הזוועות מאסון מירון נחשפות בעדויות של השוטר הערבי והחובש החרדי

נחמן שמואל כהן, חובש שהיה מהראשונים בזירת האסון במירון, העיד בפני ועדת החקירה הממלכתית, וסיפר על הזוועות בזמן האסון הנוראי, כדי שחווה כעד ראייה שכמעט ונמחץ בעצמו בין האנשים.

"עמדתי ליד התזמורת והרגשתי דוחק שלא היה מעולם, זה היה כמו גלים שסחבו אותך ממקום למקום. אמרתי שאחכה כמה דקות שהאדמו"ר מדליק. הרגשתי שאני מתחיל לאבד את הנשימה, והחלטתי לרדת למטה. באיזשהו שלב הרגשתי שאני מאבד את הנשימה לגמרי והתחלתי לצעוק. בירידה, שנייה לפני שמתחילה הירידה ממתכת, אני רואה אנשים מתחילים להימחץ על הקיר. אני רואה ילד שאבד לאבא שלו ואני מנסה להציל אותו. כל כמה שניות אני מרגיש גל מאחור שדוחף אותנו עוד קצת ועוד קצת. אנשים שם צעקו שמע ישראל".

הוא הוסיף ותיאר: "ראיתי פרצופים על הרצפה שוכבים ואנשים עולים עליהם. באותו שלב לא היו שם שוטרים, ולא מחסום. ראיתי את זה והבנתי מייד שזה הולך להיות אסון. ראיתי אנשים שוכבים ופרצופים על הרצפה ומעליהם עוד קצת ועוד קצת".

משם המשיך לרוץ וצעק לשוטרים שראה כי יש אר"ן (אירוע רב נפגעים). "השוטרים הגיעו מייד וניסינו למשוך אנשים ולשלוף אותם. זה לא הצליח. אחד האנשים שאני מכיר מבית הכנסת התחיל להחליף צבעים ולהתחנן שאמשוך אותו. לצערנו הוא נהרג שם".

לדבריו, בעת פינוי הפצועים לבית החולים קיבלו הנחיה לפנות ממירון לכיוון צומת חנניה לצורך עלייה לצפת, במקום לנסוע לבית החולים בציר המהיר – בכיוון עין זיתים ומשם לבית החולים זיו בצפת. "במקום נסיעה קצרה נסענו 50 דקות לבית החולים. אומנם אני הייתי עם פצועים קל, אבל זה היה עיכוב".

בסיום עדותו ביקש כהן להדגיש כי המשטרה לא הייתה אשמה בדוחק שנוצר בירידה, וכי לא הוצב במקום מחסום שגרם לדוחק. "היו דיבורים שזו אשמת המשטרה ושהיה במקום מחסום. לא היה שם מחסום. התחילו להשמיץ שוטרים ואפילו אני קיבלתי טלפונים שיש לי דם על הידיים ושאני שותף לפשע של המשטרה שחסמה את השביל. כל זה עד שערוץ 12 פרסם סרטון אחרי כמה ימים שהוכיח שלא היה שם מחסום. לאנשים קשה לפעמים לקבל שקרה משהו קשה והם מחפשים אשמים".

השוטר: "הריחות, הזיעה והדם הכניעו אותי – הקאתי בצד וחזרתי לעזור בפינוי"

רמי עלואן, שוטר סיור בתחנת זבולון ממחוז חוף, שתגבר בעת ההילולה במירון בל"ג בעומר את הכוחות ממחוז הצפון, העיד אף הוא בפני וועדת החקירה, להם סיפר על הרגעים הקשים בזירה.

"צוותי מד"א היו כבר גמורים מכמות ההחייאות והפינויים וביקשו מאיתנו ומהכיבוי לעזור להם בהחייאות. הייתי בסיטואציה קשה מול משפחת חיות. אני עמדתי מול אביגדור חיות שצעק לי מתוך הדוחק שאציל את הבן שלו. בקושי רב הצלחתי להוציא את הבן שלו שהיה מטושטש כבר, ובקושי בהכרה וחילצתי אותו. בהמשך הצלחתי למשוך גם את אביגדור עצמו, אך את הילד השני שלו שמואל לא הצלחתי לצערי להציל".

השוטר הוסיף כי "אין תרחיש או אימון שיכול להכין אותך לדבר כזה. היו פה סיטואציות בלתי אפשריות, של פינוי פצועים בלתי נפסק והמון החייאות במקביל של צוותי ההצלה. היה צריך לסחוב אלונקות בקושי רב, ולהתמודד עם זעקות של אנשים ששומעים את הנשימות שלהם וקוראים לעזרה ואתה לא יכול לעזור להם".

הוא תיאר את הרגעים הקשים: "הריחות, הזיעה והדם באיזשהו שלב הכניעו אותי ובשלב כלשהו הלכתי הצידה, הקאתי בצד וחזרתי מיד לעזור בפינוי".

סגן-ניצב אסף מנצור, מפקד תחנת נוף הגליל ומפקד מתחם ההדלקה של תולדות אהרון אמר בעדותו כי היה שמח לו היו מגבילים את מספר המשתתפים. "לפני שהוכרז אר"ן (אירוע רב נפגעים), לא חשבתי שיש בעיה בהתנהלות האירוע, הכול התנהל כסדרו. לחפ"ק שלי היה קשר לחסידות, הבן של הקמב"ץ של החסידות (תולדות אהרון) היה צמוד אליי".