תבוא פעם אחת לרבינו על ר"ה
ואתה תגיד לי מה זה ר"ה
מי שלא ראה ר"ה באומן
לא ראה ר"ה מימיו
אתה מוזמן אתה וחבירך
שאין להם מושג מה זה
ר"ה טפחיים מעל הקרקע
אשרינו שזכינו להתקרב לרבינו…
ברעסלעבער חסיד
7 שנים לפני
איפה זה? בבית משולם פייש? או במקום אחר?
אריה לייב
7 שנים לפני
אומן ר"ה, פורים כל השנה…
אני לא מבין: שמח שם כאילו זה לא יום דין. גם בבתי משפט הם ככה רוקדים?
שיקראו קצת את דברי המשגיחים ויבינו מה זו אימת הדין!
אשר
5 שנים לפני
זה אכן בבית המדרש של שיינר, "בית משולם פייש", המנין העממי הגדול בעולם.
ואגב, במרחק מאות מטרים ספורים משם מתקיים מנין גדול פי כמה – שכל כולו דחילו ורחימו.
כי זה האופי של אומן – כוללת את כל הגוונים. את כל הסוגים. את כל המניינים.
כמי שהתפלל יום אחד במנין הזה, אני יכול להעיד שברגעים הללו גאה לבי אשד של בכי-התרגשות.
לא היתה שם שמחה פורימית כלל, וזה גם משתקף היטב בסרטון.
אין כאן שום הוללות, פורקן, השתוללות, כי אם התרגשות מהולה בתקווה, חיוך מאופק, דומע, נושא בחובו עיניים מייחלות לשמים, לב נרגש ונפחד.
ממש כמו שאמר רבי נחמן זי"ע: בראש השנה צריכין להיות חכם שיחשב רק מחשבות טובות שייטיב השם יתברך עמנו וכו'. וצריכין להיות שמח בראש השנה…
(וזאת ללא סתירה להמשך המשפט: "גם צריכין לבכות בראש השנה…").
זה האופי והמהות של ראש השנה: מחד, יום המלכת הבורא, מאידך, יום הדין.
מצד אחד – שמחה. מצד שני – בכי.
ולראות אנשים מקפלים את כל הציפיות שלהם לקראת השנה החדשה, בניגון של השיר: "אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי" – ובלבם תקווה שתהא השנה המתחדשת עלינו לטובה, שנת "ישועה", שנת "שובע", שנת גאולי באה – זה בהחלט מרטיט נימים בעומק הלב…
ולראות אנשים מן הסוג שהיה גומר להתפלל חת'שתיים, צ'יק-צ'ק ולאוכל שבסעודות – מאריכים בתפילה שעות על גבי שעות, בהתלהבות, בהתרוממות רוח, ב"שמחתי מתוך יראתי" – זה בהחלט מרעיד מיתרים בנשמה…
אשרינו מה טוב חלקינו! אשרינו שזכינו!
יהי רצון שנזכה גם השנה!!!
שאול משה אלימלך סיתהון דבאח מארגנטינה
5 שנים לפני
אין כמו אומן בר"ה איזה כיף! פשוט מי שלא היה ראש השנה באומן הוא לא יודע מה זה!!
האם אתם בטוחים שזה בראש השנה? זה נראה בפורים?
תבוא פעם אחת לרבינו על ר"ה
ואתה תגיד לי מה זה ר"ה
מי שלא ראה ר"ה באומן
לא ראה ר"ה מימיו
אתה מוזמן אתה וחבירך
שאין להם מושג מה זה
ר"ה טפחיים מעל הקרקע
אשרינו שזכינו להתקרב לרבינו…
איפה זה? בבית משולם פייש? או במקום אחר?
אומן ר"ה, פורים כל השנה…
אני לא מבין: שמח שם כאילו זה לא יום דין. גם בבתי משפט הם ככה רוקדים?
שיקראו קצת את דברי המשגיחים ויבינו מה זו אימת הדין!
זה אכן בבית המדרש של שיינר, "בית משולם פייש", המנין העממי הגדול בעולם.
ואגב, במרחק מאות מטרים ספורים משם מתקיים מנין גדול פי כמה – שכל כולו דחילו ורחימו.
כי זה האופי של אומן – כוללת את כל הגוונים. את כל הסוגים. את כל המניינים.
כמי שהתפלל יום אחד במנין הזה, אני יכול להעיד שברגעים הללו גאה לבי אשד של בכי-התרגשות.
לא היתה שם שמחה פורימית כלל, וזה גם משתקף היטב בסרטון.
אין כאן שום הוללות, פורקן, השתוללות, כי אם התרגשות מהולה בתקווה, חיוך מאופק, דומע, נושא בחובו עיניים מייחלות לשמים, לב נרגש ונפחד.
ממש כמו שאמר רבי נחמן זי"ע: בראש השנה צריכין להיות חכם שיחשב רק מחשבות טובות שייטיב השם יתברך עמנו וכו'. וצריכין להיות שמח בראש השנה…
(וזאת ללא סתירה להמשך המשפט: "גם צריכין לבכות בראש השנה…").
זה האופי והמהות של ראש השנה: מחד, יום המלכת הבורא, מאידך, יום הדין.
מצד אחד – שמחה. מצד שני – בכי.
ולראות אנשים מקפלים את כל הציפיות שלהם לקראת השנה החדשה, בניגון של השיר: "אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי" – ובלבם תקווה שתהא השנה המתחדשת עלינו לטובה, שנת "ישועה", שנת "שובע", שנת גאולי באה – זה בהחלט מרטיט נימים בעומק הלב…
ולראות אנשים מן הסוג שהיה גומר להתפלל חת'שתיים, צ'יק-צ'ק ולאוכל שבסעודות – מאריכים בתפילה שעות על גבי שעות, בהתלהבות, בהתרוממות רוח, ב"שמחתי מתוך יראתי" – זה בהחלט מרעיד מיתרים בנשמה…
אשרינו מה טוב חלקינו! אשרינו שזכינו!
יהי רצון שנזכה גם השנה!!!
אין כמו אומן בר"ה איזה כיף! פשוט מי שלא היה ראש השנה באומן הוא לא יודע מה זה!!