הפוליטיקה החדשה | טור פוליטי

לפני כארבעים שנה שאלו את אחד מגדולי ישראל כיצד נולדה הפוליטיקה? והוא השיב: "כשנח בא לתיבה ביקש השקר להיכנס גם הוא לתוך התיבה אמר לו נח לכאן נכנסים עם בן זוג ומי בן הזוג שלך הלך השקר ומצא את החנופה ומשקר וחנופה נולדה הפוליטיקה". כנראה שתשובת אותו גדול עוסקת בפוליטיקה הישנה אך כיצד נולדה 'הפוליטיקה חדשה?' השילוב של הליכוד עם מין במינו מוליד פוליטיקה חדשה.

קרא עוד:

[postim]

אני מניח שדווקא עכשיו הישיבה של המפלגות החרדיות בספסלי האופוזיציה עוזרת למגזר החרדי להתפכח קמעה מהדימוי לכאורה של הברית ההיסטורית – (היסטרית) שבין המפלגות החרדיות לבין הליכוד. דומה שיותר משהליכוד היה נאמן למפלגות החרדיות – המפלגות החרדיות השיבו לו בנאמנות כפולה. יותר משהציבור הימני אהב את החרדים – החרדים גילו כלפיו סימפתיה ויותר אמפתיה. הייתה זו 'קואליציית הנרדפים'. זה היה מעין הסכם בלתי כתוב שבין היהדות החרדית לבין הציבור הדתי לאומי. גם בשעה שנתניהו בחר שלא לשתף את האיחוד הלאומי בממשלתו היו אלו הנציגים החרדים שחשו אחריות של אחים. סוג של 'אחות לנו בבית המלך'.

השרים וחברי הכנסת של ש"ס ויהדות התורה חשו חובה לעזור, סוג של ברית לא כתובה. היינו אחים לאותה צרה. 'קואליציית הנרדפים' כבר אמרנו. אני סבור שדווקא אין זה הזמן להלין על המצב, זה גם לא זמן להלקאה עצמית למה זה קרה. זה הזמן לעמוד בצד ולבחון דברים. זו השעה לבירור מעמיק לגבי הבריתות אותם עורכת היהדות החרדית.

זו השעה להוציא את החוזים הלא כתובים, את הבריתות והקואליציות השונות ולבחון אותם – האם הם נכונות? האם יש מקום לשיתופי פעולה? האם תמיכה בלתי מסויגת במפלגות ובזרמים שונים בפוליטיקה הישראלית נכונה לתווך הארוך והקצר? אם תרצו, ניתן לקרוא לזה סוג של חשבון נפש.

תקופה ארוכה אני עוקב מקרוב על הנעשה בליכוד, על הלך הרוח במפלגת השלטון. אותה מפלגה שהחרדים הולכים אחריה פעם אחר פעם בעיניים עצומות, אותה מפלגה שגם גוררת אחריה מצביעים חרדים. ובכנסי המפלגה ובוועידות שלה תראה שם כמות גדולה של חובשי כיפות שחורות. מסתבר שדווקא המפלגה שהחרדים כל כך מחבקים היא זו שיורקת בפרצופם. ראשי המפלגה לא יאמרו לכם את האמת בפרצוף. אין הבדל בינם לבין לפיד בנושאי דת ומדינה ומעמדם של החרדים.

דווקא בנקודה זו ניתן להגדיר אותם …'כצד השווה שבהם'…

חיזוק והוכחה לדברים אני מקבל באתר ליכודניק המזוהה עם הליכוד. עורך האתר והפרשן הבכיר אריק זיו הנחשב למקורבם של ראש הממשלה נתניהו ושר הפנים סער כתב בשבוע שעבר טור נוטף ארס ושנאה תחת הכותרת: "שלי בחסות השטייטל החרדי". בטורו מכנה זיו את החרדים עלוקות וכך הוא כותב: "קואליציית העלוקות של שלי והחרדים עומדת מול לפיד וטוענת כי לא צריך לפגוע בקצבאות, לא צריך לפגוע במשפחות של החרדים. רק אם ניקח את הסכום הדימיוני שאנחנו משלמים לפי הפרסומים – 6000 שקלים בחודש למשפחה חרדית – וניקח את הנתון כי יש 145 אלף בתי אב חרדים, נגיע לסכום הדמיוני כי בשנה מתקצבים מגזר שלם ב 10,440,000,000. כן. למעלה מעשרה מיליארד הולכים לפי טענת החרדים בשנה לקופה שלא תורמת כלום למעגל הכלכלה. ולכן כאשר באים ללפיד הוא מראה איפה הכסף. לפיד עכשיו מבצע תיקון בכלכלה. לפחות הוא לקח את המושכות ומתמודד מול המציאות, שלי העדיפה להמשיך ולטעון ממשלה קפיטליסטית".

