ימים קשים עברו על עובדי המכון לרפואה משפטית באבו כביר. גם הם, שרגילים לאסונות, לא היו ערוכים למקרה כזה: 45 גופות המתינו לזיהוי, בעבודה קשה, פיזית ונפשית, שהחלה ביום שישי בצהריים, הופסקה בשל השבת, ונמשכה עד חצות הלילה של מוצאי השבת.
בין התהליך, היו מספר מקרים שפגעו מאוד וציערו את המשפחות האבילות, הבולט בהם הוא המקרה של ידידיה חיוט ז"ל, שאת גופתו שלחו למקום אחר. רק ברגע האחרון זיהו את הטעות, וההלוויה נדחתה.
ד"ר חן קוגל, מנהל המכון, מספר בראיון לחדשות 12 כי "רק עכשיו אנחנו מתיישבים, חושבים ומסיקים מסקנות". הוא סיפר על ההליך: "כבר ב-1:30 בלילה בלילה שבין חמישי לשישי קיבלתי טלפון שבישר לי על האסון. בהתחלה אמרו לי 15 הרוגים, ואז עלה המספר ל-20 נספים, ולאט לאט התבררו הממדים של האירוע. הגעתי בבוקר למכון בשעה 07:00, וב-11:45 הגיעו שלוש גופות ראשונות. בשעה 12:30 נכנסה כבר משאית עם הרבה גופות, ואחר-כך הגיעה עוד אחת".
"מטבע הדברים, אנשים קצת משתנים לאחר המוות, ולכן עדיף שלא לזהות לפי הכרות אישית", הוא מספר על הליך הזיהוי. "לכן באירועים רבי נפגעים הגופות עוברות שורה של תחנות במכון. לקיחת תביעת אצבע, לקיחת דגימות DNA, בדיקת סיטי ובדיקה חיצונית ע"י רופא שיראה ויבדוק אם ישנם סימנים חיצוניים שיכולים לסייע בהליך הזיהוי. את הסימנים האלה אוספים בעיגון נתונים, ובד בדד בסיוע המשטרה, המשפחות של נספים מעבירות נתונים על הנפטר שהיה עוד בחיים, למשל סימני זיהוי, שיניים ודגימות DNA ואז שיש לנו את הנתונים שנלקחו מן הנפטר ואת הנתונים שנלקחו במהלך התשאול מבני המשפחה, עושים את ההצלבה".
מספר מנהל המכון: "ההליך היה מאוד מהיר, ללא תקדים בשל כניסת השבת. במקומות אחרים הליך כזה באירועים כאלה יכול לקחת ימים. הצוות עבד בטורים גבוהים ובמקסימום יכולת".
לדבריו פעלו במהלך האירוע במתחם המכון לרפואה משפטית יותר מ-200 איש: "עובדי המכון והעובדים הסוציאליים מהעיריות השונות שהגיעו לתמוך, אנשי משטרה, מז"פ וחקירות שמתשאלים את המשפחות, אנשי אבטחה ואנשי זק"א תל-אביב שמאוד עזרו לנו".
על זעקות השבר של משפחות הנספים שהגיעו למכון לזהות את יקירם אמר: "בגלל המבנה של המכון, מה שקורה זה שהחדר שבו מתבצע הזיהוי נמצא בלב המכון. אתה בעצם עובד ושומע במקביל את זעקות השבר, הכאב וההתפרקות של המשפחות".
אלא שמתוך הלחץ והמהירות, נפלה גם תקלה חמורה במהלך מסירת גופת הנער ידידיה חיות ז"ל, שלא הגיעה ליעדה הנכון. "אנחנו עוד לא יודעים איך זה קרה – אבל נעשה תחקיר", הוא מצהיר. "ברור שזה אירוע מצער שלא היה צריך לקרות. אנחנו עדיין לא ידועים איפה זה קרה. אנו צריכים לבדוק אם הזיהוי או הרישום לא היה נכונים, או שאולי היה בלבול בין האמבולנסים משום שיצאו מכאן הרבה אמבולנסים תוך זמן קצר. אולי הרישום המשטרתי לא היה נכון?. מוקדם לדעת. אין ספק שזה לא היה צריך לקרות והנושא ייבדק".
אירוע מצער נוסף היה כאשר אבי משפחת אנגלרד, נאלץ לזהות פעמיים את שני בניו, יהושע (12) ונתן (14). קרוב משפחה סיפר לווינט כי בני המשפחה נאלצו לזהות את השניים באבו כביר פעמיים בשל טעות ברישום. "כאן היה סרט מספר 2 בשם אבו כביר. פרוצדורה וטרטור כאילו מדובר במדינת עולם שלישי", שחזר. "סחבת רצינית בזמן שכל מה שרצינו זה לזהות את הגופות ולשחרר אותן".
לפי המשפחה, זיהוי הגופות לא עודכן במערכת – והאב נאלץ להיכנס שוב ולחזות בבניו ההרוגים כיוון שמבחינת המכון ההליך לא הושלם. "טרטרו את האבא בזמן הקשה הזה, הוא התפרק", סיפר הקרוב.
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "האסון במירון הוא האסון האזרחי הגדול בתולדות המכון לרפואה משפטית וחייב היערכות מיוחדת ומורכבת של צוות המכון על מנת לסיים את מלאכת הזיהוי במהירות האפשרית מתוך הכרה בצורך המשפחות. יחד עם זאת, ההקפדה על שלבי הזיהוי המקצועי ומהלכם נשמרו בקפדנות. במקרה של המנוחים משה ויהושע אנגלרד, הזיהוי נעשה בנפרד לפי דרישת המשטרה. עובדי המכון מבקשים להביע את השתתפותם בצער וכאב המשפחה".
הפזיזות והרגשות הם מהשטן נקודה