התעמולה האנטישמית תחת שלטון היטלר השפיעה לאורך כל החיים על ילדים גרמנים שחונכו בתקופת הנאציזם, כך שבהשוואה למי שנולדו לפני או אחרי תקופתם – הם היו בעלי הנטייה הגדולה ביותר לשמר דעות שליליות על יהודים. כך עולה ממחקר חדש, שמחזק את הטענה שהדרך האפקטיבית ביותר להשפיע על דעת הציבור היא על ידי פנייה לקהל צעיר, בפרט אם מדובר במסר שמאשש אמונות קיימות.
חוקרים מארצות הברית ומשוויץ בחנו סקרים שנערכו בין השנים תשנ"ו לתשס"ו (1996-2006), שבהם נשאלו אזרחים גרמנים על שלל נושאים, בהם דעתם על היהודים. המידע, שנלקח ממאגר "סקר החברה הגרמני", כולל את השקפותיהם של 5,300 איש מ-264 כפרים וערים ברחבי גרמניה.
לפי המחקר, שהובא ע"י הפורום לתיאום המאבק באנטישמיות, אזרחים שנולדו בשנות ה-30 של המאה הקודמת (1930) החזיקו בדעות האנטישמיות הקיצוניות ביותר, גם חמישים שנה אחרי קץ השלטון הנאצי. "זה לא רק שהחינוך הנאצי עבד", הסביר אחד החוקרים, הנס יואכים ווט, "הדבר המדהים הוא שזה לא נעלם אחר כך". מסקנתו היא שאנשים הכפופים למשטר טוטליטארי בשנות חייהם המעצבות יושפעו עמוקות, עד כדי השארת חותם על "צורת חשיבתם".
האזרחים שלמדו במוסדות חינוך בגרמניה בין תרצ"ג-תש"ה (1933-1945) גם הראו שוני בדעותיהם כלפי היהודים כתלות במקום מגוריהם – אם הגיעו מאזור שבו הייתה קיימת כבר אנטישמיות עוד לפני עליית היטלר לשלטון. כדי לעמוד על הקשר הזה, הסתמכו החוקרים על תוצאות בחירות אזוריות כבר מ-1890. הם מצאו שגרמנים מאזורים שבהם הייתה תמיכה היסטורית גדולה יותר במפלגות אנטישמיות – החזיקו בסקרים שנערכו בשנות ה-90 בדעות השלילות ביותר כלפי יהודים.
"היקף ההשפעה של החינוך הנאצי היה תלוי באופן קריטי באם הסביבה הכללית בה גדלו הילדים הייתה כבר מעט אנטישמית", אמר ווט. לדבריו, המחקר מחזק את הסברה שאִינְדּוֹקְטְרִינַצְיָה (שטיפת מוח) יכולה לעבוד, ואף להחזיק מעמד לזמן ארוך – "אך השפעתה תלויה בהתאמתה למשהו שאנשים כבר מאמינים בו".
קרא עוד:
[postim]
בנג'מין אורטמאייר, שעומד בראש מרכז המחקר על חינוך נאצי באוניברסיטת גתה בפרנקפורט, אמר כי תוצאות המחקר הן "לחלוטין מתקבלים על הדעת". הוא הסביר כי "המשמעות של התעמולה הנאצית לא באמת נחשפה עד כה". להשקפתו, יש התעלמות גורפת "משטיפת המוח" תחת שלטון היטלר.
אורטמאייר העריך שאחת הסיבות לכך היא הקושי בדיבוב אזרחים גרמנים מבוגרים על עברם כילדים בימי הנאציזם.
בעוד שיהודים ששרדו את השואה מפרטים וחושפים את ההתעללות וההשפלות בבתי הספר, גרמנים לא יהודים מתארים את חווית הלימודים שלהם כשקטה ומהנה. הוא סיפר שמחנכים נאצים הטמיעו את התעמולה האנטישמית בכל נושאי הלימודים, ואף נתנו לתלמידים משימות שכללו חיפוש במאגרי הכנסייה אחר משפחות יהודיות שהמירו לאחרונה את דתם לנצרות. לדברי אורטמאייר, השמות שסיפקו התלמידים "במשימה החינוכית" הובילו לבסוף לגירוש המשפחות למחנות ריכוז – ובכך הפכו למעשה התלמידים לשותפים לפשע.
השמות שסיפקו התלמידים הובילו לגירוש המשפחות למחנות ריכוז (ארכיון יד ושם)חוקר השואה ביקש להבליט מקרים יוצאי דופן של התארגנויות נוער אנטי נאציות, כמו "ורד לבן" במינכן ו"הפיראטים מאדלווייס" בקולון. "אלו דוגמאות חשובות של צעירים מאותם ימים", אמר אורטמאייר.
