יום ראשון בבוקר השבוע, היה שונה מכל ימי ראשון רגילים בלשכת ראש הממשלה בירושלים. ישיבת הממשלה בוטלה, כמו כל לוח הזמנים של ראש הממשלה. הסיבה: נתניהו העביר חלק ניכר מיומו בבית החולים הדסה בירושלים, שם הסירו לו את הגבס מרגלו.
קרא עוד:
[postim]
החופשה הכפויה של נתניהו הסתיימה כבר באותו ערב, כאשר החלו להגיע הידיעות על הפיגוע שנמנע בניסי ניסים בדרום. מזכירו הצבאי של ראש הממשלה, כמו גם אנשי הלשכה, עקבו בדריכות אחר מהלך האירועים. רק לאחר שעה ארוכה נשמו לרווחה, כאשר התברר כי בחסדי שמיים אין נפגעים בצד הישראלי. פיגוע הראווה הגדול שתכננו גורמי הטרור הג'יהאדים מסיני נמנע.
נתניהו יודע שאין כל ערובה שכך יהיה גם בעתיד. סיני רוחשת קן צרעות של טרור. הנחמה היחידה היא, שאולי סוף סוף יתעוררו השלטונות המצריים ויחלו לטהר את אותם קינים, כפי שאכן החלו לעשות השבוע במבצע (קצר) ביותר.
רגע של נחת עבר לבטח על ראש הממשלה, כאשר הציגו בפניו את אחת הקריקטורות שפורסמה בתקשורת, יום לאחר שהחלו המצרים במבצע בסיני. בקריקטורה נראה הנשיא מורסי יושב על טנק פתוח, מעליו חגים מטוסי קרב המפציצים בסיני והוא קורא את הספר "מלחמה בטרור" שמחברו הוא… בנימין נתניהו.
הקריקטורה אינה משקפת כמובן את המציאות. מורסי לא מתכון לאמץ את דוקטורינת הלחימה בטרור של נתניהו. ובינתיים בצד המצרי מלקקים את הפצעים, ובצד הישראלי עוקבים אחר הצעדים המצריים. האם תירשם סוף סוף תפנית במצרים בכל הקשור לטיפול בסיני? האם מורסי ימשיך במאבק נגד קיני הטרור בחצי האי, או שפעל נקודתית כצעד נקמה על הריגת 16 החיילים, ותו לא?
משהו חריג מעבר לגבול
כבר ביום שישי – בדיוק לפני שבוע – הגיעה למפקדת פיקוד דרום ידיעה על התרחשות צפויה בתוך סיני. החשש המיידי היה כי מדובר באירוע צפוי של טרור. בעקבות כך נעשו שני דברים. המטה ללוחמה בטרור פרסם קריאה לישראלים לעזוב מיד את סיני.
במקביל הועברה אזהרה למצרים על אירוע הצפוי בסיני. אולם המצרים לא שעו לאזהרה ואפילו זלזלו בה, בטענה, כי מדובר בתחרות של גורמי תיירות, המזהירים מפני פיגוע בסיני, רק כדי לגרום לתיירים להגיע לאילת הסמוכה.
בפיקוד דרום התייחסו במלוא הרצינות למידע והגבירו את הכוננות. ביום ראשון בצהרים הגיע גם אלף הפיקוד טל רוסו, וקיים הערכת מצב בגיזרה. שעתיים וחצי לאחר מכן הבינו בפיקוד שאכן קורה משהו חריג מעבר לגבול.
באותה שעה ממש, ישבה מחלקה מצרית ואכלה. המחבלים צפו עליהם מרחוק, וידעו כי זו הארוחה האחרונה שלהם. המטרה היתה לזרוע מבוכה ביחסים בין המדינות מצרים וישראל, וליצור מסה גדולה של הרוגים בשני הצדדים. במילים אחרות: ליצור אנרכיה אזורית, בדיוק כפי שאל־ קעידא פועל בכל מקום בעולם.
זו הסיבה שהמחבלים לא ריחמו על החיילים המצריים, שנכנסו לחדר האוכל, והחלו לאכול. עוד בטרם שבעו, נפתחה לעברם אש קטלנית. המחבלים לא הסתפקו בכך, נכנסו למבנה ווידאו הריגה. 16 חיילים נהרגו בו במקום. חייל אחד נלקח כשבוי, כדי שיפעיל עבורם את הנגמ"ש. התכנון היה לבצע מעשה דומה גם בתוך שטח ישראל.
