שלושה וחצי שבועות לפני פתיחת הקלפיות, כשהזירה הפוליטית מתחממת ומתקרבת לנקודת הרתיחה, דווקא אז מגיע שבוע רצוף באירועים יוצאי דופן שאינם קשורים בהכרח לפוליטיקה. הם גם לא בהכרח קשורים זה לזה, אבל לכולם מכנה משותף אחד: ניסיון ההשתקה והטלת הצנזורה. וזה כבר גורר את העיסוק בהם לזירה הפוליטית והמדינית.
למרות הקרבה לבחירות, לא נרשמה השבוע איזושהי התפתחות פוליטית יוצאת דופן ולכן דווקא בנקודת זמן כזאת, במקום להמשיך ולחבר ספקולציות פורחות באוויר על קואליציות עתידיות אפשריות, שווה לעצור רגע מהעיסוק בפוליטיקה עצמה כדי להציץ לכמה אירועים המתרחשים מאחורי הקלעים ונחשפים באופן חלקי. רצף של אירועים שונים שאם רק נעמיד אותם בשורה אחת ונתבונן על כולם יחד, נקבל מחזה שיכול להצית את הדמיון. את המסקנות כמובן לא נציג כאן אלא נדבר רק על האירועים עצמם. את החיבורים והמסקנות יעשה כבר כל אחד על אחריותו האישית.
רצף האירועים התחיל למעשה כבר בשבוע שעבר, כשלחופי הארץ מצפון ועד דרום, החלו לזרום כמויות ענק של זפת שנפלטו לחוף והאירוע החריג התחיל להתברר כאחד האסונות האקולוגיים הגדולים ביותר שנראו בשנים האחרונות. ספינה שעברה בעומק הים מול חופי ישראל שפכה – מסיבה שעדיין אינה ברורה – כמויות ענק של זפת, הגלים נשאו אותן לחופי ישראל וזיהמו אותם, החופים הושחרו והכניסה אליהם נאסרה, מתנדבים רבים הגיעו לסייע לאנשי המשרד לאיכות הסביבה לנסות ולנקות מה שאפשר מהמים ומהחולות.
האירוע החריג שמשך תשומת לב תקשורתית הגיע בדיוק בזמן עבור הפוליטיקאים שמיהרו גם הם להגיע לחופים, חמושים ביחצנים ובמצלמות והצטרפו גם הם לעבודות הניקיון כל זמן שתקתוקי הפלאשים נשמעו ברקע. עבור חלק מהם היתה זו גם הזדמנות מתאימה לתקוף את הממשלה על האירוע הסביבתי החריג, למה? ככה. אם אפשר להאשים את הממשלה אז למה לא.
להשלמת התמונה, דווח במקביל גם על גוויית לווייתן ענק שנפלטה מהים לחוף ניצנים בדרום. האירוע הנדיר משך אליו תשומת לב עולמית, התמונות המרהיבות השתלבו עם פרשת הזיהום והיה גם חשש סביר שהלווייתן מת כתוצאה מהזפת במצולות. ריח מושלם של מסתורין עלה בימים הללו מעומק הים התיכון.
האירוע המזופת הזה יכול היה להסתיים ולהישאר בגבולות הגיזרה של פרשה אקולוגית יוצאת דופן ותו לא, לולי ההתפתחות שהגיעה לאחר מכן, כשהצנזורה הצבאית ששיגרה הודעה לעיתונאים בה נאמר כי כל פרט הקשור לחקירת הזפת בחופי הים אסור לפרסום ואין לדווח עליו. כמובן שדווקא הודעת הצנזורה הציתה את הסקרנות וגילתה לראשונה שיש בסיפור הזה מימד אחר שאינו בהכרח סביבתי אקולוגי.
בעולם המערבי המתוקשר של 2021, הצנזורה הפכה לגוף קצת פחות רלוונטי מול סבך הרשתות החברתיות. ואכן כבר למחרת הוגשה לבית המשפט בקשה בידי קבוצת עיתונאים, שדרשה להסיר את צו איסור הפרסום מהפרשה משום שרוב פרטיה הראשוניים כבר היו גלויים ברשתות הזרות ואפילו בכלי תקשורת רשמיים בכמה שפות, כך שזה היה די מגוחך להשתיק לחלוטין את התקשורת הישראלית בעוד שרוב האזרחים כבר מעודכנים פחות או יותר במתרחש.
