מהפכת הקטיפה • מדורו השבועי של אליעזר שולמן

חתימת ההסכם של שש המעצמות עם איראן בווינה פתרה בעיה קשה לעלי חמינאי, האיש שהוא 'המילה האחרונה' בהנהגה המקומית. לאורך כל המשא ומתן בלטה ההתלבטות האידיאולוגית העקרונית של חמינאי, שחשש שהסרת הסנקציות לצד הצלת המשק האיראני, תפתח את ארצו למערב ותאפשר לאמריקנים להוביל 'מהפכת קטיפה' שתשנה בהדרגה – בלחץ עממי – את פניו של המשטר. נכונותו לחתום על ההסכם חרף לבטיו ולמרות נאום הקווים האדומים התקיף שנשא רק לפני כשלושה שבועות, מעידה כנראה שהעסקה הייתה טובה מכדי שהאיראנים יוכלו לוותר עליה.

במערכת הביטחון בישראל לא הופתעו מההסכם שנחתם. כבר לפני חודש העריך ראש הממשלה באוזני יו"ר האופוזיציה הרצוג שתהיה חתימה. וכך אמר נתניהו להרצוג: נשיא ארה"ב ברק אובמה נחוש מאי פעם לחתום על הסכם גרעין עם איראן. זו אמורה להיות המורשת שתגדיר את נשיאותו. אילו היה הדבר תלוי במזכיר המדינה, הוא כבר היה סוגר את הפרטים עם שר החוץ האיראני על ארוחת צהריים.

זאת ועוד, ארה"ב והמעצמות הנוספות אומרות שקריסת המשא ומתן תכריח אותן להוציא מה'בוידעם' את האופציה הצבאית. בתקופה שבה המערב כבר עסוק במלחמה נגד דאע"ש בעיראק ובסוריה ומנסה במקביל לעצור את ההתקדמות הרוסית באוקראינה, הדבר האחרון שהוא זקוק לו הוא עימות חזיתי מול האיראנים.

"הפתרון הקל במצב הזה הוא לתת להם עוד ויתורים כדי למנוע את קריסת השיחות. האיראנים מרגישים שהם על הסוס ושהעולם המערבי זקוק להם", אמר נתניהו להרצוג והוסיף: "פריצת הדרך התאפשרה בגלל ויתורים נוספים מצד המערב, לא מצד איראן. כמו בבזאר מזרחי, גם ארה"ב הולכת ומורידה את המחיר ובלבד שתשיג משהו, מזערי ככל שיהיה".

נתניהו ביסס את דבריו בין השאר גם על הערכות מודיעין וחומר מסווג שראש הממשלה והשרים וראשי הסיעות המרכיבות את הקואליציה מקבלים אותו מדי בוקר עם שליח מיוחד, שממתין שיסיימו את הקריאה, ולאחר מכן גורס אותו במתקן גריסה מיוחד המאושר על ידי השב"כ (ראו פירוט בהמשך).

גורם ביטחוני אמר לי השבוע: "מי היו הלוביסטים הכי חזקים באיראן בשנות ה־90? לא חברת הענק 'הליברטון' שנוהלה על ידי סגן הנשיא לשעבר דיק צ'ייני? ומי לדעתך יהיו הראשונים שיפתחו משרד בטהרן? כבר שנה מתקיימות פגישות בין משרד הנפט האיראני לנציגים של חברת אקסון האמריקנית. ומה יקרה כשיתחילו לזרום המיליארדים לשיפוץ ולרכישת מטוסי בואינג אמריקניים חדשים על ידי 'איראן אייר?'" כאשר ביקשתי להבין האם מדובר במידע מוצק או בהערכות, התעטף האיש בשתיקה וסיים את השיחה.