פעם ראשונה מהאויר
שטח המוצב המצרי, שם ארעה התקרית, נמצא שני ק"מ מקו הגבול. המחבלים חטפו ממנו כלי משוריין והתקדמו לעבר שטח ישראל. בסביבות השעה 7 בערב, זיהו כוחות צה"ל את התנועה של הרכב המשוריין בגבול, אך עדיין חשבו שמדובר במשהו רגיל ושגרתי. בקו הגבול עובדים מעת לעת כלי רכב מצריים ולכן הדבר לא עורר חשד. אחרי המשוריין המצרי נסע גם טנדר, שהיה עמוס בחומר נפץ. שני הרכבים הגיעו לאחד השערים הלא פעילים בגבול ונסעו במהירות גבוהה. הכלי המשוריין הצליח לעבור ולדלג על המכשולים שהוצבו במקום, ואילו הטנדר עם חומרי הנפץ שקע ככל הנראה באדמה, ולאחר כמה דקות התפוצץ בקרבת הגבול.
בעוד כולם בודקים מה אירע לטנדר, שעט הרכב המשוריין לתוך שטח ישראל והחל לנוע על כביש 10 דרומה לעבר אילת. גדוד סיור הבחין במשוריין וחסם את דרכו. עקב כך ביצע המשוריין פניית פרסה לכיוון כרם שלום. לאחר שעלה על הכביש המרכזי ונסע כחמישים מטרים, נתקל המשריין בגדוד סיור של חטיבת הצנחנים, שלא הצליחה לעצור אותו.
הצנחנים החלו לירות, אבל המשוריין המשיך לדהור. המטרה היתה לעצור אותו לפני שיגיע לישובים האזרחיים בעוטף עזה. בשלב זה קיבלו כל הישובים הוראה להיכנס לכוננות ולהישאר נעולים בבתים.
המשוריין לא עצר והמשיך בנסיעה מהירה של 70 קמ"ש בתוך שטח ישראל. בתגובה הסיטו בפיקוד דרום כוחות שריון כדי לכתר אותו מכל צדדיו. סמוך לישוב סופה הוצב טנק שהמשימה שלו היתה לירות פגז סופי לעבר המשוריין, אם היירוט מהאויר לא יצליח.
המשוריין כבר עבר שני ק"מ בתוך ישראל ואז הגיעה הפקודה לכלי טיס של חיה"א ליירטו. היתה זו פעם ראשונה שמתבצע ירי של חיה"א בתוך שטח ישראל לעבר מטרה כלשהי.
כולם מודים: היתה תקלה
כתוצאה מהירי נהרגו ששה מחבלים, אך שאר חברי החוליה המשיכו לירות מתוך המשוריין הפגוע. שניים אף הצליחו לברוח מהמקום וירו לעבר כלי הרכב הממוגנים שהיו ממול. כוח שריון זיהה אותם, פתח לעברם באש והם חוסלו.
בינתים נפוצו שמועות רבות (בכל הארץ), על חדירת מחבלים, ניסיון חטיפה, פיגוע ענק ועוד ועוד שמועות. עד מהרה התברר כי מדובר בשמועות בלבד. אולם בצבא לא נטלו סיכונים והמשיכו לערוך סריקות באזור, שמא נותרו מחבלים חיים. כעבור שעה ארוכה התברר כי כולם חוסלו.
באזור נמצאו חגורות נפץ שנשאו החמושים וכן אמצעי לחימה רבים, שהיו מיועדים כולם למטרה אחת: ליצור פיגוע ראווה גדול, שעלול היה להפוך את כל האזור למאכולת אש גדולה.
זירת הקרב העידה על מה שנמנע. יכולת התגובה המהירה וההתרעה המודיעינית המוקדמת, סייעו בס"ד לסכל את התכנון המזוויע של המחבלים. אם חלילה מכונית התופת מלאת חומרי הנפץ היתה נכנסת לתוך ישוב או בסיס, התוצאות היו הרות אסון.
ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ברק, יחד עם הרמטכ"ל, הגיעו לשבח את הלוחמים בגיזרה, אבל לכולם ברור שזה לא ניסיון הפיגוע האחרון. יחד עם זאת, מציינים כל הגורמים כי לצד השבחים על התגובה המהירה, אין ספק שהיתה כאן תקלה. עצם זה שהנגמ"ש חצה את הגבול והגיע לכביש, מהווה פרצה חמורה.
"אם היתה התרעה, איך הצליחו לעבור את הגבול", אומרים התושבים במועצה האזורית אשכול. "נכון שבסופו של דבר אף אחד לא נפגע, אבל המשוריין הצליח לחדור לתחום המועצה". ובמילים פשוטות ואמיתיות: מדובר בנס של ממש.
