עדות ותיעוד מלא מהשטח: "הצלתי את הילד משריפה, היה נס גלוי"

הגולש אלימלך יצחק, ששלח לנו בעבר גלריות מעניינות לאתר, תיעד אתמול את ההדלקה הגדולה בשכונת בית וגן הירושלמית וסיפר על הדרמה הגדולה שהתרחשה במקום.

יצוין כי מדובר במדורה של התושבים ברחוב זנגוויל שליד בית החולים שערי צדק ולא במדורה המסורתית של בית וגן.

וכך מספר אלימלך יצחק:

הכל התחיל טוב ויפה כמו כל מדורת ל"ג בעומר שכונתית. שמח.

אין לי מושג אם מדובר בחבורת תהילים שזכתה בהדלקת מדורה קבוצתית או בילדי השכונה שהגיעו ללא ליווי מבוגרים. בין כך או כך, היו במקום מעט מבוגרים אחראיים והרבה מאוד ילדים, בכל הגילאים.

אני הגעתי למקום במקרה לאחר שעברתי בשד' הרצל וראיתי מלמעלה את המדורה הענקית. החלטתי להצטרף לחגיגה ולתעד עבור האתר.

אחרי שהגעתי למקום והתקרבתי, ראיתי ילדים קטנים המתקרבים לאש וזורקים לעברה חפצים שונים, קרשים ושאריות קרטונים. בתחילה נבהלתי וצעקתי על כמה ילדים להתרחק, כי זה מסוכן, אבל אחרי כמה דקות, כשראיתי שהורים של חלק מהילדים "משגיחים" עליהם, הנחתי להם לנפשם.

כפי שתוכלו לראות בתמונות המצורפות כאן, מדורה אחת בערה בעוצמה, כאשר עצים רבים מוכנים להדלקה נוספת.

המדורה שעוד לא נדלקה, הייתה מאוד גדולה ונראה שגם יציבה מספיק כדי שהקרשים הבוערים לא יפלו ליד אנשים. אך היא הוקמה בקרבת מקום לשיחים יבשים, שרק מהחום הגבוה עשויים להידלק.

רציתי להתריע בפני האחראים להדלקה, אך מלבד איש אחד שעמד בקרבת מקום והסכים איתי, לא מצאתי עם מי לדבר.

מאוחר יותר, התקרבתי יותר כדי לתעד את ההדלקה.

התרעתי, כאמור, בפני מי שחשבתי שאני צריך להתרות, אבל אמרו לי שזה בסדר, שננקטו כל פעולות הזהירות. האמנתי להם.

אחרי שאחד המבוגרים הדליק את המדורה "לכבוד התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי", הוא העביר את "השרביט" הבוער לנער צעיר, עדיין מבוגר מספיק כדי להבחין בין טוב למוטב, ובין הדלקת המדורה לבין סכנת נפשות של ממש.

תוך כדי ההדלקה, אני מוצא ילד קטן, בן 6 לערך, שהתיישב ליד המדורה הענקית, עוד לפני שזאת בערה, שניות ספורות אחרי ההדלקה. האש החלה להתפשט – והילד לא ראה את הלהבות מתקרבות.

תיעדתי אותו, ושאלתי אותו, "ילד, איפה ההורים שלך?", הוא לא ענה. התחיל להסתכל לצדדים ולא מצא אותם. הרמתי אותו מיד והרחקתי אותו מהמקום. "בוא נתרחק מפה קצת", אמרתי לו, "זה מאוד מסוכן, אתה יכול לקבל כוויה וזה יכאב". יותר מזה אי אפשר להסביר לו.

מה אני אגיד לו? שהוא יכול להישרף למוות? ואיפה ההורים?

אחרי הזעזוע העמוק, ולאחר שהבחנתי שהילד התרחק מספיק והוא נמצא בסביבת ילדים אחרים שישמרו עליו עד כמה שילדים אחרים יכולים לשמור – המשכתי לתעד. ידעתי שמשהו יקרה.

ואז, הלהבות עלו, והשיחים בצד כמו ביקשו להישרף גם. להשתתף בחגיגה. הבעיה: מכוניות חונות סמוך לשיחים. אם רק האש תתפשט, אסון גדול יכול לקרות כאן. מרוב זעזוע, אני כותב וכותב ולא מגיע לנקודה. השיחים הוצתו. פאניקה גדולה בקהל, ילדים החלו לחפש את ילדיהם. "מוישי איפה אתה? יצחק בוא לפה מיד! יענקי אמרתי לך להיכנס לאוטו!". פתאום כולם דואגים, ובצדק. איך לא דאגו קודם – אני לא יודע.

התחלתי להרחיק ילדים מהמקום וכמה ילדים התחילו לצעוק: "תתקשרו דחוף למכבי האש!". בשביל זה הם הרי נמצאים, נכון? מצד אחד לא רציתי לחייג. תסתדרו, רציתי לומר לאחראים הלא אחראים. אבל חייגתי 102, כמו רבים אחרים. מישהו צריך למנוע את האסון הזה.

יצוין כי במוקד כיבוי האש נאמר לי שהם כבר קיבלו דיווח והם בדרכם אלינו. בינתיים, אל תשאלו איך כי אני לא יודע, האש לא התפשטה כפי שכולם חשבו ונעצרה סמוך למכוניות. כמה מבוגרים מיוזעים אמרו שזה נס, ומי המשוגע שהדליק את המדורה במקום הזה, ואיך לא חושבים על ההשלכות מבעוד מועד ועוד הרבה מילים יפות.

תכל'ס – גם אני הייתי שם ולמרות שאמרתי לאחד המבוגרים במקום שאני חושב שזה לא מספיק בטיחותי – לא מנעתי את ההדלקה והמשכתי לצלם כאילו כלום לא קרה. אני לא מאשים את האנשים האחרים שלא מנעו את ההדלקה, כי כשמישהו מחליט להדליק – הוא כנראה ידליק. אני בא בטענות למשוגעים שלא אחראיים שמדליקים את המדורות האלה.

תודה רבה לכבאים שבאו וטיפלו בנאמנות בקריאה הדחופה. תודה רבה לבורא עולם שמנע אסון כבד לא עלינו. תודה לכל מי שסייע וכל מי שהרחיק ילדים זרים מהלהבות האימתניות.

הצעה לסדר: בשנה הבאה, שהעירייה תארגן הדלקה גדולה מרכזית בכל שכונה ושכונה, ותאסור הדלקה פרטית שיכולה לסכן חיי אדם. התשמעו קולי, או שאתם, הגורמים האחראיים, מחכים לאסון רציני כדי להפיק לקחים?

צילום: אלימלך יצחק