ההסכם בין המעצמות לאיראן הוא האירוע החשוב ביותר באזור מאז החלה הטלטלה בעולם הערבי לפני ארבע שנים וחצי. הבשורה מגיעה למזרח התיכון כשהוא שסוע ממלחמות בעלות מרכיב דתי מובהק (הקרע בין השיעה לסונה), שאיראן ממלאת בהן תפקיד מרכזי. ההערכה במערכת הביטחון היא שמדינות סוניות החוששות מאיראן ומבקשות לשמור על הדומיננטיות שלהן באזור כמו סעודיה, מצרים וטורקיה, ייכנסו למרוץ חימוש במטרה להשיג לעצמן מעמד של (לפחות) מדינת סף גרעינית, נוכח תחושתן כי איראן רימתה את המערב ותמצא דרך לעקוף את ההסכם.

העובדות היבשות הן שבחודשי המשא ומתן השיגו האיראנים הסרה משמעותית בסנקציות. הרצון להתקדם במגעים עם טהרן גרם לוושינגטון להעלים עין מנוכחות כוחות איראניים בעיראק, בלבנון, בסוריה ובתימן. קאסם סולימאני, מפקד 'כוח קודס' – הזרוע הארוכה של משמרות המהפכה האיראניים, נצפה בחודשים האחרונים בכל רחבי המזרח התיכון. הוא כבר לא מסתתר. גם ברמת הגולן הוסר הלוט מעל נוכחותם של אנשי משמרות המהפכה.

אחד האנשים המסוכנים בעולם. גנרל קאסם סולימאני, מפקד 'כוח אל-קודס'

ועם כל זה, גורם בכיר במערכת הביטחון אמר ביום שלישי שההישג האיראני העיקרי במהלך חודשי המשא ומתן הוא הטריז העמוק שנתקע ביחסי ישראל-ארה"ב. השבר באמון לא החל בנאום נתניהו בקונגרס. השבר החל זמן קצר אחרי בחירתו של חסן רוחאני לנשיא איראן. לפני יותר משנתיים התברר למוסד הישראלי שארה"ב ניהלה במשך חודשים ארוכים משא ומתן עם איראן. השיחות נערכו בעומאן, בחסותו של הסולטן קאבוס, והיו שותפים להן נציגים אמריקנים רמי דרג, כולל סגן הנשיא ג'ו ביידן. ארה"ב לא שיתפה אז את ישראל בידיעה על עצם קיומן של השיחות.

האמון הנדרש בין שתי ממשלות, שהן גם בנות ברית קרובות, לא היה שם מלכתחילה. זה לא רק הפער שהלך והתרחב בין האינטרסים הישראליים והאמריקניים. זה הקוקטייל הרעיל שנוצר לא רק בשל הניגוד בין השקפות העולם השונות של נתניהו ואובמה, אלא גם מהאינטראקציה הפרסונלית ביניהם. אז נכנסה גם פרשת הנאום בקונגרס ובעקבותיה ההשפלה האמריקנית נגד נתניהו. תחילתה בפרשת "הערבים באים בכמויות אדירות לקלפי", והמשכה בהדלפה ל'וול-סטריט ג'ורנל' שלפיה ישראל ריגלה אחר ארה"ב בשורה של שיחות עם איראן באירופה.

האם קיימת אופציה צבאית? שאלתי. האיש גיחך. "אין אופציה צבאית ישראלית או אמריקנית, מפני שאין פעולה צבאית יעילה ללא רכיב קרקעי – פלישה ולא רק פשיטה. לפני תריסר שנים נבהלו באיראן והקפיאו את ההתגרענות הצבאית כי הנשיא ג'ורג' וו' בוש פלש לעיראק. זו הייתה אמריקה אחרת, סמוכה לפיגועי 11 בספטמבר ונחושה לשלם את המחירים הנחוצים להפלת הטליבאן באפגניסטן וסדאם חוסיין בבגדד.

בשנים שמאז הוגשו לציבור האמריקני ולצבאו השטרות לפירעון; ההתלהבות הצטננה; תקציבי הפנטגון שוספו; דאע"ש על הכוונת. רוסיה מתגרה. סין מתרחבת. החיילים עייפים וממורמרים. רבבות ייאלצו לפרוש לאבטלה והנותרים סולדים ממשימות מדבריות המרחיקות אותם ממשפחותיהם לחודשים רבים. איש אינו רוצה מלחמה. על כן ההרתעה הגלומה בעיצומים הכלכליים הייתה אמינה יותר, והוכחה כיעילה יותר מהנפנוף בעוצמה הצבאית. כל זה היה נכון עד שהאיראנים הכניעו את ארה"ב והמערב בטקטיקה מבריקה.

