הזוועה נמשכת בסוריה יום יום, שעה שעה: המתקפה באידליב זעזעה את העולם בשל התמונות הקשות שיצאו מהמקום, אך אידליב אינה שונה בהיקפי ההרג והחורבן מכל עיר אחרת במדינה המדממת.
כך לדוגמה, בחלאב, העיר שכבר "שוחררה" משליטת המורדים, התרחש בתחילת השבוע פיגוע מחריד במיוחד. משאית תופת התחזתה למשאית ש"מחלקת ממתקים וחטיפים לילדים". היא הגיעה לאזור בו נערכו חילופי אוכלוסיות (בין שיעים לסונים), וכשילדים רבים התקרבו אליה היא התפוצצה.
כתוצאה מהפיצוץ נרצחו 130 בני אדם, למעלה ממחציתם ילדים. עוד 300 איש נפצעו בדרגות שונות.
העיתונאי הסורי עבד באקר אל-חבק היה מראשוני העיתונאים שהגיעו אתמול לזירת הפיגוע אך במקום לצלם, עסק בהצלת חיים של ילדים פצועים עד שלא יכל לשאת זאת עוד. תמונתו ממרר בבכי כבשה את הרשת
רחמנים בני רחמנים…
בכי תנים
"ואמר רבי יוחנן: מאי דכתיב (מהו שכתוב) וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה? (שמות י"ד כ) – בקשו מלאכי השרת לומר שירה,
אמר הקדוש ברוך הוא: מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה?! – – –
(סנהדרין לט:)
לאוריאל וכל עם ישראל: ישה גירסא הגורסת בגמרא הנ"ל (המופיעה גם במגילה י:): מעשי ידי (=עם ישראל) טיבעו (=המצרים) בים (=הנילוס), ואתם אומרים שירה?!"
אולי אין צורך לבכות, אבל בהחלט שאין לשמוח כלל וכלל בהרג חפים מפשע ובפרט ילדים.
לאוריאל, הקב"ה אמר למלאכים לא לומר שירה, אך כשבני ישראל שרו על כך שסוס ורוכבו רמה בים, ושהמצרים צללו כעופרת במים אדירים, הקב"ה לא אמר להם להפסיק לשיר…