המבצע הסתיים, הטרור לא
הנקמה המצרית על הרג 16 החיילים הגיעה במהירות. הנשיא מורסי לא יכול היה להתעלם עוד מהטרור בסיני, שהפעם פגע בחייליו, והכריז על מבצע: "הנשר של סיני". וכך באישון ליל ביום שלישי, נערכו כוחות מצריים למבצע והחלו אותו לפנות בוקר ביום רביעי. טנקים וכוחות חי"ר, בחיפוי מטוסי אפאצ'י, נכנסו לכפר תומא הצפון סיני והחלו במרדף אחר מחבלים.
בתום 5 שעות של לחימה, חזרו הכוחות למצרים וספרו 25 הרוגים טרוריסטים. עשרות נעצרו. המבצע הוכתר בהצלחה, אולם הוא הסתיים. הטרור לא.
בינתים נראה כי מדובר במבצע של נקם בלבד. זאת כדי להרגיע את הרחוב המצרי הזועם. עוד קודם המבצע, אישרה המערכת המדינית בישראל בהסכמה שקטה את הכנסת המסוקים לחצי האי, דבר הנוגד את הסכמי השלום עם מצרים.
גורמי המודיעין בישראל חשים תסכול מכך שהמצרים לא מתיחסים באופן רציני למידע המודיעיני המועבר להם בעניין הטרור בסיני. אם היו מתיחסים אליו, היו יכולים להמשיך להלחם בטרור ביתר שאת.
בשלב זה, לנשיא מורסי, ולתנועת האחים המוסלמים, עליה הוא נמנה, כמו גם המועצה הצבאית במצרים, יש אינטרס להוכיח לרחוב המצרי שהם ממצים את הדין עם קבוצות החמושים בסיני.
בד בבד מנסים המצרים לשנות את הסכמי השלום עם ישראל, ולהכניס עוד כוחות לסיני. אבל העובדות בשטח מראות שלא היה תגבור כוחות מצריים מעבר לאלו שכבר נמצאים בחצי האי.
שאלות ללא מענה
כבר לפני שנה הושג הסכם ותיאום עם ישראל, לפיו רשאים המצרים להחזיק בסיני שבעה גדודים ושש פלוגות, כולל פלוגות טנקים. זאת בנוסף על מה שמותר להם על פי הסכם השלום שנחתם בין בגין לסאדאת ב־79.
מדובר בסך הכל ב־750 אנשי משמר גבול – שהם חיילים לכל דבר.
אולם עד השבוע לא תגברו המצרים את כוחותיהם בסיני.
רק עתה, לאחר הפיגוע בו נהרגו 16 החיילים שלהם, הובאו מסוקי קרב וכוחות לצפון ולמרכז חצי האי, כדי להתמודד עם ריכוזי הארגונים החמושים שמקבלים סיוע מרצועת עזה דרך מנהרות רפיח.
העברת המסוקים והשימוש בהם נעשה כאמור בהסכמה שקטה של ישראל. היתה זו הפעם הראשונה שמצרים משתמשת בטילים בסיני מאז מלחמת יום כיפור ב־73.
בשלב זה מוקדם להעריך מה יהיו תוצאות המבצע, והאם המצרים ימשיכו אותו בנחישות. הניסיון מראה כי יש לדכא קבוצות טרור חמושות בפעולה שיטתית מתמשכת המורכבת בעיקרה מכמה גורמים: איסוף מודיעין, מעצר מבוקשים, חקירה ופעילות מבצעית התקפית נגד מוקדי הטרור.
האם מורסי אכן יעשה זאת? האם יסתפק בפיטורי שר המודיעין שלו, לאחר שלא שעה להתרעות שקיבל מישראל? האם הלחץ של האחים המוסלמים, הטוענים באופן הזוי כי המוסד הישראלי אחראי לפיגוע, ישפיע על הנשיא המצרי?
האם ימשיך את חסימת המנהרות בין רצועת עזה לרפיח המצרית, במטרה לנתק את הקשר בין החמאס, והג'יהאד האיסלאמי שפועלים בעזה ובסיני?
במערכת המדינית והצבאית בישראל עוקבים אחר פעילותו של מורסי ולא יודעים להשיב תשובות לשאלות הללו. התקווה היא שהפיגוע יעורר את מצריים לשנות את אופן החשיבה שלה בכל הקשור לטרור בסיני.
יתכן מאד שטבח החיילים המצרים הוא שישנה סוף סוף את המצב בחצי האי.