טקטיקה של סוחרים

מאיר ג'בדנפאר, מומחה לפוליטיקה איראנית עכשווית במרכז הבין-תחומי בהרצליה, מסכים עם התחושה השוררת בישראל ובמדינות נוספות כי איראן קיבלה הרבה יותר ממה שנתנה. "לאיראנים חשוב לתת ולקבל תמורה ראויה", הוא אומר. "הם חייבים להרגיש שהצד השני מוכן לתת, זה אצלם גם עניין של כבוד. הם רוצים לראות שהצד השני מבין ומכבד את הזכות שלהם. לאיראנים היה חשוב מאוד לקבל את הפסקת הסנקציות.

"באיראן משא ומתן נועד ליצור יחסים לטווח ארוך. התרבות האיראנית היא תרבות של סוחרים, הם מסתכלים על משא ומתן כעל תהליך בונה יחסים כדי שהצד השני יחזור שוב לעשות אִתם עסקים. צריך גם להבין שהאיראנים רואים את עצמם יותר מוסלמים מאשר איראנים, הם רוצים להיות מנהיגים של העולם המוסלמי ולהפגין כוח. הם מבינים שהם לא יהיו מעצמת-על, אבל הם רוצים להיות עצמאים כדי לעשות כל מה שהם רוצים בתוך איראן בלי אף שאחד יתערב.

ג'בדנפאר מספר על נייר עמדה של מכון המחקר סיאן-איי מווירג'יניה, שנכתב בעקבות דיון בהשתתפות שגרירים אירופים ואמריקנים לשעבר בטהרן, בו מוגדר המשא ומתן עם איראן כ"מייסר ומכאיב". אחד המשתתפים תיאר שיחה עם כלכלן של הבנק העולמי שהגיע לביקור בטהרן, ולא הבין מדוע מדינות המפרץ קונות פֵירות בדרום אמריקה ולא באיראן הסמוכה, שידועה בפירות המשובחים שלה.

שיחה עם סוחר פירות מאיחוד האמירויות הבהירה לכלכלן מדוע פירות מגיעים למפרץ ממרחק כה רב. סוחר הפירות, סיפר השגריר לשעבר, אמר לכלכלן שבדרום אמריקה, מנהל משא ומתן נוקשה ובסופו הוא מקבל משלוחים קבועים במחיר קבוע. עם האיראנים הוא מנהל משא ומתן נוקשה שבסופו הוא מקבל משלוח אחד, ואז הוא נאלץ לנהל משא ומתן נוקשה כדי לקבל משלוח נוסף וכך שוב ושוב לפני כל משלוח.

שועלי מו"מ ערמומיים. בזאר פרסי בטהראן

האיראנים, נכתב בנייר העמדה, מאריכים את המשא ומתן ומתישים את יריביהם. הם דנים בתנאי החוזה ורק לאחר מכן עוברים לדון ביישומם. לאורך המשא ומתן הם משתמשים בטקטיקה של אשמה, הם לעולם לא יביעו הכרת תודה, אלא תמיד יאמרו שההצעה הנגדית איננה טובה מספיק.

האיראנים חשדנים וחוששים שהם מוקפים באויבים, נכתב באתר של 'המכון לשלום', מרכז לניהול סכסוכים שהוקם על ידי הקונגרס האמריקני כדי לפתור סכסוכים בדרכי שלום. מי שמנהל אִתם משא ומתן צריך לתת להם כבוד על הישגי העבר ולהבין את תחושת ההשפלה ההיסטורית העכשווית.

