווי הסחר פתוחים מאסיה, מהמפרץ הפרסי, מכל העולם. באנרגיה – אנחנו הופכים ליצאנית אנרגיה בזכות כניסה של כל מי שלא בא הנה קודם לכן. שינוי עצום. זה לא רק פריחה כללית ביחסי החוץ שלנו באסיה, באפריקה, באמריקה הלטינית, זה השינוי שמתחולל כאן בבית, באזור שלנו. תמיד דיברנו על זה, וזה קורה, ואני חושב שכולם צריכים להתאחד ולתמוך בדבר הכביר הזה".
"אנחנו הפכנו את המדינה שלנו לצומת מרכזי שדרכו עובר הכל. אני נזכר איך רק לפני כמה חודשים אמר אחד מראשי הממשלה לשעבר בנימה מתריסה: ציטוט, "שום מדינה ערבית, שום מדינה סונית מתונה, אף לא אחת, תקיים יחסים גלויים עם ישראל. זה הכל קשקוש מקושקש. כל עוד לא נפתרת הבעיה הפלסטינית", כך אמר, "אין שום סיכוי שהמדינות האלה יעשו צעד אחד לחשוף את הקשרים הסמויים שיש לישראל איתן". אני מקווה שאף אחד אצלנו, ושאף אחד בקהילה הבינלאומית, לא יחזור לגישה הזאת – כי במקום להתקדם קדימה לשלום נשגב ורחב, פשוט נלך אחורה וניקלע לאותה מלכודת של הווטו הפלסטיני".
"חברי הכנסת, אנחנו נמשיך מצדנו להרחיב את מעגל השלום עם העולם הערבי. עשינו זאת עם איחוד האמירויות, אנו עושים זאת עם בחריין, ואני מודה למנהיגה, המלך חמד אל-חליפה, ונעשה זאת עם עוד מדינות. הן יחזקו יחד איתנו את ברית המתונים. אני עדיין מאמין שיום אחד גם הפלסטינים יתפכחו. יום אחד הם יוותרו על השאיפה להביא עלינו חורבן, יכירו סוף סוף בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, ויתחילו את המסע של התפייסות אמיתית וכנה, שאנחנו רואים כרגע עם החלקים הרבים של העולם הערבי. גם היום הזה יגיע".
"חברי הכנסת, לפני 2,700 שנה התנבא הנביא עמוס: "בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹפֶלֶת". פלא התקומה של עם ישראל הוא עדות לכוח החיים שמפעם בנו. לא נכנענו לאימי ההיסטוריה. חזרנו למולדתנו. בנינו את ארצנו. רוממנו את מדינתנו למקום הראוי לה בין האומות. קרני האור של ישראל יוסיפו בעזרת ה' לתת תקווה לאנושות כולה – תקווה של ברכה, תקווה של שגשוג, תקווה של שלום", חתם נתניהו.
