נשיא דרום אפריקה לשעבר, פרדריק וילם דה קלרק, שביטל את משטר האפרטהייד בשנות השמונים, מת היום (חמישי) בגיל 85. כך נמסר מהקרן על-שמו. דה קלרק, נשיא דרום אפריקה הלבן האחרון כיהן בתפקיד בין השנים 1989-1994. הוא מת בבית חולים בעירו קייפטאון, אחרי מאבק בסרטן בריאות.
מיד עם כניסתו לתפקיד התגלה דה קלרק כרפורמיסט נאור, שהבין כי משטר האפרטהייד הגיע אל סוף הדרך ושאין מנוס משיתוף הרוב השחור בשלטון. הרפורמות החלו להתגלגל במהירות, ובנאומו ההיסטורי בפרלמנט ב-2 בפברואר 1990 הודיע דה קלרק כי הוא מכיר בכך שמדיניות האפרטהייד נכשלה. באותו מעמד התיר מחדש את פעילותם של הקונגרס הלאומי האפריקני (ANC), הקונגרס הפאן אפריקניסטי (PAC), והמפלגה הקומוניסטית, שהיו עד אז מחוץ לחוק. במקביל הודיע על שחרורם של אסירים פוליטיים רבים, ביטל את עונש המוות, והגביל את אורך תקופת מעצרים מנהליים למקסימום 6 חודשים. שבוע מאוחר יותר, ב-10 בפברואר 1990, הסעיר את דרום אפריקה והעולם כולו כשהכריז שלמחרת היום ישתחרר נלסון מנדלה מכלאו. במאי אותה שנה החלה ממשלתו במשא ומתן עם ה-ANC, שבעקבותיו הסכים ANC לנטוש את המאבק המזוין, וביוני 1990 בוטל מצב החירום ששרר במדינה.
ב-1991 ביטל דה קלרק את חוקי האפליה שעוד נותרו בתוקף – החוקים שנגעו לבעלות על קרקעות, לאזורי מגורים, ולסיווג על פי גזע במרשם האוכלוסין. במרץ 1992 נתנו אזרחיה הלבנים של דרום אפריקה במשאל עם, ברוב סוחף, מנדט לדה קלרק לנהל משא ומתן עם ה-ANC ותנועות אחרות על חוקה חדשה למדינה, שתשתף את הרוב השחור בשלטון. ב-1993 קיבלו דה קלרק ונלסון מנדלה את פרס נובל לשלום על פועלם המשותף לביטול האפרטהייד והעברת השלטון בדרכי שלום.
הרפורמות של דה קלרק הקנו לו יריבים מבית, גם מתוך מפלגתו. קבוצה של שמרנים חסידי האפרטהייד עזבו את המפלגה הלאומית והצטרפו למפלגה השמרנית שהתנגדה לרפורמות. התנגדות מחתרתית יותר הייתה גם מצד "תנועת ההתנגדות האפריקאנרית" הימנית-קיצונית. במקביל נמשכו עימותים אלימים ועקובים מדם בין ה-ANC ליריבתה באופוזיציה – מפלגת החופש אינקאתה של בני הזולו.
באפריל 1994 התקיימו הבחירות הדמוקרטיות הראשונות בהן השתתפו בני כל הגזעים במדינה. דה קלרק התמודד באופן סמלי על הנשיאות מול מנדלה, שכצפוי זכה ברוב מוחץ. בממשלת האחדות הלאומית שקמה שימש דה קלרק כסגן-נשיא לצד מנדלה, עד שהכריז על פרישתו בשנת 1996. ב-1997 דה-קלרק ויתר על ראשות המפלגה הלאומית ועזב את החיים הפוליטיים.