בסוגיית השוויון בנטל כותב זיו: "כאשר מדברים על שוויון בנטל אנו לא מדברים רק על גיוס בחורי הישיבות אנחנו מדברים על הכנסה שלהם למעגל העבודה".

את טורו חותם זיו: "וכאשר שואלים את לפיד איפה הכסף? שיצביע ויאמר: הכסף יחולק מעכשיו בדרך אחרת, יתוגמלו מי שמשלם מיסים".

כך כותבים עלינו בעלי הברית….

מאה ימי חסד לשר הביטחון

בסוף השבוע התפרסם מאמרו של האלוף (במיל') עמוס ידלין שכיהן כראש אמ"ן והיום עומד בראש המכון למחקרים אסטרטגיים. ידלין טוען שבניגוד לטענות המקובלות שאין לשר הביטחון הנכנס אפילו יום אחד להתכונן לתפקידו. דווקא לרשות שר הביטחון החדש רא"ל במילואים משה (בוגי) יעלון כן יעמדו מאה ימי חסד. ידלין מציע: "חשוב שיקדיש אותם ללמידה מעמיקה של האתגרים המשמעותיים, חלקם קיומיים, עימם יתמודד כשר הביטחון".

ידלין מעיד על יעלון שהוא מכיר בחשיבותה של הלמידה המתמדת. "כחבר במטכ"ל שלו הייתי שותף ל"פורום החשיבה" השבועי שלו, פורום קטן ואינטימי שאפשר לרמטכ"ל בירור מעמיק, רב ממדי ועשיר בזוויות ראיה. פורום זה עזר לו לגבש מדיניות מתאימה ועדכנית אל מול מציאות משתנה. שר הביטחון הוא גם מנהל ומוביל של מערכת הביטחון – המערכת הגדולה ביותר ובין החשובות במגזר הציבורי, אך הוא גם חבר בכיר ומרכזי בקבינט המדיני–ביטחוני שבו יתקבלו החלטות הרות גורל בשנים הקרובות. שר הביטחון יהיה השר בעל הניסיון הצבאי-ביטחוני העשיר ביותר בקבינט, בו יהיו חברים גם כאלו שהם חסרי ניסיון והכרות עם סוגיות מכריעות בביטחון הלאומי, עובדה המטילה עליו אחריות כבדה".

במשרד הביטחון מחכות להכרעת השר החדש עשרות סוגיות חשובות. רבים ינסו לקדם את עניינם, להביאו לדיון, להציגו בראש סדר העדיפויות בפני השר, ולשכנע אותו לקיים דיונים בכל נושא – מגבול הגולן ועד גבול מצרים, מגיוס החרדים ועד ביצועי כיפת ברזל. מנהיגות נכונה במשרד הביטחון נדרשת להתמקד בסוגיות המרכזיות, הסוגיות הגורליות לעתידה של מדינת ישראל. חשוב ששר הביטחון יימנע מהנטייה הטבעית של מי ששרת כרמטכ"ל ומגיע לתפקיד שר ביטחון, מלתפקד כ"רמטכ"ל על". נכון להשאיר לרב אלוף בני גנץ שהוא רמטכ"ל מנוסה, מקצועי ונבון את הפיקוד והניהול השוטף של צה"ל. ראוי להשאיר למנכ"ל את הניהול השוטף של המשרד והתעשיות הביטחוניות, ולהתמקד בשלוש סוגיות מרכזיות בביטחון הלאומי של ישראל: התמודדות עם הגרעין האיראני, תקציב הביטחון ובניין הכוח, ועיצוב גבולותיה של מדינת ישראל.

ידלין חוזר שוב כי: "יש לשר הביטחון החדש לפחות 100 ימים לפני שיצטרך לקבל החלטה מה ימליץ לממשלה לבצע – או לא לבצע – בנושא עצירת תוכנית הגרעין האיראנית. ההחלטה תושפע מאד מתוצאות פגישת הנשיא אובמה וראש הממשלה. סביר שראש הממשלה יהיה מוכן להמתין לפחות כמה חודשים לפני שיעלה שוב את סוגיית התקיפה באיראן לדיון".

