מדובר בקינון טבעי ראשון שהצליח מזה 65 שנה. הגוזל בקע לפני כ-75 יום, אנשי השמורה עקבו אחר הקן באדיקות והחזיקו אצבעות שהגוזל יחזיק מעמד. ביום חמישי האחרון הגוזל פרס את כנפיו ופרח מהקן.
עד מחצית המאה ה-20 עיטמים לבני זנב קיננו בחלקים נרחבים של אירופה, אך נכחדו לחלוטין באזורים נרחבים באירופה: מהאיים הבריטיים ועד מרבית ארצות הים-התיכון. בישראל, שני הקינים האחרונים נצפו בעמק החולה ובגלבוע. זו הייתה האוכלוסייה הדרומית ביותר של המין באירופה ובמערב אסיה, ואולי גם בעולם כולו. בארץ העיטמים נכחדו עם ייבוש אגם החולה ומהרעלות משניות (במיוחד נפגעו משימוש מסיבי ובלתי מבוקר בחומרים להדברת מכרסמים).
בשנות ה-1970 הגה פרופ' מנדלסון ז"ל רעיון להשיבם לטבע בישראל. לשם כך יובאו לגן הזואולוגי של אונ' ת"א 6 פרטים מגני חיות באירופה ובארה"ב. ניסיונות ההשבה שנוסו בשמורת החולה בשנות ה-1980 נכשלו.
מכיוון שברור היה שהעיטמים לא ישובו לקנן בישראל ללא עידוד, ולאור העובדה כי העיטם לבן-זנב הוא מין דגל לשמירת טבע בכלל ולשימור בתי גידול לחים בפרט, הוכנה ב-1992 ע"י רט"ג תכנית השבה להשבתם לנופי הארץ, על בסיס ניסיונות שנצברו בעולם, עפ"י שלושה שלבים: רבייה, אקלום ושחרור, מעקב וניטור.
מאז 1992 שוחררו כ-50 פרטים: בשמורת החולה, בעמק המעיינות בבקעת בית-צידה ו- 2 בכרמל. מבין המשוחררים נרשמו לא פחות 20 מיקרי אובדן משלל גורמים. הפרויקט הוא חלק מפרויקט פורשים כנף שפרש כנפיו מאז 1996 על העיטמים ובכך אפשר יבוא גוזלים מגני-חיות באירופה (הולנד, פולין, אסטוניה ואירלנד) ומעקב טלמטרי.
לדברי אקולוג העופות ברשות הטבע והגנים, אוהד הצופה: "מדובר בהתרגשות גדולה, מפני שהשבת העיטמים היא סמל להצלחה בשיקום ושימור בתי גידול לחים מכיוון שמדובר בטורף העל במערכת זו. העיטמים המושבים ניזונים על מגוון מזון רחב, אך בישראל בעיקר על מינים מתפרצים עם השלכות אקולוגיות שליליות כגון דגי שפמנון או קורמורן גדול. כמו כן הם ניזונים על פגרי בע"ח שונים וצדים גם עופות מים כאגמיות ולכן נוכחותם חשובה ונחוצה. אני מקווה כי נראה עוד קינונים מוצלחים נוספים בהמשך".
צילום: יוסי אשבול, רשות הטבע והגנים
לידיעתכם, המושג "להחזיק אצבעות" הוא מושג נוצרי לחלוטין [צורת התיפלה אצלם].
היזהרו מלהביא ניסוח כזה באתר כשר כל כך.