כן מתנצלים. מי ייתן ראשם של אחינו מהציונות הדתית מים ועיניהם מקור דמעה, על השבר אשר הושברו כאשר תחנת השידור הצבאית חשפה השבוע התבטאות נושנה של מועמדת מספר עשרים, הלא ריאלי, ברשימת הבית היהודי לכנסת, שאמרה בעבר כי אסור להן, לבנות הציונות הדתית, לשרת בצה"ל. בושה, זעקו אנשי התקשורת, וביצעו סקנדל. ועתה, אללי להם לבני הציונות הדתית שנתגלו בקלונם ובשפלותם.
השעות שלאחר היוודע האינפורמציה המפלילה היו רוויות הלם ואלם עבור האנשים המזוהים עם מפלגת הבית הדתי-חילוני. "זה לא בדיוק שהיא נגד צבא. היא בסך הכל מעודדת יותר שירות לאומי", התגונן האחד. רעהו נעלב: "תיכף תחשפו שאנחנו אומרים בבוקר שלא עשני אישה", התמרמר סרוג אחד בפני התקשורת שהטיחה בו עולב עולבי שמים. "תנו לנו לחיות כדתיים ולהחזיק במה שאנחנו מאמינים בו", הזדעק האחר. וכל זאת ברשות הרבים הווירטואלית, לעיני עם ועדה, כשכבוד הציונות הדתית נתון למרמס.
אחר כך הגיע בנט עצמו, נפתלי איילה שלוחה, ילד הפלא של הציונות הדתית שהפך למדגרת ביצי זהב פוליטיות. "אתם סתם תוקפים", ביכה את יחסיו החדשים עם התקשורת המתנכלת, "מנסים לעצור את עלייתנו. אני בעד שירות נשים בצבא, נקודה". ובכלל, פוסלת שירות הנשים ממוקמת במקום לא ריאלי. והיא בסך הכל מעודדת שירות לאומי, אחרי שבנות התלוננו על בעיות קשות בצבא. ולא זו אף זו, "לכו תראו מה מתבטאים אלה שמוצבים במקומות ריאליים במפלגת העבודה". אוי מה היה לה, לציונות הדתית המתנצלת.
הו, אחים נענים, מה רבה תמימותכם, בחשבכם כי עם התקשורת הישראלית ניתן לכרות ברית אחווה וידידות. לכו אל החרדים, סרוגים, למדו מניסיונם ותקבלו כמה תשרים, טיפים בלע"ז, מפי בעלי הניסיון, פז"ם בשפתכם. לחילופין, לכו אצל נתניהו ולמדו ממנו עד כמה התקשורת עוינת, קוטלת, אורבת בפינה ומצפה למעידות. מדוע חשבתם כי תזכו לאתרוּג תחת קטרוּג.
הו, אחים סרוגי כיפה ותמימי מבע, וכי לידידים חשבתם את כלי התקשורת? לאחים עשיתם את החילוניים-להכעיס? בנט זה אח, אמרתם, וחשבתם כי ייקנה הסלוגן בשקל ותשעים והכל ייפלו ברשת המתקתקה של הקרבי לשעבר עם כיפת המיקרוסקופ שכולו כריזמה טרייה ורעננה. אולם כך דרכה של תקשורת – מרוממת עד גבהי שחק כדי להכות יריב אחד, ואז מצניחה בחבטה אדירה את יציר כפיה. מי שאינו מתבשם מן ההרמה, אינו מתחלחל מן ההנחתה. אבל משחבשתם להפוך ליקירי האומה וגיבוריה – הא לכם הנאיביות ועונשה, היורדים כרוכים זו בזה.
וכי לידידים חשבתם את כלי התקשורת? בנט במקום הבילוי המועדף
"לא מתנצלים", אתם אומרים חזור ואמור – והנה באה לידכם הזדמנות להוכיח את אמיתת הצהרתכם. ונתברר, כי לא רק שאתם מתנצלים, אלא שאתם גם מתחפרים ומשתפנים ומתקרנפים, עד שכלימה של ממש תכסה את פניכם כאשר מאן דהו נבר ונבר, עבר אחד אחד, עד הגיעו עד למקום העשרים ואחד ברשימתכם – שם גילה מה שגילה.