הלחץ עשה את שלו ובית המשפט התיר לפרסם באופן חלקי את פרטי הפרשה, כלומר התיר רק לתרגם לעברית בתקשורת הרשמית את מה שכבר פורסם ברשתות הזרות, תוך הדגשה ברורה כי מדובר בתרגום של דיווחים לא רשמיים ולא מוסמכים.
והפרטים הללו עוררו עוד יותר את הסקרנות. התקשורת הזרה דווחה כי הספינה שככל הנראה אשמה במפגע הענק הזה נושאת עליה דגל יווני, היא יצאה מחופי יוון, התקרבה לחופי ישראל, הטילה את כמויות הזפת ואז ללא כל סיבה נראית לעין חזרה על עקבותיה, המשיכה לחופי מצרים ומשם לחופי ספרד. אירוע מוזר לכל הדעות.
הנחת היסוד הבסיסית אומרת שכשספינה מבצעת מהלך כזה ככל הנראה מדובר בתקלה טכנית, לא ברור האם צוות הספינה זיהה את התקלה בזמן אמת וידע על דליפת הזפת ואם כן כיצד הספיקו להישפך כמויות אדירות כאלה של החומר הרעיל. מה שכן, אם אכן מדובר בתקלה זה גם יכול להסביר את פניית הפרסה של הספינה ששבה על עקבותיה כדי לטפל בזה.
כל זה יכול היה להיות הגיוני לולי הוטל באותו רגע צו איסור פרסום חמור כל כך. וזה גם מה שגורם לנושא סביבתי כזה למצוא את דרכו לזירות ענין פוליטיות ומדיניות. אם הצנזורה הצבאית התערבה כנראה הפרשה מגיעה יותר למחוזות אחרים, מדיניים ואולי אף ביטחוניים.
ברית אזורית תת ימית
ואולי בלי שום קשר ליוון, מצרים ומשאבי טבע בים התיכון, התרחש עוד אירוע מדיני לא בלתי חשוב כשביום ראשון השבוע הגיע שר האנרגיה המצרי טארק אל-מולה לביקור רשמי בישראל. מדובר באירוע יוצא דופן על רקע השלום הקר השורר בין ישראל למצרים, הפעם האחרונה בה ביקרה אישיות מצרית באופן רשמי בישראל היתה לפני שש שנים וקודם לכן לפני 15 שנה.
מטרת הביקור היתה קידום עסקת גז בין ישראל למצרים במסגרת הקידוחים שישראל מבצעת בעומק הים התיכון. כחלק מהקידוחים הללו, מתקיים כבר כמה שנים שיתוף פעולה משולש בין ישראל, יוון וקפריסין ושלוש המדינות מקדמות יחד פרויקט הנחת צינור גז בים התיכון שיאפשר ייצוא גז מישראל לאירופה ועל הדרך יהנו ממנו יוון וקפריסין. הברית עם שתי המדינות הללו חשובה לישראל לא רק מהפן הכלכלי אלא גם לשם יצירת ברית אזורית מול טורקיה שאינה רואה בעין יפה את פעילותה של ישראל בנושא הגז בים התיכון.
אולם עוד לפני שישראל תצא להרפתקה המורכבת של הנחת צינור גז לכיוון אירופה, נחתם הסכם דומה עם מצרים שישמש פיילוט לדבר האמיתי. ההסכם מדבר על הנחת צינור מאסדת הגז 'לווייתן' לכיוון מצרים, שתרכוש מישראל את הגז לשביעות רצון שני הצדדים וזאת היתה המטרה העיקרית בביקור של טארק אל-מולה השבוע בירושלים.
אין ספק, מדובר באירוע חיובי ומעודד המחזק את יכולותיה של ישראל בגיזרה גם במישור המדיני וגם במישור הכלכלי. כשיש למדינות האזור ובמיוחד למצרים אינטרס כלכלי לשתף פעולה עם ישראל, זה מביא תועלת גם בזירה המדינית והביטחונית.
