"אז למה הרב ליצמן לא רוצה להיות שר? אז למה שהרב ליצמן לא יהיה שר, ובא לציון גואל?" תהה היום שוב ושוב שופט בג"ץ אליקים רובינשטיין, בדיון בעתירתה של מפלגת יש עתיד נגד מינויו של ליצמן כסגן שר הבריאות במעמד שר.
הדיון עצמו לא היה קנטרני כדרכם של דיונים בבג"ץ הקשורים לציבור החרדי ולנציגיו, אלא היה ענייני מאוד ועסק בעיקר בעובדה שליצמן מכהן למעשה כשר במשרה מלאה, כך שאין כל היגיון בהמשך ההסדר המעורפל של 'סגן שר במעמד שר', כך לעמדת העותרים, אותה שמעו השופטים באהדה רבה.
רובינשטיין אף סיפק רקע היסטורי ופוליטי: "השתאיתי כל השנים על החידה הזו, כי בראשית המדינה היה את מנהיג אגודת ישראל הרב יצחק מאיר לוין שהיה שר, כך שאין בעיה אידיאולוגית, ובעיה בעיה של אחריות גם אין, כי ממילא כולם בקואליציה, כולל יו"ר ועדת הכספים שזה אבי כל התפקידים והוא אחראי לתקציבים"…
קרא עוד:[postim]
ההכרעה בעתירה צפויה בשבועות הקרובים, ומהדיון היום היה ניתן ללמוד בבירור לאן הרוח נושבת. מבחינה מעשית ופוליטית, סוגיית תפקידו המדויק של ליצמן אינה הבעיה הקשה, משום שאם בג"ץ יאלץ אותו להכריע בין מינוי לשר או התפטרות ממשרד הבריאות, יש יותר מיסוד סביר להניח שהוא יקבל את אישורם של האדמו"ר מגור ומועצת גדולי התורה להתמנות לשר, "ובא לציון גואל", כלשונו של השופט חובש הכיפה.
"אז למה שהרב ליצמן לא יהיה שר?". סגן השר במשרדו
הסיפור המרכזי בעתירה היום היה דווקא זה שאליו לא כיוונו העותרים כלל. השופטים הצביעו על חוק יסוד הממשלה אשר אינו מאפשר לראש הממשלה לכהן בקביעות בתפקידי שר בנוסף לתפקידו הראשי והמורכב, אשר דורש את תשומת לבו המלאה 24/7. הם אף הציעו לעותרים לתקן את עתירתם שהוגשה במקורה רק נגד מינוי ליצמן, ולדרוש מינוי שרים במשרה מלאה בכל ארבעת המשרדים בהם מחזיק ראש הממשלה – הבריאות, החוץ, התקשורת ושיתוף הפעולה האזורי. העתירה המתוקנת תוגש בתחילת השבוע הבא וכפי שזה נראה, היא תתקבל במלואה.
הוראתו הצפויה של בג"ץ למינוי ארבעה שרי ממשלה נוספים, היא מתכון בטוח לכאב ראש אדיר עבור נתניהו, הנדרש גם כך ללהטט בלוליינות עם 5 סיעות הקואליציה על גבי החבל הדק ששמו 'ממשלת ה-61'. הסצנות שסיפקה הכנסת אך אמש, בשעות הקטנות של הלילה, הן בסך הכול דוגמית או מתאבן למה שצפוי בכל חוק משמעותי או שינוי כלשהו בכל נושא פוליטי בשנים הקרובות.
למעשה, בפני ראש הממשלה יעמדו בקרוב 2 אפשרויות:
האחת, לתקן את חוק יסוד הממשלה כך שיתאפשר לו על פי החוק להחזיק בתיקים מיניסטריאליים נוספים מלבד משרת ראש הממשלה. ההיתכנות: קלושה. מדובר בצעד לא קביל מבחינת הנראות התקשורתית, הציבורית והמשפטית, כך שהוא יתקשה מאוד לגייס רוב של 61 ח"כים לאישורו.
השנייה, להרחיב את הממשלה ולמנות 4 שרים נוספים. זו נראית האפשרות הריאלית היחידה, אך הקשיים בה מרובים. למה? הנה פירוט: מינויו של ליצמן לשר הבריאות יעבור בקלות, משום שליהדות התורה מגיע שר אחד על פי המפתח הקואליציוני. גם מינוי אקוניס לשר התקשורת לא יעורר בעיות, מהסיבה הפשוטה שהנ"ל כבר מכהן כשר (בלי תיק ואחראי על תחומים במשרד התקשורת).
הקושי יהיה בתוספת שני שרים לשני התיקים הפנויים האחרים – החוץ ושיתוף הפעולה האזורי. השותפות הקואליציוניות כבר הוכיחו בפרשיית ארדן-בגין שהן לא יאפשרו תוספת שרים לליכוד מעבר ל-12 שנקבעו בהסכמים, כך שמינויים של שני ח"כים נוספים מהליכוד לא בא בחשבון. מה שנותר הוא מינוי שרים מכהנים לשני התפקידים מבלי להרחיב את הממשלה (היתכנות גבוהה), או הענקת שני תקני שרים נוספים לשותפות (היתכנות נמוכה מאוד).
דלת מסתובבת. גלעד ארדן ובני בגין
אולם הבעיות עדיין לא תמו. בעוד התיק הזוטר של שיתוף הפעולה האזורי יימסר בקלות לשרי ליכוד מכהנים כמו שר התיירות יריב לוין או שרת הגמלאים והצעירים גילה גמליאל, תיק החוץ הוא תיבת פנדורה של ממש.
אחת הסיבות המרכזיות לעובדה שנתניהו בחר לשמור אצלו את התיק הבכיר, היא קרב האימתנים בצמרת הליכוד בין גלעד ארדן, ישראל כץ וסילבן שלום. על פי שמועות מבוססות, כץ, אשר ידיו לו רב בקדירת מרכז הליכוד המהבילה, הזהיר את נתניהו שלא ימנה איש מלבדו לתפקיד הבכיר. בחירה של ראש הממשלה באחד משלושת אלה לתיק היוקרתי, עלולה לפתוח עליו את שערי הגיהנום בתוך מפלגתו. כך או כך, הפלונטר הפוליטי של נתניהו נראה כמעט בלתי ניתן להתרה.
(צילומים: פלאש 90)