לכו אצל אחיכם החרדים ולמדו זקיפות קומה מהי. למדו מהם, כיצד עומדים על עקרונות וכיצד מצהירים על ערכים, אף אם אין הדברים נושאים חן בעיני תקשורתן פלוני ואוחז מיקרופונים אלמוני. ראו אצלם, כיצד אי ההתנצלות אולי אינו סלוגן קליט – שכן המפלגות החרדיות אינן מבריקות בלהטוטי לשון ואינן מאורגנות בתורת קמפיין כמותכם. ועד שיֵצא לדרכו הסלוגן הראשון שעליו תימנה ותגמור מועצת כל משרדי הפרסום המקורבים לאנ"ש כבר ייצא ראשון המצביעים אל הקלפי. אך עבור החרדים, אי ההתנצלות הוא בהחלט תכנית עבודה ודרך חיים. תתקוף התקשורת ותנבח, עד שתנפח את נשמתה, ואנו בדרכנו נלך. הגיע הזמן שתלמדו משהו מהלא-מתנצלים האמיתיים.
לא מתנצל. איש יש בציונות הדתית, הרב אריאל בראלי שמו. תושב שדרות, דיין הרכב לממונות בעיר מוכת הקסאם ומורה בישיבת 'אפיקי חיים' שבה. צעיר הרב בראלי, אך לא מתנצל על כך. ואינו מתנצל על עוד כמה דברים. למשל: על זה שהוא יוצא חוצץ נגד המפלגה הנושאת את שם הציונות הדתית, שאף אם זו מתעצמת בכוחה האלקטוראלי, לדידו סטתה מכבר מדרך הישר. ועל כן, הוא אינו מתנצל על שאינו תומך בה.
במי כן תתמוך, שאלתיו השבוע בשיחת טלפון. "באלי ישי – בתנאי כפול: שיוכיח שבכוחו לצלוח את אחוז החסימה ויצרף עוד דמות דתית חזקה ומאמינה לשורותיו.
ואם לא יוכיח כי בכוחו לעבור, מה תעשה אז? נשאל הרב בראלי, ונענה: "אין לנו בעיה לתמוך ב'אגודה'. אני מבין שהם שברו ימינה. נדבר עם גפני, ונוציא ממנו התחייבויות שישמור על ארץ ישראל".
בתנאי שיעבור את אחוז החסימה. הרב בראלי בכינוס של אלי ישי
ומדוע לא תתמודד אתה, שאלתי את הרב הנמרץ, והשיב כי חזקה עליו מצוות סבו, הרב משה צבי נריה, אבי דור הכיפות הסרוגות – שהציץ ונכווה: הוא כיהן כראש המפד"ל, ועזב את בית המחוקקים כשהוא אפוף מרירות. "רב", הסיק, "אינו יכול להיות פוליטיקאי. הכנסת היא לא מקומם של רבנים ואנשים ישרים. זה מקום שצריך להתלכלך בו".
דברוֹ של בראלי הדובר בשם הסב החזירונו לכמה דמויות הוד רבניות אשר ניסו לפעול נצורות במסדרונות הסיאוב הפוליטיים אך כשלו במלאכתם. נזכרנו ברבי יעקב יוסף זצ"ל, גאון כאביו, שיושב היה בישיבות המליאה וגמרא פתוחה לנגד עיניו. כהונתו נסתיימה באקורדים צורמים. אחר כך נזכרנו ברב עזרן וברב פרץ ייבדל לחיים, אף הם מש"ס, שפרשו ממפלגתם בחמת זעם. ונזכרנו גם באמסלם, אף הוא רב בהכשרתו, שעד עתה חולם לנקום את נקמתו בש"ס אף שהמציאות הפוליטית מזעיפה לו פנים.