סימני השאלה מתחילים כשבדיוק על רקע האירוע הזה, מתרחש הזיהום ההיסטורי בים התיכון ובדיוק מול חופי ישראל. מסלולה של הספינה המדליפה משתלב איכשהו במונחים הרלוונטיים להסכם הכלכלי: יוון, מצרים, ישראל, ומעל כל זה מוטל צו איסור פרסום. לולי צו איסור הפרסום הזה איש לא היה חושב לקשר את הנתונים הללו שלכאורה גם כעת עדיין לא ברור הקשר ביניהם זולת הפרטים המקבילים כל כך, לא ברור האם באמת מדובר בדליפה תמימה של כמות כל כך גדולה של זפת ומדוע דווקא יוון ומצרים, האם מישהו מנסה לחבל בהסכמים ואם כן – מי הוא ומה האינטרס שלו?
זריקות עידוד לדיפלומטיה
ועל גבי סימני השאלה הללו נמשיך לאירוע הבא. לביקור הרשמי של השר המצרי בישראל נלוו דיווחים נוספים כמובן בכלי תקשורת זרים, על כך שמצרים גויסה בפעם המי יודע כמה לנסות ולתווך בעסקת שבויים בין ישראל לחמאס.
בשבועיים האחרונים הופעל מנוע לחץ ענק על הממשלה משני כיוונים, כשמצד אחד מדינות ערביות כמו קטאר ומצרים לחצו על ישראל לאפשר הכנסת חיסונים נגד קורונה לרצועת עזה, כדי להתמודד עם האסון ההומניטרי שם. מצד שני, משפחות החיילים גולדין ושאול הי"ד יחד עם חברי כנסת מהימין, הפעילו לחץ נגדי על ראש הממשלה שלא יעז לעשות זאת כל זמן שחמאס לא מוכן אפילו לנדב מידע בסיסי על גופות שני החיילים ועל גורלם של שני האזרחים שחצו את הגבול לעזה ונעלמו, אברה מנגיסטו והישאם א-סייד.
משפחת גולדין גם הגישה עתירה לבג"ץ בדרישה להוציא צו מניעה על העברת החיסונים ואמרה כי לא יתכן שישראל תבצע מחווה הומניטרית לארגון הטרור בזמן שהוא מצדו לא חושב אפילו לבצע בתמורה מחווה דומה, מה גם שכולם מבינים שהחיסונים ילכו לראשי חמאס המושחתים ולמקורביהם ולא לאזרחים המסכנים.
אולם כל זה לא עזר ובשבוע שעבר נכנס משלוח ראשון של חיסונים לעזה. החיסונים אמנם לא הועברו על ידי ישראל, הם נתרמו ע"י קטאר והרשות הפלשתינית אולם ישראל אפשרה את העברתם דרך כרם שלום. בנוסף אישרה ישראל את העברתם של אלפי חיסונים נוספים שיגיעו מקטאר ביוזמת בכיר אש"ף מוחמד דחלאן, יריבו המושבע של אבו מאזן.
כדי לרכך את הביקורת הציבורית בישראל, החליטה הממשלה להעלות שוב לסדר היום את הדיבורים על עסקת שבויים. דיבורים כאלה עולים לכותרות אחת לכמה שבועות ותמיד מסתיימים כמובן בלא כלום. הפעם זה שוב עלה במסגרת ביקור רשמי של שר מצרי בישראל ובמקביל לנושא החיסונים שאולי משנה את הסיטואציה בין המדינות, מצרים רוצה מאוד שישראל תמשיך לאפשר את העברת החיסונים לעזה ואולי מעוניינת גם להשיג חיסונים לעצמה. ואולי אולי הדיבור על החזרת השבויים יחליק קצת יותר בקלות את מסלול החיסונים בכרם שלום.
אבל זה עוד לא הכל. השבוע עמוס האירועים המסתוריים לא נגמר בזה. יום למחרת הביקור הרשמי, בבוקר יום שני, התרחש אירוע חריג ושוב בים התיכון והפעם מול חופי עזה. דובר צה"ל התיר לפרסום כי בוצע ירי לעבר כלי שיט חשוד שהתקרב לספינה של חיל הים וכי לא היו נפגעים באירוע. שאר פרטי הפרשה לא הותרו כמובן לפרסום.
