למעלה ממאתיים אלף מסמכים חסויים שהיו אמורים להתפרסם רק ב-2070 עלו הבוקר לרשת כדי לאפשר למשפחות החטופים (?) לעיין בהם ולמצוא פתרון לשאלות המייסרות שהן מנת חלקן כבר עשרות שנים. האתר, פרי עבודה מאומצת וחסרת תקדים, עלה בעקבות דרישה ציבורית שהובילה להחלטת ממשלה בנושא. כאן ב-JDN נביא לאורך היום כתבות ועדויות שונות מהפרוטוקולים שנחשפו.
חשוב להדגיש כי רגישות החומרים והיקפם לא יאפשרו סיקור מקיף של כלן העדויות, אלא התמקדות בעיקרים והחשובים שבהם.
אז מה יש במסמכים? ראשית, נתחיל ממה שאין: אין בהם כל הוכחה לחטיפה מאורגנת ושיטתית של תינוקות ע"י הממסד. עם זאת, המסמכים הרבים יכולים להוכיח כי קיים דפוס דומה במאות ואלפי מקרים: הפרוטוקולים והעדויות שהובאו בפני הוועדות מציירים תמונה עגומה – ומספר עדים, בהם ילדים מאומצים, הציגו בפני הוועדה טענות להעלמת ילדים וגם העברתם לאימוץ, לעיתים – תמורת כסף.
ענין נוסף, מטריד במיוחד, קשור בהתנהלותן של וועדות החקירה שמונו לחקור את הענין. מתברר כי הוועדות השונות שחקרו את הנושא עשו ככל יכולתן על מנת לקבוע שמרבית הילדים שנעלמו מחזקת הוריהם נפטרו – גם אם הדבר היה כלול בהמצאת תעודות פטירה "בדיעבד", למשל בשנות ה-90'. במקרים לא מעטים מותו של הילד נקבע על סמך רישום בודד משנות ה-40' או ה-50' שאותר בבית החולים, במשרד הבריאות או במסמכי חברה קדישא – והעובדה כי ארכיונים רבים הושמדו או לא נשמרו הובילה מספר תיקים ל"מבוי סתום".
כאמור, מדובר על כמות חסרת תקדים של עדויות עוכרות שלווה. בשלב זה נביא מספר מועט מהן, בהמשך היום נעלה רבות אחרות.
1. אישה שנולדה בשנת 1954 ולפי ההשערה נמנתה על ילדי תימן ואומצה. בשיחה עם נציגי הוועדה אמרה: "ידעתי בגיל 15 שאני בת מאומצת, אבל מעולם לא דיברתי על כך עם הוריי. שאלתי את אמי אם אני מאומצת והיא אמרה לי כן. אמרה לי שהאישה שמסרה אותי אמרה לה 'לילדה הזו הייתה אמא תימניה שלא יכלה לגדל אותך, זה הכל".
האם המאמצת סיפרה כי לאחר שלא זכו להפקד בילדים, אמר להם עסקן רםואי באותם ימים כי "יש לי בשבילכם ילדה". לפי הסיפור שסופר לה, ההורים המאמצים הגיעו לראות אותה כשהייתה בת שנה והוחזקה בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים. "אמא אמרה שהייתי מלאה פצעים בראש, מאוד מאוד רזה, עור ועצמות, ילדה חולה".
האשה הוסיפה: "הסיקור סביב הפרשה גרם לי להרהר בנוגע לזהותי…כשקראתי את הכתבות בעיתונים התחלתי לחשוב ולקשר – לא יכולתי לישון בלילה, אולי זו בעצם אני. כל הקצוות מקשרים".
2. בפני וועדת קדמי הוצגה עדות של אדם שטען: "בהיותו תינוק הציע צוות אמריקני שהסתובב בבית היולדות בחדרה לקנות אותו תמורת סכום כסף נכבד, אך אמו סירבה". הוועדה לא הצליחה לברר האם התרחש הסיפור, מכיוון שהאם סירבה לשוחח איתם.
3. בתיק נוסף שנחקר גילתה הוועדה כי לא היה קיים רישום לאישור ההורים הביולוגיים לאימוץ: משרד הסעד ניסה לחפש את ההורים, אך לדברי המשרד הם לא הופיעו במרשם התושבים. "יש תיק 'אימוץ' במשרד הסעד לירושלים", נכתב, כשהמילה "אימוץ" הופיעה במרכאות.
4. מכתב של משרד הסעד משנת 1954 חושף שרופאים לקחו חלק בתיווך האימוצים. "העובדים הסוציאלים המטפלים במסירת ילדים למשפחות מאמצות נתקלו בזמן האחרון בתופעה שילדים נמסרו בתיווך רופאים", נכתב. במכתב אחר של מזכיר המחלקה לעבודה סוציאלית מאותה שנה עולה שמתווכים פרטיים לקחו גם הם חלק באימוץ, באופן לא חוקי. "מן הראוי שמטעם משרד הסעד תפורסם לידיעת הקהל אזהרה בפני ההסתבכויות הקשורות בקבלת ילד באופן פרטי".
5. אנשי מקצוע שונים משנות החמישים, בהם אחיות ונהגי אמבולנס, התייצבו בפני הוועדות וסיפרו לשופטים ולחוקרים על המחדלים שהיו עדים להם, הרישום הלקוי וגם העדויות על הדרך בה נותק הקשר בין הילדים להוריהם. יהודה הלוי, שעבד כנהג אמבולנס במגן דוד אדום, סיפר כי היה מעביר ילדים חולים מהמעברות לבתי החולים ובחזרה. "הרישום היה מאולתר. לכל ילד יש על היד כתובת".
כאמור, בהמשך היום נפרסם עדויות נוספות מהפרוטוקולים שנחשפו.
בתמונות: חלק מהפרוטוקולים שעלו לרשת
מקימי המדינה היו יהודים רשעים, אין פלא על כל הגילוי הזה!
אין עדות על חטיפה מאורגנת…
ברור, הם לא השאירו טביעות אצבע מחשש לחשיפה.
היו חטיפות מאורגנות, היו והיו.
רק שהם השמידו את הראיות.