בתחילת שנות ה-60 נחת בקובה מטוס אל-על שעשה את הדרך הארוכה מישראל. נוסעיו לא נדרשו להציג דרכונים, לאסוף את המזוודות או לחפש מלון במרכז העיר. למעשה, כלל לא היו בו נוסעים. כשנפתחו הדלתות שלו, קפצו מהן עשרות עזים ישראליות, שנאלצו להותיר מאחור את נופיה של ארץ הקודש ולהתרגל לאווירה ולקצב של האיים הקאריביים.
מה חיפשו העזים שלנו בקובה זמן קצר אחרי ההפיכה בה תפס קסטרו את השלטון? עופר אדרת מסביר בעיתון הארץ שמתברר כי קסטרו שם את עיניו על העזים הארצישראליות מבעוד מועד, ורק חיכה להזדמנות לטעום את החלב שלהן. זו נקרתה בדרכו עם כינון היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לקובה, ב-1960.
"פידל חשב שבישראל יש עזים שנותנות חלב כמו פרה. הוא מאוד התלהב מההתקדמות הטכנית שישראל עשתה בתחום החקלאות", סיפרה קלריטה (גלילה) מלחי, שהיתה מזכירתו של שגריר קובה בישראל דאז, במסגרת סרט תיעודי שמוכן בימים אלו. שגריר קובה בישראל, מהפכן יהודי מיליונר בשם ד"ר ריקרדו וולף, החליט להגשים את החלום של הבוס ששלח אותו מהוואנה לישראל, וחיפש אחר עזים "שנותנות חלב כמו פרה", וניתן יהיה לשלוח אותן הרחק מעבר לאוקיינוס.
"זה לא היה פשוט להשיג את העזים האלה. היו עניינים עם משרד החקלאות, היה צריך להוציא תעודה לכל עז וכל מיני עניינים", נזכרה מלחי. לבסוף, כשנמצאו המועמדות למשימה, הן רוכזו בשדה התעופה וחיכו לרגע המתאים. מטוס אל-על שנחת בארץ מקובה פרק עולים חדשים מקרב הקהילה היהודית הקובנית, שבחרו להימלט ממולדתם בעקבות המהפכה. "הביאו את האווירון עם העולים. נסענו לשדה התעופה, לקבל את פניהם", סיפרה מלחי. אחר כך, לדבריה, הוציאו מהמטוס את כל תכולת המטוס כדי לפנות מקום לנוסעות החדשות – העזים.
הטיסה עברה בשלום יחסי, אך בדרך נדרשה הפסקה כדי לאפשר לעזים לאכול וגם לחלוב אותן. "נדמה לי שזה היה בספרד", אמרה מלחי, וסיכמה: "אתה יודע כמה היינו צריכים לשלם לאל-על בשביל כל העניין הזה?".
באל-על, אגב, לא זוכרים את הסיפור הזה, אך גם לא מכחישים אותו. "ייתכן בהחלט שאל-על הטיסה עזים לקובה, אבל אולי היא הטיסה אותן לארה"ב, ומשם הועברו על ידי חברה אחרת לקובה", כתב ל"הארץ" מרווין גולדמן, מומחה להיסטוריה של חברת התעופה הלאומית, אליו הופנתה שאלת "הארץ" בנושא שנשלחה אל צוות שימור המורשת של אל-על.
בארכיון "הארץ" שמור תיעוד אשר עשוי לחזק את הסיפור על העזים וקסטרו. בכתבה מחודש יולי 1961 דווח כי משרד החקלאות הישראלי שלח לקובה מומחה כדי לסייע לקובנים לשפר את התרבות העזים. את עסקת העזים תמורת עולים מימן וולף מכיסו הפרטי. ב-1973 נותקו היחסים הדיפלומטיים בין קובה לישראל בעקבות מלחמת יום כיפור, אך וולף בחר להישאר בארץ ולא לשוב לקובה.
וולף, יליד גרמניה, היגר כבר בשנות ה-20 לקובה והפך למקורבו של קסטרו. כתעשיין עשיר, הוא תרם כסף רב למימון המהפכה. לאחר מכן הוא סירב בנימוס להצעה להיות שר, אך ביקש מקסטרו להיות שגריר קובה בישראל. קסטרו נענה ובשנת 1960 הגיע וולף לישראל כשגריר הראשון – והיחיד – של קובה בישראל.