כאן שוב נכנסו לתמונה הרשתות הזרות והרשתות החברתיות שהפכו את הצנזורה לבדיחה. הדיווחים הבלתי מוסמכים שלהם כמובן ידעו לספר על כלי שיט בלתי מאויש שהתקרב באופן חשוד לספינה של חיל הים, הכלי עורר את חשד החיילים והם ירו לעברו והטביעו אותו. העובדה שכלי שיט כזה מצוי בידי חמאס מעיד על התקדמות ביכולת הטכנולוגית של ארגון הטרור שהתאפשרה אולי בזכות סיוע איראני.
באשר לעצם המקרה לא ברור מה היתה מטרת התקרבותו של כלי השיט והאם מדובר בניסוי ובדיקת ערנות או באמת בניסיון לבצע פיגוע. אבל האירוע הזה מתרחש כאמור יום אחרי ששר מצרי מבקר בירושלים בניסיון לסייע לחמאס, גם בנושא החיסונים וגם בעסקת שבויים. מה היתה אם כן מטרתו של האירוע ואיזה מסר הוא ניסה להעביר? גם כאן כמובן אנו נשארים עם סימני שאלה.
ועם נושא החיסונים אנו חוזרים לאירוע המרכזי שפתח את השבוע, החזרתה של האזרחית הישראלית שחצתה את הגבול לסוריה והושבה לישראל. ביום שישי שעבר נחת בנתב"ג המטוס שיצא ממוסקבה ובו הצעירה, מלווה בראש המל"ל ובנציג הממשלה לענייני שבויים ונעדרים. סיפורה של הצעירה אפוף גם הוא במסתורין והוטל עליו צו איסור פרסום גורף, הפעם מטעמים ברורים.
אבל גם כאן, שוב התייצבו הרשתות הזרות והרשתות החברתיות וסיפרו לנו כמעט את כל מה שמנסים בישראל להסתיר. כך נודע שישראל הסכימה לממן חיסונים לסוריה בתמורה להחזרתה של הצעירה. מדובר כאן במהלך רוסי ציני ואף מרושע: פוטין נחשב לידידו של אסד והוא זה שתמיד מציג את עצמו כמי שמסייע לסוריה האומללה, החיסונים שיסופקו לדמשק יהיו בכלל מתוצרת ספוטניק הרוסית, אבל פוטין כמו פוטין, דורש מישראל לשלם סכומי עתק לחברה רוסית, כדי לספק חיסונים למי שנחשב לחבר שלו ומצד שני לאויב ישראל.
מדובר בסכומים שנחשבים זוטרים עבור מעצמה כמו רוסיה והיה מצופה שאם פוטין רוצה לעזור לידידו הסורי אז שיעשה את המאמץ הקטן ויממן את החיסונים. אבל במקום זאת הוא העדיף לסחוט את זה מנתניהו. מי שהמציא את המושגים 'ניצול', 'ציניות' ו'השפלה' כנראה ראה קודם את מה שהתרחש כאן.
פרטים נוספים (ובלתי מאומתים כמובן רשמית) שדלפו לרשתות, סיפרו על כך שבזמן שפוטין ניהל את המשא ומתן עם נתניהו, הצעירה עצמה כבר היתה בשטח מוסקבה וכבר יצאה בכלל משטח מדינת האויב. בנוסף, דיווחו רשתות לבנוניות כי כבר לפני כמה חודשים זיהו צלמי תקשורת של חיזבאללה את אותה צעירה משוטטת בגבול לבנון וכבר אז הם פרסמו את תמונתה ואת שמה המלא. מנין ידעו זאת ומה בכלל היא עשתה שם? ובהתאם לכך, אולי גם סיפור חצייתה לסוריה אינו כל כך תמים? גם כאן כמובן אנו נותרים עם סימני שאלה.
קו בלפור – רמאללה
וגם בזאת לא תמו האירועים שהתרחשו מאחורי המסכה. ביום שלישי הסכימה ממשלת ישראל להודות באופן רשמי בחצי פה, שישראל מספקת חיסונים גם למדינות זרות וכמובן גם לרשות הפלשתינית. בהודעת הממשלה הובהר מבלי לפרט יותר מידי, כי החיסונים לא באים על חשבון אזרחי ישראל ומדובר במלאי שנותר מיותר גם כך. הרשתות הזרות והרשתות החברתיות מילאו נאמנה את תפקידן גם בנושא הזה וידעו לספר באופן לא מוסמך כמובן שישראל מספקת חיסונים לכמה מדינות בעיקר אלה שהעבירו או הסכימו להעביר את הנציגות הרשמית שלהן לירושלים.
