"בוקר אחד נכנס לבית חב"ד בחור צעיר לבוש בבגדים אפורים, ניגש אלי בחיוך ומציג את עצמו. "שמי תומר (שם בדוי) ואני נזיר במנזר של זן־בודהיזם בקוריאה". לחצתי את ידו והתחלנו לשוחח" – כך פותח הרב נחמיה וילהלם, שליח חב"ד בבנגקוק, תאילנד, את סיפורו אותו הוא מפרסם באתר בית חב"ד.
הרב נחמיה וילהלם, המוכר לגולשי JDN מה"ממתק לשבת" שהוא מפרסם מידי שבוע, ממשיך בסיפורו: "הוא סיפר לי שהוא יושב כבר כמה חודשים במנזר כנזיר, ומתכונן להישאר שם בשנים הקרובות. התחברנו, למדתי אתו קצת והבחור ממש מבין עניין.
"התחלתי לנסות לדבר על לבו, שאולי במקום לשבת שם יעבור לשבת במקום יהודי. הוא אמנם סירב בהחלטיות, אבל בכל זאת לא סיימנו את השיחה בלי 'הישג' מסוים. תומר אמר: "כמו שאתה יודע יש הרבה ישראלים שמחפשים את עצמם, והרבה מהם מגיעים למנזר שלנו. אני מבטיח לך שכל ישראלי שיבוא אלינו וירצה להיות נזיר, אגיד לו שלפני שהוא מחליט סופית – ילך לדבר אתך".
ואכן מפעם לפעם היו מגיעים אלי ישראלים מהסוג שמחפש את עצמו, והיו אומרים לי: תומר שלח אותי לדבר אתך…
יום אחד ניגשת אלי אשה בשם עדי, ואומרת לי: "האמת היא שלא הייתי נכנסת לכאן, כי יהדות זה לא בקטע שלי, אבל אני מאוד מכבדת את תומר, ומכיוון שהוא אמר לי לדבר אתך – באתי לשמוע מה שיש לך להגיד לי".
קישרתי אותה לאשתי, וביחד הצענו לה לקחת פסק זמן לפני שהיא מחליטה לחזור להיות נזירה, וקצת להתעמק ביהדות. וברוך ה', לאחר שיחות ארוכות היא הסכימה להישאר. שבוע רדף שבוע ולאט לאט היא מצאה את עצמה מתחילה לקיים מצוות.
אחרי כמה חודשים הודיעה לנו עדי שהחליטה לשמור שבת. השבת הראשונה ששמרה הייתה מרגשת מאוד. כל האורחים הרבים שלנו הרגישו שזו הייתה שבת חגיגית במיוחד.
בשבת אחר הצהריים נכנסה לבית חב"ד חברה של עדי, שטיילה אתה בתחילת המסע שלה. היא התיישבה ליד השולחן, ולאחר כמה דקות תפסה שחברתה עדי שומרת שבת… היא פנתה אליה נסערת: "את קולטת שמעכשיו יהיה אסור לך לעשן בשבת! יהיה אסור לך לנסוע ברכב בשבת!"
אבל עדי ענתה לה בשלווה: "מעכשיו יהיה מותר לי יום אחד בשבוע לא לעשן, ויהיה מותר לי יום אחד בשבוע לא לנסוע…"
זה היה מיוחד, ובזכותה זכיתי גם אני להסתכלות יפה על שמירת השבת.
אי־אפשר לסיים בלי לספר שלפני מספר שנים תומר שב ארצה, והיום הוא נשוי לאשה יהודייה ואב לילדים. את השליחות שלו במנזר הוא כנראה השלים על הצד הטוב ביותר", מסיים הרב וילהלם.