נזכרנו בדמות אחרת, שאף שקידשו שם שמים בהליכותיהם, לא היטיבה לבחוש בפוליטיקה עכורה. הרב אברהם רביץ, שהשבוע מלאו שש שנים לפטירתו. בני משפחתו ציינו זאת באמצעות ספר רב הוד שיצא לאור לזכרו. הוא נקרא על הדגל, מתוך מחשבה שישפיע מהודו על הכנסת, וממנה על הציבוריות הישראלית. ואכן, נעים הליכות היה, מקדש שמים בכל דרכיו, אהוב למקום ולבריות ועומד בפרץ מול מחרפים ומגדפים. כבוד עצום הביא ליהדות החרדית, אך בחשן פוליטי לא היה. מתון התהלך, בסוד תרגילים ומרקחות לא בא. היו פוליטיקאים טובים ממנו; לא היו מייצגים הדורים ממנו.
למי אנו זקוקים יותר בכנסת? האם לרבנים ואישי התורה נעימי ההליכות שבקיאים במלאכת האהבת שם שמים אך אינם למודים בתורת התככנות הפוליטית? או שמא טוב לנו עם פוליטיקאים מיומנים שבלהט עבודתם החרוצה מזמינים על עצמם ועלינו כותרות שליליות בכלי התקשורת ומבאישים, על כורחם ולגמרי שלא בכוונתם, את ריחה של היהדות החרדית? ואולי, רק אולי, אם יימצאו רק מקדשי שם שמים, ממילא יתייתר הצורך להיאבק בדרכי ערמה, שהרי איש לא יבקש לנגח את היהדות החרדית?
בני-מזל אנו על שלא בידינו מסורה ההכרעה בנידון זה. טוב לה לשאלה זו שתיוותר בסימן שאלה.
למי אנו זקוקים יותר בכנסת?
רפואה שלמה לאורי. "יקיריי", כתב שר הקשישים אורי אורבך לאוהדיו הרבים, "כעת אני חייב להקדיש את הזמן לטיפול דחוף ומשמעותי למען בריאותי. תודה על תפילותיכם ודאגתכם. הימנעו נא מביקורים ומהפצת שמועות. בעזרת השם ושלוחיו הרופאים אני מקווה לחזור לבריאות איתנה בתוך כל שאר חולי ישראל. אורי שרגא בן פנינה".
אף אנו, אורי, נתפלל לשלומך ולבריאותך. זמן שבו זקוק יהודי לישועה הוא זמן של הנחת מחלוקות בצדי הדרכים. נימנע, לפי בקשתך, מביקורים ואף מביקורת. אין זו העת לשאול מה עשית בשביל חרדים והאם לא התנכלת להם חלילה בזירה הציבורית או עשית את חרצובות לשונך המשוננת קרדום לחפור ממנה אמירות שאינן בשבחו של הציבור החרדי.
נתפלל כי תשוב לאיתנך הראשון, תמשיך להיות ח"כ שנון וסטיריקן מצחיק ותוסיף להיטיב עם מגזר מותחי השלייקעס. ובשעה המיוחלת ההיא, שעת הודייתך לרופא כל בשר, תזכור להזמין את הח"כים החרדים ולעשות עמם סולחה. אז תזכור, כי החרדים אינם אויבים, ולא רק בנט זה אח. החלמה מהירה.
"לא רק בנט זה אח". אורי אורבך
בעמק הבכה. בבית קטן שברחוב מזור בירושלים ישבו בני משפחת חטאב השבוע, וביכו את היעקד בנם על מזבח שנאת עשיו ליעקב.
