ממשלת בנט לפיד קמה רק לפני חמישה שבועות, וכבר מקרטעת. הקואליציה הפסידה במספר גדול של חוקים, לצד חוקים נוספים שנדחו ולא עלו להצבעה עקב אי הצלחתם לגייס רוב. בינתיים, לא מדובר במשהו שיפרק את הממשלה, אך ראש האופוזיציה בנימין נתניהו נערך כבר במרץ לבחירות הבאות.
הפרשן הפוליטי עמית סגל כותב בידיעות אחרונות, "גם בליכוד מבינים בהדרגה שלא יוכלו לחזור לשלטון בקולות החרד"לים והחרדים בלבד. נתניהו מתכנן עכשיו מפלגת מרכז־ימין חדשה, משהו בסגנון כחלון, כזו שתמשוך קולות ימין רך לפני הבחירות ותחבור לממשלתו לאחריהן".
על בנט כותב עמית סגל, "בנט הוא ראש הממשלה בפועל, אבל רחוק מלהיות ראש ממשלת הסקרים. בשאלת ההתאמה לתפקיד, נתניהו נהנה מרוב מוחץ בימין, לפיד מרוב מוחץ במרכז־שמאל, ובנט מסתפק בשאריות בשולי שני המחנות".
"האהדה היחסית לממשלתו איננה מיתרגמת לאהדה אישית אליו, מהטעם הפשוט שרוב התמיכה מגיעה מאנשים שמעולם לא הצביעו ולא יצביעו לו. בנט משוכנע שהתמיכה הציבורית בממשלה תגדל, אבל מודע עד כאב לעובדה שספק גדול אם היא תתורגם למנדטים. ימינה הייתה הטיל שהביא אותו אל מחוץ לאטמוספרה, אבל היא נפגעה קשות בשיגור".
לדברי סגל, האתגר העיקרי ממתין לבנט אם הממשלה תזכה להגיע למועד החילופים, כשיאיר לפיד יהיה ראש הממשלה ובנט שר הפנים שלו. "בלי תואר ראש הממשלה ובלי מחנה טבעי קשה מאוד לשרוד. אני צריך כלי קיבול משופר כדי לאסוף קולות, הוא מסביר לאחרונה".
"לקראת הבחירות הבאות, לא משנה מתי הן ייערכו, ייעשה ניסיון להקים מערך חדש, מרכז־ימין. ערב סגירת הרשימות, בחורף האחרון, ניסה גדעון סער לשכנע את בנט בכל הכוח לאחד את מפלגותיהם כדי לייצר אלטרנטיבה שתהיה ימנית דיה כדי למשוך את מצביעי הליכוד, וגדולה דיה כדי לשאוב את תומכי לפיד. בנט סירב".
"מאז הבחירות הוא מהרהר באפשרות לאחד את הסיעות, אם כי לא נעשה עדיין צעד מעשי בכיוון. לא יהיה מופרך להעריך שאם יוקדמו הבחירות, יתבצע חיבור עם סער, או עם גנץ, או עם שניהם".