אין להם ניסיון דיפלומטי ואין להם צוות תומך, לכן הם יגיעו לעתים קרובות לשולחן המשא ומתן בלי עובדות, מספרים או מפות. הם מכבדים כוח ובזים לחולשה. הם תיאטרליים ושבויים ברטוריקה קיצונית ובעמדות נוקשות, והעדיפות שלהם בכל משא ומתן היא הישרדותם של המנהיגים בשלטון.

תוצאות המשא ומתן השבוע מאמתות את הדברים.

הסוד של 'ורד הרים'

שר החינוך נפתלי בנט, כמו גם שר האוצר משה כחלון, נחשבים לאנשים מעודכנים בתחום הסלולר. הם מחזיקים במכשירים מתקדמים בתחום. ועם זאת, מי שפגש אותם לאחרונה יכול היה להבחין שאחד העוזרים הצמוד אליהם נושא אתו מכשיר סלולרי מגושם בצבע שחור עם צג אפור ומשמים, בעל משקל חורג וסוללה גדולה. ניסיון לברר על המכשיר ייענה במשיכת כתפיים וחיוך קל. למי שינדנד יותר מדי הם יפטירו שזה מכשיר סלולרי ממשלתי שניתן לשרי הממשלה.

הכירו את 'ורד הרים', הטלפון הפועל על רשת סלולרית צבאית: הוא מוצפן וניתן לחלק מהשרים, ראשי הסיעות בקואליציה. כאשר יש צורך בהתייעצות דחופה בנושאים ביטחוניים, 'ורד הרים' יהיה המכשיר שדרכו ישוחח ראש הממשלה עם השרים, חברי הקבינט, שהם ראשי סיעות. טלפונים דומים יש גם לשר הביטחון, ראש השב"כ, ראש המוסד וראש המטה לביטחון לאומי. בחודש האחרון צלצלו הטלפונים כמה פעמים.

הקשת קוד בן ארבע ספרות פותחת את הטלפון הייחודי. קוד אחר, אף הוא בן ארבע ספרות, מאפשר לקיים שיחה. כאשר החל הירי מעזה, התייעץ ראש הממשלה עם שריו דרך 'ורד הרים', מה התגובה הראויה. לאחר שפרש את השיקולים וההמלצות של גורמי הביטחון השונים גובשה התגובה. גם העדכון על אברה מנגיסטו השוהה אצל החמאס, הועבר בטלפון הזה. והיו עוד נושאים.

הטלפון היוקרתי והמגושם הזה מהווה 'כאב ראש' עבור השר שמקבל אותו. הוא חייב להיות צמוד אליו, וכאשר השר בבית הוא חייב לשים אותו בכספת מיוחדת המותקנת בביתו על ידי השב"כ. הקוד לכספת ידוע לשר בלבד.

מאז ייסוד הממשלה, הקבינט בן עשרת החברים ממעט להתכנס. לא ניתן לתת דיווחים סודיים ביותר בפורום רחב כל כך. קבינט מצומצם טרם הוקם. כאשר יש צורך, ראש הממשלה ושר הביטחון מקבלים את ההחלטות. לעתים קרובות שר הכלכלה אריה דרעי ושר החינוך נפתלי בנט מתבקשים לחוות דעה. שיקול דעתו וניסיונו רב השנים של דרעי והחיבור של בנט לגורמים ביטחוניים רבים, זוכים להערכה אצל ראש הממשלה.

זוכים להערכת נתניהו. דרעי ובנט (פלאש 90)

אצל שר הביטחון יעלון, בנט לא זוכה להערכה רבה בעקבות המחלוקת האישית ביניהם בימי 'צוק איתן' על אודות הצורך לפוצץ מנהרות. על דרעי התבטא בהמשך לדיון בטחוני כי הוא "בעל שכל ישר".