קצרי זיכרון אנו. דור תהפוכות. עם שרידי קשב. רק לפני שבוע ומחצה התאבלנו עם קרובי הנרצחים היהודיים בצרפת, התחלקנו בין תומכי שארלי הבדו למתנגדיו – ועתה חזרנו לדוג במים עכורים, לקרוא סקרים ולעסוק בתככי מערכת הבחירות. לא כן ארבע המשפחות של ארבעת הנרצחים, שבעמק הבכה יוסיפו לשבת עד זקנה ושיבה, ולא יוכלו להסיר מלבם את החלל שנפער בו.
איתן באמונתו היה הרב אבאתו (בנימין) חטאב, בקבלו את אורחיו-מנחמיו. לא רבים במיוחד היו הם – שהרי אין לו מכרים וגואלים בארץ. אך כל מנחם – מנחם איכותי היה. זאת נחמתו בעוניו.
איש רב חיל הוא, הרב אבאתו, ששיכל את בנו, יואב, בעת שערך קניות של שבת בהיפר-כשר שברובע ונסן הפריסאי. הוא עצמו מתגורר עם ילדיו הרכים בתוניס שבמדינת תוניסיה, ומגדל בה שמונה ילדים לתפארת. הבן הנוסף, יואב, היה לקרבן ציבור. ייקום השם דמו בתוך שאר הקדושים שעלו על מוקדהּ.
ארבע מאות וחמישים יהודים נותרו בתוניס הבירה, הוא מספר למנחמיו. הוא נותר בה, לעמוד על המשמר, לוודא כי לא ייכבו הגחלים הלוחשות. הרב אבאתו מנהל את בית הספר היהודי, לבנים ולבנות, שאותו ייסד שליח הרבי מליובאוויטש זי"ע לתוניסיה, הרב ניסן פינסון זצ"ל.
פשטות הליכותיו לא יכולה שלא להפעים. הוא אינו הולך בגדולות. הטקס הממלכתי שבמסגרתו נקבר מחמד-עינו, זר היה לו. סגולן רויאל, שרת האנרגיה של צרפת, קשרה הספד נמלץ בצרפתית גבוהה – אך הוא לא נתפעל מכך. מלכתחילה התעקש, שלבנו תיערך הלוויה יהודית, מסורתית, הלכתית. מה בצע לו להשתזף בטקסי אבל ממלכתיים.
"אין לי מה לומר", הוא אומר לבאים לנחמו. "אחרי שהשם לקח לי את בבת עיני, אני מקבל דין שמים באהבה". בטקס בצרפת פנה אליו פרנסואה הולנד, נשיא הרפובליקה הצרפתית, ושאלו: 'מה תוכל צרפת לעשות למענך?' הרב חטאב נענה: "האם אתה יכול להשיב את בני? אם לא, לא תוכל לעזור לי".
"מקבל דין שמים באהבה". הרב חטאב (משמאל) בהלוויית בנו
המקרה העצוב הביא אותו ארצה לראשונה זה עשור, כדי לטמון באדמתה את בנו הנרצח הי"ד. הפעם האחרונה שבה ביקר בארץ, הייתה בהלווית הרב פינסון. עתה הוא מוקף בבני דודיו, שמהם נפרד בעלותם ארצה, לפני כיובל שנים: עם בניו של דודו, רבי ציון אליהו, שמכר כלים בחנות קטנה במאה שערים. כשהגיע ארצה, אמר לו רבי מצליח מאזוז, רבם של יהודי תוניס, שילך ויתיישב במאה שערים – "שם שומרים מצוות". עתה, הבנים כולם מרביצי תורה דגולים".
הרב חטאב מתלבט אם לעלות לארץ. "כשליח חב"ד בתוניס, אני יודע שאסור לי לעזוב. יש לי תפקיד שם. חוץ מזה, קשות התעסוקה והפרנסה בארץ לעולים חדשים, וחינוך הילדים בישראל אינו פשוט. קל יותר לחנך ילדים לתורה בתוניס".
עתה הוא מכונס בשתיקתו. מהרהר ארוכות. אחר כך מתנער: "בקרוב יבוא המשיח, ואז נבוא לארץ. ואולי גם נפגוש את יואב, השם ייקום דמו".
