קבוצת חסידים באו פעם אל רבם ושאלו אותו "מה הראשי תיבות של בלק?" ענה להם הרבי "ראשי התיבות של בלק הם – ואהבת לרעך כמוך" יצאו החסידים מחדרו של הרבי, הסתכלו אחד על השני ושאלו מי הבין איך זה מסתדר וכמובן אף אחד לא הבין, חזר המבוגר שביניהם לחדרו של הרבי ואמר "רבי סליחה שאני שואל שוב, לא הבנו איך ואהבת לרעך כמוך זה ראשי התיבות של בלק? אמר לו הרבי מה לא הבנתם ב' לא דגושה זה כמו ו' כנגד ואהבת, ל כנגד לרעך וק' זה כמו כ' דגושה כנגד כמוך, אמר לו החסיד "רבי, אבל זה לא מסתדר" ענה לו הרבי בחיוך "מה חשבת ש"ואהבת לרעך כמוך" זה רק כשמסתדר…
גם כשלא מסתדר לך לאהוב את זולתך צריכים לאהוב אותו. בפרשת השבוע אנחנו קוראים על בלעם שבא לקלל את עם ישראל בהזמנה של בלק ובסופו של דבר הוא מברך אותם פעמיים במקום לקלל, בפעם השלישית בלק לוקח אותו אל ראש הפעור ומקווה שמשם יוכל לקלל, בלעם צופה על עם ישראל "וירא את ישראל שוכן לשבטיו" ואז נחה עליו רוח אלוקים והוא אומר את הפסוק המוכר "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל" מסביר רש"י שמה שגרם לכך שנחה עליו הרוח היה זה "שראה שאין פתחיהם מכוונים זה מול זה" הוא ראה שעם ישראל מכבדים את הפרטיות אחד של השני ושומרים על הצניעות, וראה שגם כשהם במצב זמני בהליכתם במדבר הם שומרים על כך, ולכן השתמש בביטוי "אוהליך" המסמל משהו עראי, כי לפעמים היצר אומר לנו כשאתה במצב זמני תתפשר ותוותר לעצמך קצת ובלעם ראה שעם ישראל שומרים על אמונתם ומצוותיהם בכל מצב וזה עורר אותו לברכם שוב.
לכל אחד מאיתנו יש בחיים מצבים "זמניים" שבהם קשה יותר לקיים את המצוות אם זה כשאני לא בסביבתי הפיזית הטבעית, או כשאני לא במצבי הנפשי הטבעי, אני בלי מצב רוח, קשה לי בעבודה וכו' ועלינו לזכור שהתורה והמצוות הם נצחיים וכיהודים הברכה שלנו היא דווקא כשנמשיך ונשמור על יהדותינו בכל מצב וכשנזכור לכבד ולאהוב אחד את השני גם כשלא כל כך מסתדר לי. יהי רצון שנזכה לקיום ברכתו של בלעם "וקם שבט מישראל – זה מלך המשיח" שיביא לנו גאולה שלימה בקרוב ממש. שבת שלום
