הסוכה, מכונה בזוהר הקדוש "צילא דמהימנותא". חג הסוכות, מוכר גם כחג האמונה. זאת, מלבד המצווה של "ושמחת בחגיך". החלטנו לשלב בין השירה והשמחה והאמונה ולפרסם בימי חול המועד סוכות כתבות פרופיל מקיפות על המוזיקאים המפורסמים שגילו את האור ובחרו לשוב בתשובה שלימה. הפעם, נספר לכם על אביתר בנאי.
אביתר, הוציא אלבום ראשון שלא היה מוגדר לאף ז'אנר מוכר עד אז. משם טס להודו והוציא אלבום שני שלא זכה להצלחה. אך עם חזרתו מהודו, עוד לפני הוצאת האלבום השני, הוא הצהיר כי "האופציה שחייתי בה עד עכשיו היא לא היחידה". לדבריו, הוא חזר מהודו "עם הכרה ברורה שמשהו חייב לקרות ולהשתנות. כלומר, לחזור לאותה דירה תל אביבית ולהמשיך באותו קו – את זה אני לא יכול".
"השינוי הגדול באמת התרחש דווקא אחרי שחזר לתל אביב. איכשהו התגלגל לידיו עותק של מסילת ישרים. בנאי קרא את הספר בלילות, ואז הבין ש"יש כאן אוצר עמוק-עמוק ששייך לשורש שלי". זה היה קשר אינטואיטיבי לדבריו, וקצת אחרי הוא נסע לבני ברק עם כפכפים ומכנסיים קצרים, וערך את השופינג היהודי הראשון בחייו: זוג תפילין לצד שלל ספרי קודש ורוח. "הייתי לומד, קורא, מתפלל, מנגן. זה מה שהוליד את 'עומד על נייר', הדיסק השלישי שלי".
אביתר בנאי שר "אבא" לאבינו שבשמיים:
אך בהתחלה, כך סיפר לעיתון מקור ראשון, העדיף להסתיר את חזרתו בתשובה. "פה ושם הייתי עם כיפה, מבוהל. את הציציות לא הוצאתי בהופעות. פעם החלטתי להוציא רק טיפה, ממש קצת, וכל פעם זה היה מלווה בדמיונות ובפחדים של מה יגידו". מניסיון, האמת היא שבהתחלה זה נראה הרבה יותר מפחיד ממה שקורה עם זה בסוף. "בסוף אתה פוגש אנשים, מסתכל להם בעיניים, ואם אתה מצליח ליצור מגע אנושי – כל הפחדים מתאדים".
בשנת 2005 הוציא אביתר אלבום נוסף כשעל העטיפה מופיעה תמונתו כשכיפה גדולה לראשו. "אני פותח דרך חדשה, של אמונה בחיים, אמונה בעצמי, ויצירה ממקום שלם יותר" הסביר לקהל. מאוחר יותר, החל לבטא זאת בשיריו. הוא שר על אהבתו לתורה, על הכמיהה לבורא עולם ועל ההתמודדות של בעל תשובה.
בניגוד לאומנים אחרים, אביתר נמנע מביטויים גדולים. "אני משתדל דווקא לא לחשוב במושגים דרמטיים כאלה – לא של חילול השם ולא של קידוש השם. מנסה כמובן להיצמד להלכה, אבל אתה יודע, אתה יכול לעשות הופעה ענקית, וכולם יגידו 'איזה קידוש השם', ואז חזרת הביתה, כעסת על משהו או שדיברת לא יפה אל הילדים – אז איזה מן קידוש השם זה? בנפש שלי יש לפעמים התנגדות בין המוזיקה לתשובה. בבמה יש משהו גדול כזה, שלכאורה סותר את התשובה".
על לימוד הגמרה הוא אומר: "אנחנו ביחד כבר כמה שנים. הרבה פעמים, ככה בתוך הדיון והפלפול הכי מדויק, אני יכול להרים ממש עיניים דומעות אל ארון הקודש. קשה לי להסביר את זה, אבל גם כשאני והחברותא שלי, שלומדים ביחד כל יום מ-9 בבוקר עד 13:00, נשמעים כמו שני עורכי דין שמנסים לברר נקודה – יש משהו דווקא בגמרא שיורד אל השורש היהודי בצורה מיוחדת שקשה להסביר. אני מתפלל שלא משנה מה שאעבור ובאיזה מקומות אלך – תמיד אשאר דבוק בתורה. יש בה משהו שהוא מעל הכל. התורה היא בית ורחם, היא דת, היא קרקע. היא נותנת המון בסיס, המון משען, המון כוח".