להערכה הזו יש גם מחיר. בכל בוקר, בשעה מוקדמת, מגיע ללשכות השרים כחלון, בנט ודרעי – שליח מיוחד עם תיק שחור וסגור. הוא נותן אותו למאבטח מסוים בלבד, שאושר לצורך התפקיד על ידי השב"כ, וזה נוטל את התיק ומגיש אותו באופן אישי לשר. זהו העדכון הביטחוני הכמוס, הזוכה לכינוי 'חומר שחור'. השר מעיין ולאחר מכן נוטל את דפי העדכון ומכניס אותם למגרסה מיוחדת שמאושרת על ידי השב"כ שקורעת את הדפים שתי וערב. רק לאחר שהשר סיים את הקריאה והחומר נגרס, המאבטח מורשה לעזוב את החדר. עד אז הוא מאבטח את החדר ומונע כניסת זרים.

מערכת התקשורת 'ורד הרים' משמשת גם את בכירי מערכת הביטחון ומפקדים בצה"ל. על פי הערכות יש לה כמה אלפי מנויים: קציני צה"ל, בעיקר ביחידות מבצעיות, מדרגת סרן ומעלה. הרשת בנויה על כמה מאות תחנות בסיס (אנטנות) סלולריות ועל כמה תחנות ניידות, המורכבות מכלי רכב ומסוגלות לספק לצבא כיסוי סלולרי נייד באזורים שמחוץ לטווח הכיסוי של רשת האנטנות הנייחת.

חלק מהסיבה לעיצוב המיוחד של 'ורד הרים' הוא הסוללה הגדולה המתוכננת להספיק למספר שעות גבוה מהנדרש בשוק האזרחי. המכשיר גם נדרש לעמוד בטלטלות ומכות שירסקו כל מכשיר אזרחי. ההקשחה המיוחדת כוללת ציפוי צמיגי.

במושגים אזרחיים, הסלולרי הזה מספק ביצועים עלובים ביותר. המכשיר יודע בעיקר להעביר קול בשיחה סלולרית או ב'לחץ ודבר' או בתקשורת אלחוטית דרך תחנת ממסר. במכשיר משולבת גם מערכת איתור לווייני (GPS). אין לו מסך צבעוני או אייקונים. גם לא אינטרנט סלולרי. אפילו הודעות טקסט אין בו, לפחות בינתיים.

מובן שבכל הפגמים האלה אין כדי למנוע מהמכשיר הגדול והמכוער הזה להיהפך לסמל סטטוס בקרב שרי הממשלה, כמו גם אצל בכירי מערכת הביטחון.

היתרון החשוב ביותר של 'ורד הרים' הוא ההצפנה, בניגוד למכשירים האזרחיים, החשופים במידה מסוימת. ליתר ביטחון נחסמה באופן מוחלט האפשרות להעברת שיחות בין הרשת הסלולרית הצבאית לרשתות האזרחיות.

הרשת מאפשרת למחזיקי המכשיר לנהל שיחות סלולריות מאובטחות בעניינים מבצעיים, ללא חשש מהאזנות. מערכת ההגנה וההצפנה פותחה על ידי צה"ל והיא חסינה גם מפני האפשרות שמכשיר סלולרי יאבד וייפול בידי האויב.

צורך מבצעי וסמל סטטוס. מכשיר טלפון נייד 'ורד הרים'

מי פועל לשחרור מנגיסטו?

מעט מאוד מותר לכתוב על העמל שהשקיעו בשירות הביטחון הכללי כדי לדעת מה קרה לאברה מנגיסטו שעבר לעזה. בשב"כ עדיין נושאים את צלקות חוסר המידע על אודות גלעד שליט והפיקו מאז לקחים. גם שיטות העבודה שונו. כיום יש לשב"כ ולגופי מודיעין נוספים הרבה מידע על המתרחש בעזה וסביבותיה. האם ישוב אברה מנגיסטו לחיק משפחתו בקרוב? התשובה מורכבת, והיא נמצאת יותר בדרג המדיני. הדרג הביטחוני נתן לדרג המדיני את המידע וההערכות שלו. הכול מייחלים לסוף טוב לטרגדיה הזו. הגורמים הבכירים ביותר במערכת הביטחון אינם יודעים להשיב באופן מוחלט האם מנגיסטו עדיין חי.