יעלון ידוע כמי שרואה בתקיפה באיראן מהלך מסוכן פחות מההשלמה עם איראן בעלת יכולת גרעינית צבאית. עם זאת, על מי שבוחר באופציית הפעולה הצבאית מול איראן לוודא שהתמלאו תנאים הכרחיים: א. כל החלופות האחרות לעצירת איראן מוצו ולא השיגו את עצירת התוכנית (משא ומתן והסכם, סנקציות שישנו את התנהגותה, מערכה חשאית או שינוי המשטר), ב. המבצע הישראלי ישיג דחייה משמעותית של תוכנית הגרעין האיראנית, ג. ארצות הברית וישראל פועלות על בסיס מצע אסטרטגי משותף שמוביל לשיתוף פעולה אופרטיבי, או לפחות להבנות דומות על המציאות האסטרטגית, ביום הפעולה, בעימות שיתרחש אחריה ואף בעשור הבא, בו יש הכרח להמשיך לעצור את איראן באמצעות אסטרטגיה מתואמת ומשותפת. בהקשר זה חשוב יהיה להמשיך את הקשר המיוחד של שר הביטחון עם צמרת הממשל האמריקאי – קשר חשוב ביותר שבתחום הביטחוני נמצא על דרך המלך ויש לשמרו ואף להרחיבו לתחום הדיפלומטי שבו הערוצים המסורתיים לא תמיד פועלים כמצופה מהם.

מניסיונו כרמטכ"ל, השר יעלון יודע היטב כי החלטות בנושא בניין הכוח משפיעות על יכולתו של צה"ל עשרות שנים אל תוך העתיד. דיוני התקציב יכריחו את השר החדש לקבל החלטות. אין ספק שיידרש במערכת הביטחון תהליך התייעלות ובחינה מחודשת. אך גם כאן מומלץ תהליך למידה ולא היגררות להחלטות תחת לחץ זמן מוכתב של דיוני התקציב. חשוב שהשר יפתח דיאלוג מקצועי וציבורי על ההישגים הנדרשים מצה"ל. הציפייה של הציבור ל"ניצחון מוחץ בששה ימים וללא פגיעה במרקם החיים" איננה ריאלית. הקיצוץ ההכרחי בתקציב צה"ל יחייב קבלת החלטות שמשמעותן מתן מענה חלקי לשורת נושאים ביטחוניים רבים. חשוב להמשיך ולשמר יכולות מבצעיות גנריות ו-ורסטיליות שנותנות מענה לכל סוגי העימותים הצפויים – מול הטרור, מול האיומים של צבאות מסורתיים, מול תוכניות גרעין בארצות המעגל השלישי ומול איומים היברידיים, המשלבים יכולות מדינתיות מתקדמות כמו טילי קרקע – קרקע והגנה אווירית מתקדמת עם פעילות טרור לא מדינתית. תקציב מערכת הביטחון וצה"ל ייגזר כמובן גם מההחלטה על תקיפה באיראן והמוכנות לעימות שיבוא בעקבותיה – מדינה היוצאת למבצע יזום היכול להתרחב למלחמה איננה מקצצת בתקציב הביטחון.

הנושא השלישי, אולי החשוב ביותר, אך גם בו ראוי ונכון לדון מאה ימים לפחות הוא עיצוב גבולותיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, דמוקרטית, בטוחה ולגיטימית. השר יעלון ידוע בחוסר האמון שלו בפלסטינים ומוכנותם להגיע להסכם שלום, שיכלול את "סיום הסכסוך וקץ התביעות" ואת אי מימוש "טענת השיבה". גם אם השר יעלון צודק בהערכתו, אסור לנו לתת לפלסטינים למנוע את פתרון שתי המדינות ועלינו להתקדם אליו בצעדים מדודים ומתואמים. השר יעלון ידוע כמי שהתנגד לנסיגה חד צדדית מעזה, תחת לחץ הטרור. ה"חדשות הטובות" הן שהטרור מיהודה ושומרון הוכה, הודבר ונמצא בנקודה הנמוכה ביותר בה היה בעשור האחרון. טוב יעשה השר יעלון אם ידון במהלך היסטורי של עיצוב חד צדדי מתואם, גם אם לא מוסכם, של גבולה המזרחי של מדינת ישראל – גבול בטוח, גבול לגיטימי, גבול שיאפשר לנו להיות מדינה יהודית ודמוקרטית לדור דור.

את מאמרו המלומד מסיים ידלין: "שר הביטחון החדש והח"מ (עמוס ידלין. א.ר) היו מפקדים צעירים מאד במלחמת יום הכיפורים – "בוגי" היה סמל במילואים ביחידת צנחנים והח"מ טייס צעיר בטייסת קרב. יחד שרתנו בצמרת צה"ל 30 שנים מאוחר יותר. היום מוטלת על כתפיך האחריות לביטחון ישראל ברמה הגבוהה ביותר – אחריות לאומית ולא מפלגתית – כולנו מאחלים לך הצלחה רבה – כי בנפשנו הדבר".

הכותב משמש כסגן עורך ופרשן פוליטי בעיתון 'יום ליום'.