'מפלגת הצדק והפיתוח' של נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, רשמה היום את המפלה הצורבת ביותר מאז נוסדה לפני כעשור ומחצה, ואיבדה מושבים רבים בפרלמנט לטובת המפלגה הכורדית הלאומנית, אויבתה בנפש.
לאחר ספירת 94% מקולות הבוחרים, 'מפלגת הצדק והפיתוח' (AKP) האסלאמיסטית זכתה ב-40.3% מקולות הבוחרים, 'מפלגת העם הרפובליקאית' – מפלגת האופוזיציה הראשית והחילונית, השיגה 25.3%, מפלגה ימנית בשם 'מפלגת התנועה הלאומנית' (MHP) – 16.6%, ו'מפלגת העם הדמוקרטית' של הכורדים (HDP) זכתה בהישג עצום, כאשר עבה את אחוז החסימה הגבוה (10%) והשיגה 12.3% מקולות הבוחרים.
הבחירות הנוכחיות עמדו בסימן התהוותו של המשטר האוטוקרטי, אליו מכוון ארדואן לטענת מתנגדיו. הנשיא הקיצוני, האימפולסיבי והפופוליסט זוכה לתמיכת פשוטי העם ומאז ניצח לראשונה בבחירות לראשות הממשלה, ב-2002, מחזק את שלטונו בבטחה ומרסק כל מוקד התנגדות כמו הצבא, התקשורת ומערכת המשפט.
קרא עוד:
[postim]
השיטה הפוליטית בטורקיה מתאפיינת בדמיון מסוים לשיטה הישראלית. כמו בארץ, גם בטורקיה מנהיג המדינה בפועל הוא ראש הממשלה, ואילו הנשיא נחשב ל'אזרח מס' 1' ולדמות טקסית הנמנעת בדרך כלל מעיסוק בפוליטיקה. כדי למשול, נשענת הממשלה על רוב בפרלמנט, המונה 550 חברים ונבחר בבחירות כלליות על פי מחוזות בחירה.
בשל אחוז החסימה הגבוה, עד כה לא הצליחו להיכנס לפרלמנט יותר מ-2 או 3 מפלגות, ובשנים האחרונות נהנתה מפלגתו של ארדואן מרוב מוחלט, מה שאפשר לו למשול ביד חזקה. הצלחתה המפתיעה של המפלגה הכורדית עתה, תגרע מושבים רבים ממפלגת הצדק והפיתוח, אשר תיאלץ לבנות קואליציה יחד עם מפלגה נוספת, ככל הנראה התנועה הלאומנית, הימנית-קיצונית.
עקב המגבלה על מספר תקופות הכהונה של ראש הממשלה, כפי שנהוג במדינות נוספות, החליט ארדואן לפני מספר חודשים להתמודד על תפקיד נשיא המדינה, ולהותיר את ראשות הממשלה בידי נאמנו, שר החוץ לשעבר אהמט דבוטאולו. מהלך דומה לזה שביצע נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ב-2008, כאשר בשל מגבלת שתי הקדנציות דאג לבחירת נאמנו דימיטרי מדבדב לתפקיד הנשיא, ולאחר קדנציה אחת שבו והתחלפו בתפקידיהם, כשבמקביל מבצר פוטין את מעמד הנשיא ומעביר חוק אשר יאפשר לו תקופת כהונה ארוכה יותר.
כצפוי, זכה ארדואן בתפקיד הנשיא ברוב גדול והחל לסדר לעצמו סמכויות נרחבות, במטרה להפוך את שיטת המשטר לנשיאותית ולהמשיך להנהיג את טורקיה בפועל ובאופן רשמי.
הבחירות הנוכחיות היוו עבורו מבחן כוח משמעותי, ויותר מכך – אבן דרך בכוונותיו הפוליטיות מרחיקות הלכת. בעזרת הרוב בן ה-60% שקיווה להשיג בפרלמנט, תכנן ארדואן לשנות את חוקת טורקיה ולהפוך למנהיגה למשך שנים רבות נוספות, דבר שנראה כרגע רחוק ממנו מאוד.