אל"מ ליאור לוטן הוא מומחה גדול למשא ומתן עם האויב, עם חמאס ועם חיזבאללה. ללוטן ותק של יותר מ-20 שנה בעסקי החטופים משני צִדי המשוואה: כמפקד צוות בסיירת מטכ"ל הוא פרץ לבית שבו הוחזק נחשון וקסמן ז"ל, ועל אף שחטף שני כדורים ונפצע קשה המשיך לרוץ קדימה. לוטן הוא הלוחם הראשון של מטכ"ל שקפץ על המחבל מוסטפה דיראני בלבנון, כדי לחטוף אותו לישראל במטרה לחקור אותו על הנווט רון ארד שנפל בלבנון ב-1986.

ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון משה יעלון הודיעו השבוע שישראל לא תנהל משא-ומתן על אברה מנגיסטו, וגם לא על אות חיים ממנו. חמאס מצדו לא משחרר סתם כך ישראלים שמגיעים לידיו, לטייל בעזה, והמצרים הבהירו למערכת הביטחון שחמאס משקר בטענתו כי מנגיסטו עבר במנהרה לסיני.

לדברי גורמים במערכת הביטחון, התחושה שהתפתחה כאילו מדינת ישראל לא טיפלה ב'סוגיית מנגיסטו' הוא שקרי. המדינה ניסתה לסגור את הסיפור הזה באפיק הומניטרי חשאי, כפי שהיה בעבר מול חמאס בעזה ומול חיזבאללה בלבנון, שהחזירו ישראלים, לרוב לוקים בנפשם, שקפצו מעל הגדר או שחו לעזה וללבנון.

הקונספציה: חמאס יבין שאין לו ביד כלום ובישראל לא ידברו על זה, כך אברה מנגיסטו יוחזר. אך הקונספציה כשלה, בגלל כישלון חמאס ב'צוק איתן' ללכוד חיילי צה"ל חיים.

כולנו בסיפור הזה חיים ב'טראומת שליט', או יותר נכון 'עסקת שליט' בעבור 1,027 מחבלים, ובניסיון לעצור את המדרון החלקלק שנוצר מאז 'עסקת ג'יבריל' בתשלום במחבלים בעבור חטיפות. בעסקת ג'יבריל (1985) שוחררו 1,150 אסירים כנגד שלושה שבויי צה"ל. מנגיסטו אינו חטוף. הוא הגיע מרצונו לעזה.

מטילה צל כבד. עסקת שליט (פלאש 90)

כדי לשבר את האוזן: גם בעד גופותיהם של הלוחמים הדר גולדין ואורון שאול, שנשלחו על ידי צה"ל לעזה ונהרגו בשליחות המדינה במלחמה, ישראל טוענת שלא תשלם במחבלים חיים, בהמלצות 'ועדת שמגר' שחוברו בצל טראומת שליט, שלפיהן על גופות משלמים בגופות.

ובכל זאת: ישראל ערבה לאזרחיה. גם למי שרץ מרצונו לעזה. לכן צריך להמשיך ולהתאמץ לקבל אות חיים. כל מערכת הביטחון: צה"ל השב"כ ומתַאֵם פעולות הממשלה בשטחים עסקו בסוגיה תחת נתניהו ויעלון. היו פניות למתווכים כמו מצרים, קטאר, וכנראה שגם לטוני בלייר, הצלב האדום ולאו"ם. ישראל ניסתה לפתור את טרגדיית מנגיסטו כסוגיה קטנה, הומניטרית, מקומית, חסרת השפעה ביטחונית-אסטרטגית.

לצד זאת, גורמים אירופיים ואישים במזרח התיכון פנו לראשי החמאס בבקשה לקבל מידע. גם השלטון באתיופיה גילה עניין בנושא. ויש לו מנופי לחץ על חמאס שישראל כלל לא עוסקת אִתם. במערכת הביטחון סבורים שהודעת חמאס שלפיה הוא היה בידיהם ו'שוחרר' היא שקר, ורק מעלה את החשש הכבד לחייו. עתה ממתינים כולם לראות האם הלחץ של גורמים מחו"ל יסייע.