המערכת הפוליטית בצרפת כבר הוכיחה שהיא יודעת להסתגל במהרה לחידושים: בשנת 2017 עמנואל מקרון נבחר לנשיאות כשהגיע מחוץ למערכת, ללא ניסיון בקיום בחירות, ועם מפלגה שהוקמה בתוך חודשים ספורים. גם תומכיה של ואלרי פקרס מנסים להציג את התמודדותה לתפקיד כחידוש מרענן שיקשה על מקרון.
פקרס, בת 54, תנסה לעצור את מקרון, המועמד הפופולרי, מזכייה בקדנציה נוספת בבחירות לנשיאות שיתקיימו באביב. אחרי קריירה של יותר מ–20 שנים בפוליטיקה, פקרס היא האישה הראשונה שמציגה את מועמדותה לנשיאות במפלגה הרפובליקאית. מועמדות אחרות מתמודדות מטעם מפלגות שמאל, והימין הקיצוני, אך לא במפלגתה של פקרס.
היא נבחרה כמועמדת המפלגה לנשיאות בתום קמפיין עיקש תחת הסיסמה: "שיקום הגאווה הצרפתית והגנה על העם הצרפתי". פקרס הבטיחה "להחזיר את הסמכות למדינה", להקשיח את פעולות השיטור ברחבי המדינה, לפעול נגד הגירה ולצמצם את פעילות המגזר הציבורי. "אני מרגישה את כעסם של האזרחים שחשים חסרי ישע נוכח האלימות ועליית האיסלאם הבדלני, שחשים כי ערכיהם וסגנון חייהם מאוימים על ידי ההגירה הלא–מרוסנת", אמרה פקרס בנאום הניצחון שלה.
פקרס מציעה בין השאר לצמצם בחצי את מספר רישיונות השהייה למהגרים ממדינות שאינן באיחוד האירופי. היא רוצה לערוך משאל עם על שינויים חוקתיים ולהנהיג מכסות הגירה. היא הבטיחה לשים קץ לשבוע עבודה בן 35 שעות, להעלות את גיל הפרישה ל–65, לקצץ 200 אלף משרות במגזר הציבורי ולבנות עוד כורים גרעיניים.
פקרס נכללה בעבר בחלק המתון של המרכז–ימין, אך בתפקידה כמושלת מחוז איל דה פראנס, הכולל את הבירה פריז ופרבריה, היא הבטיחה תמיד "לשמור בקפדנות על החוק והסדר".
פקרס אוהבת להשוות את עצמה למרגרט תאצ'ר ראש הממשלה הבריטית המפורסמת, ומעלה על נס את האומץ ו"היד הקשה" שלה. עם זאת היא אומרת שבכוונתה להיות מנהיגה בסגנון של אנגלה מרקל, שלדבריה שמרה על קונצנזוס והשאירה את גרמניה "עשירה, חזקה ומאוחדת יותר".