מה שכן דווח באופן רשמי זה שישראל אכן מעבירה חיסונים לרשות הפלשתינית. וזה מעניין יותר על רקע אירוע נוסף שכמעט והוסתר מאיתנו ונחשף השבוע בידיעות אחרונות. הדיווח ידע לספר כי סגן השר פטין מולא, חבר כנסת דרוזי מטעם הליכוד, ניהל מגעים עם גורמים בכירים ברמאללה בניסיון להשפיע על הבחירות בישראל.
על פי אותם דיווחים, נתניהו ניסה להשיג מאבו מאזן קריאה לערביי ישראל לתמוך בליכוד או לכל הפחות להימנע מתמיכה ברשימה הערבית המשותפת כדי להחליש אותה. בליכוד הכחישו מיד את הדברים ואמרו כי מדובר ב"קשקוש", אבל פטין מולא עצמו אישר את הפרטים לעיתונאים שפנו אליו.
הפרשה הזאת אמנם נחשפה אבל עברה בשקט יחסי. אפשר רק לדמיין מה היה קורה אם את המגעים האלה מול הרשות הפלשתינית היה מנהל מישהו אחר מהצד השני, למשל סער או לפיד. נתניהו היה זונח באותו רגע את כל סדר יומו ומתמקד רק בזה, הוא היה טורח ודואג לכך שלא יהיה אזרח אחד בישראל שיפספס את החדשות, שכולם יידעו שאותו פוליטיקאי טינף את ידיו וניסה להשיג לעצמו תמיכה מהגרועים שבאויבי ישראל, יועצי התקשורת של הליכוד לא היו צריכים להמציא יותר שום רעיון חדש לקמפיין, רק הסיפור הזה היה הופך להיות הנושא המרכזי כשנתניהו היה מכה באותו פוליטיקאי ללא רחם והופך אותו כמובן ל"שמאל חלש".
אבל כשנתניהו הוא זה שעושה כך, פתאום השקט הופך להיות בולט וצורם במיוחד. גדעון סער היה היחיד שניסה איכשהו לגנות ולטעון שנתניהו מרשה לעצמו לעשות את מה שאחרים לא, אבל גם זה הסתיים בקול ענות חלושה.
הכשל בסיפור הזה לא נמצא אצל נתניהו, הוא נמצא אצל היריבים שלו. זה ברור היה מראש שנתניהו יעשה הכל כדי להקים ממשלה ואם הוא יצטרך את תמיכת הערבים הוא יבקש ויקבל גם אותה, אבל העובדה שהיריבים שלו שותקים, זאת הבעיה שלהם. אחר כך איש מהם לא יוכל לבוא בטענות על כך שנתניהו הוא הפוליטיקאי החזק, המשופשף והמוצלח ביותר בסביבה שמביס את כל מתנגדיו ללא מאמץ. אם סיפור כזה עובר בשקט, אזי כל מי שמפסיד מול נתניהו מרוויח את הכישלון שלו ביושר.
שלושה וחצי שבועות לפני פתיחת הקלפיות, זו תמונת המצב כרגע בישראל. שבוע עמוס באירועים שלכאורה לא קשורים זה לזה אבל יש לכולם מכנה משותף: ההסתרה וניסיון ההשתקה. וזה בעצם מה שגורם לכולנו לחשוב שיש קשר בין אירוע לאירוע ובין כל האירועים הללו לעובדה שאנחנו בערב בחירות.
אירוע הזפת בים, ביקור השר המצרי, הסכם צינור הגז, החיסונים לעזה, החיסונים לסוריה, החיסונים לרמאללה, הקשרים בין בלפור לרמאללה, עסקת השבויים וניסיון הפיגוע הימי, זה מה שהציף השבוע את הכותרות אבל התרחש באמת רק מאחורי המסכה. אנו לא נעבור חלילה על מגבלות הצנזורה ומצד שני גם לא ניסחף לקונספירציות, רק סיכמנו כאן בקצרה את כותרות השבוע ומכאן מוזמן כל אחד לקחת את הדברים להיכן שירצה.
הטור התפרסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן
