חשבתם שההימנעות החסידית היא שהרחיקה את הניצחון מליאון? חשבתם שש"ס הגדילה את כוחה בבירה או שיהדות התורה רשמה ירידה? חשבתם שהיו קבוצות חסידיות שבחרו בברקת? תחשבו שוב >> 'משפחה' מגיש: פילוח עומק של נתוני האמת.

מבחן התוצאה

זהו. זה נגמר. הימים הארוכים, השבועות המתישים, הפלייארים, השלטים, הג'ינגלים, הטלפונים המטרידים, הספינים, התקוות, האשליות, הקפידות, הצוואות, כולם, כולם מאחורינו. עכשיו; לפחות בימים בקרובים הגיע עידן ההאשמות.

מה לא תשמעו? יספרו לכם על קבוצה כזו שאחראית להפסד בירושלים, ועל אחרת שאחראית להצלחה בבית שמש, על קהילה אחת שהמליכה את ברקת ועל קבוצה אחרת שבכלל מורכבת מבני קהילה שניה שרק ביקשה לנקום בקבוצה שלישית. יספרו לכם סיפורים ויסמכו על זה שאף אחד לא יטרח להציג לכם את נתוני האמת, עיר אחר עיר, קלפי אחר קלפי. יסמכו על זה שאתם נוחים להיסחף.

אבל כשטורחים להסתכל, מספרים הנתונים סיפור אחר מהסיפור שמצטייר לפעמים בפרשנויות של בעלי האינטרסים. הם משרטטים בבהירות רבה את תמונות ההפסד והניצחון, הם מצביעים במידה רבה על האחראים הבלעדיים להצלחות ולכישלונות, ולפחות במקרה של ירושלים הם מציגים מציאות שונה וסיבה מפתיעה לכישלונו של ליאון ולכישלון היחסי של יהדות התורה במועצת העיר.

רשות הדיבור לנתונים, למספרים, ולהם בלבד.

מספרים מספרים

106,316 ירושלמים נתנו את קולם לניר ברקת ביום הבחירות השבוע, 94,277 הצביעו עבור משה ליאון ו-7,428 מצביעים בחרו בחיים אפשטיין לראשות העיר. ובאחוזים, זכה ברקת ב-51.1% מהקולות, ליאון ב-45.3%, ואפשטיין ב-3.57%.

מפלגת יהדות התורה שסימנה ג' קיבלה בירושלים 53,208 אלף קולות, ש"ס זכתה ב-34,747 אלף קולות, מפלגת 'טוב' זכתה ב-1,833 קולות, ועבור מפלגת 'בני תורה' הצביעו 7,224 בני אדם לפני ספירת קולות החיילים.

כשמפלחים את הנתונים האלו לפי קלפיות, שכונה אחרי שכונה, רחוב אחרי רחוב, לומדים פרק מרתק בסוציולוגיה החרדית העכשווית וביחסי הכוחות האמתיים בין הקבוצות השונות בירושלים בפרט ובארץ בכלל.

השחור מתברר כלא ממש שחור, הלבן כלא מאד לבן, הצבע האפור שולט, ומוסכמות שהתקבעו בעזרתו האדיבה של קמפיין בחירות טעון ותקופה רוויית מחלוקות ושנאות, מתפוררות במבחן המציאות.

 •  •  •  • 

אז מה היה לנו?

 > האם מצביעי אפשטיין ומפלגת 'עץ' הם האחראים הבלעדיים לניצחונו של ניר ברקת?

אחראים כנראה שכן, בלעדית ודאי שלא.

גם אילו היו כל 7,428 מצביעי חיים אפשטיין נותנים את קולם למשה ליאון, היה ניר ברקת מנצח. 106 אלף הקולות שלו היו נשארים שלו, ולקולותיו של ליאון + 7,428 קולות היו עדיין רק 101,705 קולות שלא היו מספקים לו את הניצחון.

אז למה בכל זאת אפשטיין ושולחיו אחראים לניצחונו של ברקת? בגלל ההשפעה שלהם על ההחלטה החסידית.

לפחות על פי הידוע מבתי גדולי ישראל החסידיים, אילו היה אפשטיין מסיר את מועמדותו ומצהיר על תמיכה בליאון, הייתה גם המועצת החסידית נוטה להגיע לאותה החלטה. אחת הסיבות שבשלהן לא ראתה מועצת גדולי התורה החסידית להורות על תמיכה בליאון הייתה ההבנה כי גם אם יתמכו בו, הוא עדיין יהיה רחוק מניצחון.

אם לא היה אפשטיין מתמודד, וחצרות גור, בעלזא, ויז'ניץ, באיאן, צאנז, סלונים ואחרים היו מתגייסים למען ליאון, הוא היה בסוף השבוע הזה ראש העיר ירושלים.

> האם מצביעים חסידיים נתנו את קולם לחיים אפשטיין בעקבות חופש הבחירה שלו זכו?

לא. יותר נכון: באופן מובהק, חד וברור מאד, לא.

חיים אפשטיין זכה ב-7,428 קולות. מפלגתו, מפלגת עץ, קיבלה 7,224 קולות, כלומר, בסך הכול היו 204 מצביעים שלא הצביעו לעץ והצביעו לאפשטיין.

מתוך 204 המצביעים האלו היו עשרות קולות בשכונות הערביות המובהקות. לא ברור אם מדובר בעובדי בניין שחוסים בצילו של אחד הפילנתרופים שמחזיק את המפלגה, או בטעות אופטית בגלל הפתקים בערבית שהפיץ אפשטיין, אבל הוא זכה ביותר מ-50 קולות בשכונות הערביות. למשל, במזרח העיר היו 29 מצביעים שהצביעו אפשטיין ולא הצביעו עץ (51 הצביעו גם למפלגה וגם לאפשטיין) 13 בראס אל עמוד, 6 ברובע המוסלמי, ועוד כמה עשרות קולות בשכונות ערביות נוספות.

כלומר: בציבור היהודי היו קצת יותר ממאה וחמישים קולות שבחרו באפשטיין ולא בחרו במפלגתו. כך שאפשר לקבוע בוודאות כי לא הייתה נדידה של קולות חסידיים שהצביעו ג' למועצה ואפשטיין לראשות.

> האם היו חסידים שהצביעו לעץ?

לא.

אפשר לקבוע בוודאות כמעט מוחלטת כי לא הייתה שום קהילה חסידית שקבוצה כלשהיא מתוכה בחרה בעץ. בבחירות האלו זכתה יהדות התורה ב-53,208 אלף קולות למועצת העיר, ובבחירות לכנסת לפני עשרה חודשים בחרו בירושלים 53,631 בני אדם ביהדות התורה. אילו הייתה נדידה של קולות חסידיים מיהדות התורה לעץ, נוסף על הנדידה הליטאית, המספרים לא היו יכולים להיות כל כך קרובים.

> האם החלטת מועצת גדולי התורה החסידית להימנע מהכרעה היא שהעניקה את הניצחון לברקת?

לא.

כל עוד אפשטיין היה ממשיך להתמודד, תמיכה חסידית לא הייתה מעניקה לליאון את הניצחון. ראשית, פילוח נתוני הקלפיות בשכונות החסידיות מלמד כי למרות חופש ההצבעה העניקו רבים מאד מן החסידים, ואולי אפילו ברובם המכריע, את קולותיהם לליאון, כך שעל מנת שהוא ינצח בעוד שאפשטיין משתתף במרוץ, היו החסידים צריכים להביא עוד 12 אלף קולות מעבר לקולות שנתנו לליאון.

החסידים בירושלים אמנם מונים כ-26 אלף מצביעים, אבל הנתונים מהקלפיות מלמדים כי רובם המכריע הצביע לליאון, המצביעים שלא עשו זאת (שהצביעו לג' אבל הטילו פתק לבן או הצביעו לברקת לראשות העיר), לא עוברים את ה-7,500 קולות. כך שגם הם לבדם לא העניקו את הניצחון לברקת.

אילו אפשטיין לא היה מתמודד והיה מעביר את תמיכתו לליאון, והחסידים גם הם היו מביעים בו תמיכה חד משמעית, הוא היה ראש העיר של ירושלים.

> האם חסידי החצרות הגדולות בירושלים (גור, בעלזא, ויז'ניץ) הצביעו לניר ברקת?

באופן מובהק לא.

פילוח נתוני הקלפיות באזורי המגורים שלהם מלמד על תמיכה מינורית מאד בניר ברקת. בכל שכונת גוש 80 הנחשבת לאזור הריכוז המרכזי של חסידי גור ובעלזא, כשהיא משוקללת יחד עם שכונת הענק רמת שלמה, הצביעו עבור ניר ברקת 345 בני אדם בסך הכול. בשכונת בית ישראל ומאה שערים שרוב תושביהם חסידיים, הצביעו עבור ברקת 100 קולות בלבד, ובשכונת רוממה המעורבת, קיבל ברקת בקלפיות החרדיות בסביבות ה-300 קולות.

בפילוח קלפיות ספציפיות מתברר גם כן כי רק שיעור מינורי מאד בין המצביעים בריכוזים החסידיים הצביעו לברקת. כך בקלפיות ברחוב עזרת תורה, אזור בעל ריכוז חסידי גור מובהק, קיבל ברקת קצת יותר מ-50 קולות. בקלפי ברחוב זכרון יעקב, מעוזם של חסידי בעלזא, קיבל ברקת 45 קולות בלבד.

מה שמעניין עוד יותר הוא שבחינה של הקלפיות באזורים הליטאיים מגלה כי ההצבעה לברקת בהם הייתה דומה לזו שבקלפיות באזורים החסידיים.

כך בקלפי ברחוב מעגלי הרי"ם לוין בסנהדריה, רחוב ליטאי מובהק, שבו זכה ברקת ב-45 קולות (10%), בקלפי בריכוז החרדי בנווה יעקב קיבל ברקת 64 קולות, ובקלפי ברחוב הפסגה בבית וגן זכה ברקת בכמעט 100 קולות, שהם 16%(!) מקולות הבוחרים בשכונה.

> האם יהדות התורה חיזקה את כוחה בירושלים?

כן. באופן מפתיע, למרות שמספר המצביעים ליהדות התורה נשאר זהה לזה שבחרו במפלגה בבחירות לכנסת, ומספר המושבים במועצה גם הוא נשאר זהה, יהדות התורה אכן התחזקה בבירה.

בבחירות המוניציפליות הקודמות עמד מספר המצביעים ליהדות התורה על 54,026 קולות, בבחירות לכנסת לפני עשרה חודשים קיבלה המפלגה 53,631 קולות, ובבחירות האלו היא זכתה ב-53,208 קולות, אולם אז תמך הפלג הירושלמי במפלגה והצביע עבורה.

אם לשפוט על פי נתוני הבחירות ההן, הייתה צריכה יהדות התורה לקבל בבחירות האלו, שבהן נגסה מפלגת עץ בכוחה, רק 46,407 אלף קולות, ואם נוסיף לכרסום הזה גם את מפלגת טוב על 1,833 הקולות שגזלה מיהדות התורה, הייתה התוצאה צריכה להיות עגומה עוד יותר.

גם אם מוסיפים את בני ה-17 שהורשו הפעם לבחור ואת תושבי הארעי, עדיין הייתה המפלגה צריכה להציג ירידה בולטת במספר המצביעים, אולם זה לא קרה.

העובדה ש-9,057 מצביעים חרדים הצביעו למפלגות אחרות, ועם זאת שמרה המפלגה על מספר מצביעיה כמעט במדויק, מלמדת כי קמפיין הבחירות למעשה נחל הצלחה, למרות שבמבחן התוצאה הסופית והקובעת נרשם כישלון.

עם זאת, האמת צריכה להיאמר: ביהדות התורה מאוכזבים, מאוכזבים מאד. הרשימות שהם עבדו לפיהם כללו 64 אלף קולות שהיו אמורים להצביע למפלגה, רשימה שלא כללה כמה אלפי קולות שסומנו כמצביעי עץ פוטנציאלים.

אז כישלון או הצלחה? תלוי בעיני המתבונן, תלוי בתקווה, תלוי באשליה.

 •

> האם ש"ס חיזקה את כוחה בירושלים?

לא. לסדרת הכישלונות של ש"ס נוסף גם הנתון הבא: בבחירות האחרונות לכנסת בחרו בירושלים 37,513 מצביעים בש"ס, ובבחירות האלו בחרו בה 34,747 מצביעים.

בימים האחרונים שמענו על סחף לכיוונה של ש"ס בשכונות הבירה, שמענו על קהל מסורתי ועל תושבי השכונות שמתגייסים לזכרו של מרן זצ"ל, ויגרמו לש"ס להפוך להפתעת הבחירות. זה לא קרה.

 למרות 'קמפיין מרן' למרות 850,000 המשתתפים בהלוויית מרן הגר"ע יוסף זצ"ל, איבדה ש"ס מכוחה המספרי בבירה. נכון שלעומת הבחירות המוניציפליות הקודמות היא התחזקה, אבל במבחן בוחריה לכנסת, אלו שהיו אמורים להיות 'בונקר' בבנק הקולות שלה, היא כשלה.

יש שטענו כי לעומת 30,181 אלף המצביעים שבחרו בה בבחירות לעירייה ב-2008, היא עלתה ב- 4,600 קולות. אבל מדובר באשליה. בשקלול הגידול הטבעי מדובר למעשה בירידה ולא בעליה.

יותר מזה: במערכת הבחירות לכנסת התמודדה ש"ס מול 'עם שלם' ו'כוח להשפיע' שזכו יחד ב-6,250 קולות ונגסו מכוחה של ש"ס. הפעם חיים אמסלם והרב אמנון יצחק לא היו בשטח, ולמרות זאת ולמרות האבל על מרן זצ"ל, ולמרות העלייה במספר הכולל של המצביעים, לא הצליחה ש"ס להגדיל את מספר המצביעים עבורה.

> כמה אחוזים מהליטאים לא תמכו ביהדות התורה?

ההערכה המקובלת בירושלים היא כי החלוקה בין חסידים לליטאים היא חצי-חצי. אם תשאלו את הנציג הליטאי הבכיר בעירייה יצחק פינדרוס הוא יטען כי הליטאים כבר עברו את קו ה-60% בין החרדים בבירה, אבל הנתונים בעניין אינם ברורים וכל צד מושך לכיוונו.

בהנחה שהליטאים הם מחצית מחרדי הבירה, הרי שעל פי הבחירות לכנסת 26 אלף מהבוחרים ביהדות התורה היו ליטאים. בהנחה שכך, הרי ש-7,224 הקולות של עץ, הם 27% מהליטאים בבירה. אם פינדרוס צודק והליטאים מהווים כבר 60% מהתושבים החרדים בירושלים, הרי ש-22.5% מהליטאים ערקו לעץ.

אבל נתוני הקלפיות באזורים החרדיים מלמדים על עוד סיפור מעניין שלא ברור מה משמעותו.

בעוד במרבית הקלפיות החרדיות וברוב מוחלט של האזורים החרדיים, נרשמו אחוזי הצבעה של 65 עד 75 אחוזים ולפעמים אף הרבה יותר מכך, ישנם קלפיות שבהם נרשם אחוז הצבעה חרדי נמוך בצורה דרמטית. 50% ומטה.

למעשה, מפילוח הקלפיות אפשר לקבוע כי בחלק מהקלפיות הליטאיות במובהק נרשמו שיעורי הצבעה נמוכים. כך בקלפי בנווה יעקב באזור החרדי – מעוז ליטאי צעיר מובהק, שבו נרשמו 57 אחוזי הצבעה בלבד, חלק מהקלפיות ברמת שלמה רשמו 55 אחוזי הצבעה, בסנהדריה המורחבת 68% הצבעה, ובחלק מהקלפיות בבית וגן 56.8%.

> האם חילונים הצביעו לליאון?

בנתון הזה נעוצה סיבת הפסדו האמיתית של משה ליאון. חילוני הבירה, שהיו אמורים להעניק לו לפחות 35 אלף קולות על פי הבטחותיו של אביגדור ליברמן בימים שלפני הבחירות, לא עשו זאת.

כל הדיבורים על שכונות המצוקה שיבחרו בהמוניהם בליאון, על הדיל עם הקהילה האתיופית, על הבלוק של העולים הרוסיים, על הסחף בין תושבי הקטמונים, התאדו עם פרסום התוצאות.

מפילוח הנתונים עולה כי החרדים העניקו לליאון הרבה יותר ממה שאפשר היה לצפות יממה קודם לכן. כשהחסידים הודיעו על אי תמיכה בליאון היה נראה שהסיפור גמור. היה נראה כי ליאון איבד בבת אחת שליש מהתמיכה החרדית, היה נדמה שכ-30 אלף קול שנחשבו לבטוחים חמקו מידיו.

אבל לא. החרדים דווקא סיפקו את הסחורה, חלק מכריע מבין החסידים בחר בליאון למרות הכול, החילונים הם אלו שהפנו לו כתף קרה.

ולנתונים בהרחבה:

באזור מרכז העיר גרף ליאון רק 14.4% מקולות הבוחרים, בגילה, חומת שמואל ופת ביחד קיבל ליאון 27%, בקרית יובל, קרית מנחם ומלחה, הוא זכה ב-25%, בנווה יעקב ובפסגת זאב 43.3% (מול 54.6% לברקת), בבית הכרם 13.6%, בבקעה וגוננים ב-15%, וכך הלאה והלאה.

שום שכונה חילונית לא נתנה לו את קולותיה, שום קהל מצביעים חילוני לא סיפק את הסחורה.

בפועל מסתכמים המצביעים החילוניים המתגוררים בשכונות המוגדרות כחילוניות בפחות מ-17 אלף מצביעים.

[איך הגענו לחשבון? סיכמנו את כל סכום המצביעים לליאון בשכונות שמוגדרות כחילוניות באופן מובהק יותר או פחות (כולל רמות ומרכז העיר), והחסרנו מהמספר שהתקבל את מצביעי ש"ס ויהדות התורה באותם השכונות. מאחר ובשכונות המתחרדות מתגוררים בעיקר ליטאים, נקודת ההנחה היא שאפקט ההימנעות החסידי לא רלוונטי בהן. במקרה שיש חסידים בשכונה, פילגנו את הנתונים באופן פרופורציונלי)

יתכן שלמספר הזה צריך להוסיף אי אלו מאות קולות של חילונים שמתגוררים בשכונות שרובן המכריע חרדיות ואולי הצביעו לליאון, אבל גם אם כך מדובר בפחות מ-20,000 קולות חילונים שניתנו למשה ליאון.

> מה היה יכול להביא לניצחונו של ליאון?

עמידה של אביגדור ליברמן ביעד ההצבעה החילונית לליאון הייתה מעניקה לו את הניצחון. אם 35 אלף חילונים היו מצביעים לליאון כמו שהבטיחו ליברמן ואנשיו מעל כל במה אפשרית, משה ליאון היה ראש העיר של ירושלים.

בנוסף, אם כל החרדים, כולל הפלג הירושלמי והחסידי היו מתאחדים מאחורי מועמד מוסכם, הוא היה מנצח. גם בכך אין ספק.

בקונסטלציה הנוכחית, כשהיה ברור משלב מסוים של המאבק שאפשטיין רץ עד הסוף, מסתמנת החלטתה של מועצת גדולי התורה החסידית ושל כ"ק מרנן האדמורי"ם מגור, בעלזא, באיאן, ויז'ניץ, סלונים ושאר חברי מועצת גדולי התורה התבררה בהחלטה צופת פני עתיד, כזו שאפשרה את המשך הקשר עם ברקת ומנעה ראש עיר לעומתי בירושלים.

> במי פגעה מפלגת טוב?

מפלתה שלא לומר תבוסתה של מפלגת טוב עוד תחקר לעומקה לבטח על ידי רבים וטובים. אחרי הכול רבים מחבריה מחזיקים ביכולות ניתוח אקדמיות ובכישורי מחקר מעולים. אולם למרות הכול, במבחן המעשה הם לא עמדו.

עם 1,833 קולות בירושלים, שהייתה אמורה מבחינתם להיות מעוז בולט, מדובר בכישלון. ושאלת השאלות היא מהיכן הגיעו הקולות.

ביהדות התורה יטענו שהקולות מגיעים ממאגר המצביעים שלהם, מ'דגל התורה' אם לדייק, אחרים יטענו שמדובר בקולות שגם כך לא היו מצביעים לג'. כך או כך, הנתונים מספרים כי באזורים שבהם התמקדה התנועה, כמו בית וגן ורמת אשכול, היא לא השיגה הישגים שומטי לסת. בבית וגן זכתה טוב ב-133 קולות, ברמת אשכול אשכול – 32 קולות בהר נוף – 294 קולות, וברמות ב-294 קולות.

באזורים החרדים המובהקים זכתה התנועה בקולות ספורים בלבד. 16 קולות בעזרת תורה, 12 בסנהדריה ו – 74 במאה שערים.